אולי בפעם הבאה

"אולי הפעם" לא מזיקה ואפילו נעימה לצפייה, אבל פוטנציאל ההתמכרות שלה כרגע נראה די נמוך, ואתם יודעים איך זה בדייטים - רושם ראשוני תמיד קובע

האם זאת דרמה? האם זאת קומדיה? דרמה קומית? האם זאת טלנובלה, לא עלינו? סופר סואופ? מגה סואופ? אכבר-סואופ? קצת קשה לראות מלמטה, ובזמן האחרון ממילא הגבולות כל כך מיטשטשים. כרגע מה שאפשר להגיד בוודאות זה שזה יומי, זה משעשע, זה נראה טוב ויזואלית, ולפחות בהתחלה זה עף בכוחות עצמו.

 

הפרק הראשון, כמו תמיד, נוצר כדי להמם. כצפוי, נפערת תהום קטנה בינו לבין הפרק השני, שכבר פחות מתוקתק, אבל עדיין נעים לצפייה. אלא שאם yes חשבו על "אולי הפעם" כעל העוגן היומי השני שלהם בערוץ התוכן הישראלי, אחרי שהפעוטות של "השיר שלנו" קיבלו את המנה שלהם, הייתי מציעה להם לחשוב שוב. יש בה משהו שמזכיר את הפרויקט היומי הקודם של מיכל קופר-קרן, התסריטאית - סדרה אחת בשם "פיק אפ". היה לה פוטנציאל, אבל נכשלה בגלל כל מיני דברים שוליים כמו תקציב, שחקנים, דמויות-פלקט והעובדה שאף אחד לא פתח אז ערוץ 10. "אולי הפעם" היא הגרסה המשופרת שלה מכל הבחינות, אבל היא עדיין רחוקה מליצור התמכרות.

 

סיכוי טוב שתהנו מאקי אבני, שנותן פה תפקיד מפתיע באמינותו כנחנח, עד שהתחלתי לחשוב שבשאר התפקידים שלו הוא ממש שיחק; יובל סמו מענג, כרגיל - רק הישמר לך מנקע הטייפ קאסט!; והיה שווה להרוויח את אורי פפר, השב הביתה מן הכפור של CSI, סופר אלבומים של "רדיוהד" כדי לא לגמור, ומנהל יחסים פתוחים אפילו עם הזין שלו (או כמו שהוא קורא לו, 'השגריר'. ובמשפט: 'ניסיתי לפתוח שגרירות בצרפת, אבל בעלה תפס אותנו על חם').

 

אפשר להיות קטנוניים לרגע? תודה. אז מה נסגר עם הסיפור הזה של דייטים, הם באמת כל כך מעניינים? בעידן הקואוצ'רים, האינטרנט והפיק-אפ בארים, נשאר עוד משהו לסחוט מהמפגש המאולץ והמעייף הזה? ואם זה מוגדר כסדרה על עולמם המייאש של הדייטיונרים, למה זה נראה כמו עוד סדרה שיכולה להתרחש רק בתל אביב, ושמתלבטת בשאלה באיזה מיטה היא תצליח להתעורר מחר בבוקר? והאם אתם הייתם חוזרים בשבילה לדייט שני, באותו מקום ובאותה השעה, מחר בערב?

 

"אולי הפעם", ראשון 21:30, yes ישראלי