היורוליג במספרים: עד שוונטיגו חטף ורטיגו
רכז פרטיזן בלגרד יכול היה להיכנס לפנתיאון, אבל אז הגיעה אלילת המזל וסחררה אותו. דריק שארפ וניקולה וויצ'יץ' שברו שיאי קריירה, מייסיאו באסטון נראה בת"א ובאיסטנבול. וגם: אוהדי אולימפיאקוס נטשו את הספינה הלא טובעת, מרקוס הייסליפ מעורר תהיות, ריקי רוביו מעורר הערצה ומלאגה גורמת למבוכה
איך שדברים משתנים במהירות. לפני שבעה חודשים הפסידה מכבי תל אביב לצסק"א מוסקבה בגמר היורוליג והעונה שלה תויגה, גם אם לא באופן רשמי, כסוג של כישלון. אתמול (ה'), שרו יושבי ההיכל על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים מתל אביב, בסיומו של ניצחון הזוי על פרטיזן בלגרד הבינונית.
בשכונה קוראים לזה "פוקס", וזו כנראה השפה המדוברת במכבי העונה. איגור קודלין, אלמר בנט, יורי זדובץ', אלסנדרו אביו ועדי גורדון היו קולעים את שלשת הבאזר הפנויה שהחטיא וונטיגו קאמינגס. מראש היה ברור שהרכז האמריקני של פרטיזן הוא איש המפתח. לאורך כל המשחק, הדלת היתה פתוחה בפניו, אבל ברגע האחרון מישהו החליף את המנעולים. כנראה שקאמינגס לא נמצא במכבי רק מסיבות תקציביות. הוא זול מדי. אבל איפה הוא ואיפה וויל ביינום, שמרוויח כמה מאות אלפי דולרים יותר ממנו.
בצד הצהוב אפשר היה למצוא שוב שחקן שהמחיר שלו לא נקבע בדולרים, גם לא ביורו או בשקלים. דריק שארפ היה שם, כמו תמיד, כשצריך אותו - ועדיף שברקע יתנגן צלצול הבאזר. בשש השנים שחלפו מאז שהוכנסה שיטת מדד האיכות לכדורסל האירופי, הספיק שארפ להופיע 118 פעמים במדי מכבי ביורוליג. המשחק אתמול היה הטוב ביותר שלו, עם 28 נקודות מדד.
הדומיננטיות של ביינום יורדת ככל שנוקפים הימים. אפשר 'להאשים' בכך את ההתעוררות של יותם הלפרין, אבל את הקרדיט צריך לתת גם, ובעיקר, לביינום עצמו. הזיופים בהגנה, קבלת ההחלטות הלא מובנת, הטעות שחייבת לבוא מיד אחרי כל פעולה חיובית. מכבי שיחקה העונה 365 דקות ביורוליג, ורק בכ-20 מתוכן (במחצית השנייה מול פנאתינייקוס), ביינום היה טוב ולא על חשבון חבריו. מעט מדי, ובעוד זמן לא רב גם יהיה מאוחר מדי.
וויצ'יץ' חזר לראשות טבלת המצטיינים
התחושה בהיכל היתה שונה מתמיד. אולי הקרחות הדי נדירות שנראו ביציעים בפתיחת המשחק, אולי הסיטואציה סביב מוני פנאן, אולי העובדה שרק ביד אליהו יכולים להדליק נרות של חנוכה ומיד לכבות אותם. הכל נכון, אבל לא זה היה ההבדל. היתה זו רוחו של מייסיאו באסטון שחזרה לרחף ברחבה התל אביבית, בתוך גופו של ניקולה וויצ'יץ'. הקרואטי כבר קטף בעבר 12 ריבאונדים, אבל 5 החסימות שלו הן שיא קריירה ואלמנט חדש שנוסף לרפרטואר העשיר. וויצ'יץ' חזר למקום הראשון בטבלת מצטייני היורוליג, והוא גם האירופי היחיד בחמישייה הפותחת.
גם בצד השני של המגרש נחגגו כמה שיאים. פרדראג דרובניאק הפגין את משחקו הטוב ביותר מאז חזר מה-NBA, עם 23 נקודות ו-16 ריבאונדים. קוסטה פרוביץ' חזר לקלוע בדאבל פיגרס, אחרי שלושה שבועות של בצורת. ואורוס טריפקוביץ', האיש והנזק, חצה בפעם הראשונה את גבול 7 הנקודות במשחק חוץ. חצה? רק ב-20 הוא נעצר. טריפקוביץ' עומד כעת על 17 נקודות מדד לאורך העונה כולה. 16 מהן הוא רשם אתמול.
בושה, חרפה וקלימאמיו
ומול הדברים שמשתנים, יש את אלו שתמיד נשארים. רק תנו לפיני גרשון את פורטיטודו בולוניה, והוא ייצא מכל משבר. לפני שלוש שנים הוא השפיל עם מכבי את הבולונזים ב-44 הפרש בגמר היורוליג, בעונה שעברה רשם מולם ניצחון כפול ובדרך קטע רצף של שלושה הפסדי חוץ, והשבוע הביא עשרה ימים קשים באולימפיאקוס לקיצם, עם 67:94 על קלימאמיו.
למרות שבולוניה שוב הוכיחה שהיא אחת הקבוצות החלשות שהיו ביורוליג בשנים האחרונות, גרשון יכול לקחת עמו כמה נקודות חיוביות מהמשחק הזה. הוא השיג את הניצחון ללא תרומה משמעותית מסקוני פן ואנדריאה זיזיץ', סופוקליס סחורציאניטיס חזר לחיים, ובניגוד למשחקים קודמים, גם שחקני הספסל עלו ותרמו מספרים משמעותיים. זה יוסיף לביטחון העצמי שלהם, ולא פחות חשוב מכך, יוסיף לביטחון של מאמנם בהם. רק נורה אחת אדומה נדלקה: 5,500 צופים בלבד הטריחו עצמם להיכל השלום והאחווה. משהו קרה לגב שהעניקו אוהדי אולימפיאקוס לקבוצה שלהם, בלי סיבה מוצדקת של ממש.
גרשון יודע שמה שהיה טוב מול בולוניה, לא בהכרח יספיק בשלבים המכריעים. הוא זקוק לשחקן נוסף בקו הקדמי, שינפק את המטרייה האווירית ויספק עוד כדורים חוזרים. אלכס אקר, גארד/פורוורד בגובה 1.95 מ', הוא הריבאונדר המוביל של היוונים, וזה אומר הכל. גם על אקר, וגם על הגבוהים.
הייסליפ נוצץ בשמי איסטנבול
מי שיכול היה לעזור לפיני, וגם לנבן ספאחיה, ובעצם לכל מאמן באירופה, הוא ה-MVP השבועי - מרקוס הייסליפ. הפורוורד/סנטר המוכשר כשד של אפס פילזן התעלל בריין אנרג'י קלן עם 33 נקודות, 10 ריבאונדים ומדד משוקלל 41, וממרומי ה-2.07 מ' שלו צלף גם 5 שלשות. בפעם השנייה ברציפות, הופך שחקן הפנים של יריבת הגרמנים לכוכב המחזור.
הייסליפ שובר לא מעט מיתוסים ומוכיח שלשחק במסגרת אחת זה לא בהכרח דבר רע. הוא הורחק מתשעה משחקים בליגה הטורקית לאחר חילופי המהלומות בינו לבין מירסאד טורצ'אן בדרבי של איסטנבול, ובערך מאז הפך לג'וקר של אוקטאי מחמוטי באזור הצבע.
מדובר באחד הגבוהים הטובים באירופה, ואם כל המערכות בראש יעבדו, אי אפשר יהיה לעצור אותו. נותר רק לחשוב איפה היתה מכבי אם המחליף האולטימטיבי של באסטון היה מגיע אליה בקיץ. כל כך קרוב, כל כך רחוק.
לה בומבה או לה פומפה?
לאורך השנים המשותפות שלהם במכבי תל אביב, נהוג היה לומר שפיני גרשון אחראי על ההתקפה ודייויד בלאט על ההגנה. מבלי להתייחס לחלוקת העבודה בין השניים, בלאט עשה היסטוריה דפנסיבית קטנה, כשהיה המאמן הראשון שהצליח לעצור העונה את חואן קרלוס נבארו, בניצחון הדרמטי של בנטון טרוויזו על ברצלונה 67:68.
'לה בומבה' ירד בפעם הראשונה מתחת לדאבל פיגרס וסיים עם 8 נקודות בלבד, כשהוא לא מבקר על קו העונשין אפילו פעם אחת. בנטון, למרות הכוכבים שעזבו והפציעות שחזרו, היא עדיין הקבוצה האיטלקית הכי טובה שיש. הרכז היווני שלה, ניקוס זיסיס, הופך אט אט למלך עושי המשחק של אירופה.
רוביו מצטיין בבגרויות, מלאגה יורדת כיתה
עם כל הכבוד המפוקפק לקלן ובולוניה, הקבוצה שביזתה את עצמה יותר מכולן היא אוניקאחה מלאגה, אלופת ספרד להזכירכם. 53 נקודות הפרש חטפו חניכיו של סרג'יו סקאריולו על הראש מחובנטוד בדאלונה, הקבוצה הכי סימפטית ביורוליג.
מלאגה היתה קרובה לשיא שלילי ביעילות הקבוצתית, כשכל שחקניה ביחד העמידו מדד עלוב של 18. רק נובו מסטו, שנדרסה ב-2003 בידי צסק"א 89:35
ורשמה מדד 7, היתה גרועה יותר.
אאיטו גרסיה רנסס זוכה לעדנה מחודשת בבדאלונה, ולא חושש להפקיד את המפתחות בידיו של ריקי רוביו בן ה-16. ובעצם, למה שיחשוש. הילד החצוף הוא מלך החטיפות של היורוליג, ולמרות שזרק רק 3 פעמים לסל וקלע 6 נקודות מול מלאגה, היה המצטיין בשורות הקבוצה המנצחת. 7 חטיפות, 6 אסיסטים ו-4 ריבאונדים תרם רוביו ב-21 דקות משחק. כל פעולה, בינגו.