מה שיביא לך אהבה
היוצרים של 'אולי הפעם' יודעים שעולם הדייטים הוא לעתים עולם מייאש ובודד, אז הם מכסים אותו בקצפת. ראיון עם האנשים שעושים כבוד לדייט
עוד לפני שהוצגה לעולם סדרת הדרמה, "אולי הפעם" (הערב, א', yes בערוץ הקולנוע הישראלי), כבר רוחשים סביבה המלמולים הרגילים. חלקם מביעים תקווה שאולי הפעם תצא בשורה מעמיקה ומותירת רושם, מהעיסוק במה שנראה שטחי ובר חלוף. אולי הפעם תצא סדרה טובה על דייטים. כי אם חושבים על זה באמת, היו פה הרבה סדרות על רווקות, אבל אף סדרת דרמה ישראלית לא העמידה את הדייט כגיבור שסביבו חגות הדמויות. "הדייט" הולבש תמיד במהות טלויזיונית מעט רדודה, משום שכיכב בעיקר בשעשועונים וסדרות מציאות.
_wa.jpg)
קופר קרן ושגב. שניהם לא שוכבים עם נשים (צילום: אלי אלגרט)
אליבא דה "אולי הפעם", הדייט בנוי משני יסודות שלפעמים מתנגשים זה בזה: ההתמסדות הנכספת מול תחושות מרגשות, כגון פרפרים בבטן ומטאפורות אחרות מעולם הטבע, נכספות לא פחות. בתל אביב, מעבדת הדייטים הגדולה, שפני הניסוי מטעם עצמם הם: נגה (ורד פלדמן), שנתקלת במייק (אורי פפר), אקס שבגד בה ורוצה הזדמנות שנייה; אחותה (נתי קלוגר), השותף שלה (יובל סמו), שדרנית רדיו מתוסכלת (מיכל ינאי) וגרוש טרי ומבולבל (אקי אבני).
"הפרקים הראשונים קלילים כמו דייט, אבל הסדרה הולכת למקומות סוערים בהרבה", אומרת מיכל קופר-קרן, אחת מצמד יוצרי "אולי הפעם". "אני רק מקווה שיראו את העוצמה הרגשית שלה מההתחלה. בפרקים היותר מתקדמים מגיעים לשלב בו לכל הדמויות היו מערכות יחסים, אז כל מפגש בין כל שתי דמויות הוא טעון. בהתחלה ההיכרות ביניהן קלושה, לכן הכל מיימי כזה, אבל עכשיו כל סצינה זה סטייק מדמם".
גם ההיכרות בינה לבין הכותב השני של הסדרה, אריק שגב, היתה מיימית בהתחלה. הם הכירו זו את פניו של זה מ'אולפני הרצליה', ולמרות שהם חובקים את אותה סוכנת, מעולם לא עבדו יחד. על יצירת הסדרה חתום גם גל פרידמן. פרידמן היה אמור לכתוב את הסדרה לבדו, רק שהיה עסוק עד מעל לראש בכתיבת ה'אזרח קיין' של הטלוויזיה, "אגדת דשא", לכן נקראו השניים למלאכה. כעבור חצי שנה הניבה העבודה המשותפת סדרה בת 50 פרקים. קופר-קרן נשואה ואמא לשלושה, שגב רווק ואב לחתולה. קופר קרן הרכיבה את המסילות העלילתיות בהן הוטל על שגב להציב דיאלוגים ולהניע את ההתרחשויות.
"אני עובדת מזכרון יעקב, והוא עובד מגבעתיים. אבל אנחנו מדברים כל יום שבע פעמים בטלפון. וכן, היו ניצוצות לפעמים, אבל לא היו ויכוחים שהסתיימו בחניקה הדדית, אולי כי אנחנו מאוד רחוקים פיזית. ממש אתמול היה לנו ויכוח".
על מה?
"על איך לגמור את הסדרה. היה לנו דיון של חמש שעות בטלפון, שבו אני הגנתי בתוקף על עמדתי. זה ממש משא ומתן כמו בבית משפט. סוף הסדרה, את יודעת".
אריק: "סוף הסדרה זה סוף התסריטאי".
מיכל: "משהו כזה. שפכנו הרבה מעצמנו".
אריק: "רוקנו מאגרים".
מיכל: "אז אנחנו משחררים את הילד לעולם. אני מפחדת מכל מה שיגידו, אבל אי אפשר לפחד, כי כשאתה מפחד אתה לא יוצר".
לוזרים, אנטי-גיבורים
הכתיבה הקומית, שהוגבלה בעבר לקומדיות פר אקסלנס, חדרה בשנים האחרונות אל מעוז הפאתוס - הטלנובלות. ב-yes החליטו שלושה דברים לגבי "אולי הפעם": שהדרמה תעסוק בדייטים; שבסיס העלילה יהיה דרמטי (ולשם כך נשכרה קופר-קרן, כותבת מיומנת שמאחוריה "לחיי האהבה", "פיק אפ" ו"ראש גדול"); וששגב ("לילה גוב", "ארץ נהדרת"), המנוסה בכתיבה קומית יטווה לתוכה חיוכים שיקשרו את הצופים לקו הקומי של העלילה."הכתיבה ל'אולי הפעם' דומה לכתיבה ל'ארץ נהדרת' בגלל הפסאדה", אומר שגב, שהיה מממציאי דמויות כמו אומלטה והפועלים הרומנים. "בשני המצבים, גם של דייטים וגם של פוליטיקאים שמתראיינים, מדובר באנשים שמנסים למכור את עצמם, ודווקא הניסיונות שלהם להסתיר את חסרונותיהם הגלויים לעין הם אלה שבסוף יסבכו אותם".
מיכל: "הקומיות נחוצה כי אנחנו באים לספר סיפור של כמה אנשים קטנים, די לוזרים ואנטי גיבורים. הסדרה לא מתיימרת להיות יותר ממה שהיא. זו לא סדרה על השבר בחברה הישראלית. היא באה להגיד דברים מאוד אינטימיים על מערכות יחסים ארעיות, וזה הכוח שלה. היא באה להסתכל פנימה, לעומק, לאט".
אריק: "הרבה פעמים דווקא מיכל הביאה את הפן הקומי בעלילות מאוד מפתיעות ומאוד מקוריות. ואני מחזיר לה אותן כתובות באופן שנשמע כאילו בנאדם חרץ אותן עם סכין על פרק היד. זה הצליח בגלל הזוגיות בינינו".
מיכל: "אל תגיד את זה יותר מדי פעמים, בעלי תכף בא בריצה".
אריק: "לך יש בעל! בואי תתלונני באמת. 'אוי יש לי 3 ילדים, בית בזיכרון ובעל פרופסור לפיזיקה בטכניון' יאללה! ואני גר בגבעתיים יש לי חתולה ומזרון על הרצפה ואני מת מקור".
איך אתם מתחברים לעולם הדייטים, את הרי בכלל נשואה.
אריק: "קודם כל יש דמיון בינינו. היא לא יצאה לדייטים 15 שנה, אני לא יצאתי לדייטים הרבה יותר זמן מ-15 שנה ושנינו כרגע לא שוכבים עם נשים".
מיכל: "יש מספר דמויות בסדרה שמבוססות עלינו. יש באריק משהו מהדמויות הגבריות: הפחד מההתקרחות מגיל 30, זה שהוא היה פעם שמן, כל מני אלמנטים כאלה. יש בסדרה מונולוגים שלמים שנולדו אחרי שהקשבתי לאריק מדבר וצעקתי: 'זה חייב להיות בסדרה'. מיד הוא הלך הביתה ושכתב. הוא יותר מחובר למה שקורה כיום בסצינה. אני מחוברת לדברים שאני זוכרת מניו יורק, שם חייתי 10 שנים, שמגיעים לארץ אפילו היום באיחור של כמה שנים. למשל, יש מגמה שלא היתה קיימת בארץ והיתה נורא חזקה בניו יורק: להישאר רווקה עד גיל 33-4. כשאני התחתנתי בגיל 27, החברות שלי שם היו בהלם. מבחינתן זה כמו המקבילה שלנו להתחתן בגיל 18".
גרת גם בפריז, הבחנת שם בהתרחשות דומה?
"בפריז הייתי כבר נשואה עם שני ילדים. נסענו לשם לפוסט דוקטורט של בעלי. הכרתי אותו בניו יורק אחרי שמונה שנות שהייה שם. הוא למד בקולומביה אני למדתי קולנוע ב-NYU".
אריק: "היתה לך מערכת יחסים אינטרקונטיננטלית. אני, הכי בינלאומי שהיה לי זה שחברה שלי פעם זרקה אותי בצומת גולני".
הדמות של אקי אבני יצאה מנישואים ארוכים. דמיינת את עצמך במקומו כדי להתחבר לסיטואציה?
"לא הייתי צריכה. אני בגיל שהמון אנשים סביבי מתגרשים. אם פעם בחורה התחתנה עם מי שהזדמן לה בגיל 26, היום היא אומרת: 'יש לי עוד 10 שנים לברור'. כשחזרתי לארץ לפני 12 שנה נורא צרמה לי ההיסטריה הזאת בקרב החברות שלי שבגיל 24 רצו להתחתן. היום אני סועדת גרושות טריות ששואלות איפה טעיתי".
אריק: "אני רווק בן 31. למרות שאומרים ש-30 זה ה-20 החדש, לכן אני מניח שאני בן 21. אני חווה את זה מהצד השני ומנסה להסביר את זה להורים שלי. אבא שלי ילד אותי בגיל 27, ועצם העובדה שהגעתי לגיל 31 בלי להתחתן או להתמזג עם מישהי על בסיס קבוע, מכה אותו בהלם. הוא לא מסוגל לעבד את המידע הזה".
מיכל: "אבל יש יתרון בזה שאת מחוץ ללופ הזה. כשאת מסתכלת על הכל מבחוץ, כאאוטסיידרית, את יכולה לסמן תהליכים ותופעות בתבונה רבה יותר משאת בתוך זה. בזה אני דומה לשתי הדמויות שיוצאות מזוגיות ונזרקות חזרה לעולם שבו הם צריכות ללמוד מחדש את החוקים. לי התקשורת בסמסים, נראית מאוד מוזרה. גם ההיכרויות ההמוניות באינטרנט. אני קצת כמו עליסה בארץ הפלאות מול העניין הזה, ותאמיני לי שבניו יורק לא בדיוק עשו מקרמה. אני מדור ה'מדבר', ה'ליקוויד' ו'הגלולה', לא ישבנו וייבשנו ביצות".
אריק: "שמתי לב שהמושג שנקרא דיסקרטיות נעלם. היום אם אני אראה בחורה על הבר ואביע עניין בה בפומבי, יכול להיות שזה שיושב לידי יגיד 'אה זאת, עשיתי אותה. בחורה טובה'".
נשמע עצוב, אז למה צוחקים?
מיכל: "הדאחקות הן הקצפת מעל משהו יותר קשה. אנחנו לא מתעלמים מהייאוש ומהבדידות, זה חלק מהעולם הזה. אני נמצא לבד אז אני יוצא לדייטים, אני כן רוצה לפגוש מישהו להתאהב. זו סיטואציה של נחיתות ושבירות, אז מנסים לכסות עליה בקטעים, בסבבה, ונורא חשוב לנו להדגיש את הדואליות הזאת אצל כל הדמויות. הקאסט מצליח בזה, אפילו אקי אבני ומיכל ינאי, שהם מהגווארדיה הישנה, מצליחים להביא כאן משהו שונה לגמרי מהדימוי הידוע שלהם".
אריק: "וירון ברובינסקי, שהוא לא רק התגלית שלנו הוא גם התגלית של ורד פלדמן כמובן. הם מצאו זה את זו בסדרה שדי כותשת את המושג של אהבה ודייטים".
מיכל: "אנחנו גאים שבסדרה שלנו הבאנו אהבה".
_a.jpg "צילום: אלי אלגרט")
קופר-קרן. לא יבשה ביצות
צילום: אלי אלגרט
_a.jpg "צילום: אלי אלגרט")
שגב. מכניס את הקומדיה
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
