מינויו של יצחק הרצוג לשר לא משנה מהותית את המצב. אם היה נדמה שאולמרט שומר את התיק צמוד אליו כנכס פוליטי, תוך קריצה ליהדות התורה, מתברר שגם מצמוצים עצבניים לא יועילו. מניית תיק הרווחה לא הייתה סחירה. היא נפלה בידי מי שכוח המיקוח הפוליטי שלו לא עמד להשגת תיק אחר. הספירה מורה על יותר משנתיים בהם לא מונה שר רווחה. בממשלה בה יש שרים רבים ללא תיק ושני שרים במשרד האוצר, לא היה מקום, עד כה, לשר רווחה אחד. השר שמונה לבסוף מוצא עצמו בעמדה של "פראייר", לאחר שיצא כנגד ניסיון להזיזו ממשרד התיירות בשבוע שעבר.
בעידן ניאו-ליברלי של הפרטות וצמצום תקציבים חברתיים, הפך תיק הרווחה למשרד סעד, האחראי לטיפול באוכלוסיות מצוקה קשות. אלא שבשנים האחרונות, יכולתו לתמוך באוכלוסיות מוחלשות במובן הרחב הצטמצמה והפכה כמעט בלתי קיימת. מחלקות הרווחה העירוניות מדולדלות משאבים, והמלחמה בקיץ האחרון הראתה שגם בחירום כוחם לא עומד להם על מנת לספק רשת ביטחון סוציאלית מינימלית. ממשלת ישראל, משוללת שר רווחה ותפישת רווחה, הגדילה לעשות ומימנה את המלחמה, שפגעה באוכלוסיות מוחלשות יותר מכולם, באמצעות קיצוצים נוספים ברשתות הרווחה: קיצוץ בהכשרה תעסוקתית, בדמי אבטלה, בהשקעות בפריפריה ובתקציבים חברתיים בכלל.
אמירתו של שר הפנים בכנס שדרות מקבלת משנה תוקף בעידן בו מדיניות של מאבק בעוני - בין אם אמיתית ובין אם כאחיזת עיניים ציבורית - "זוכה" להובלה של משרד האוצר. השר החדש יתבקש לעמוד, תוך שימוש בגיבוי ציבורי ובמיטב ארגז הכלים הפוליטי, מול פקידי האוצר. אלה פלשו לטריטוריה הרווחתית, וכמו בסצנה הקלאסית של צ'רלי צ'פלין, המוכר זגוגיות למי שטעמו מנחת הרוגטקה של חברו הילד - מנסים להצטייר כמי שמבקשים לתקן את הנזקים שהביאה המדיניות הכלכלית שלהם.
מדינת רווחה כבר הס מלהזכיר, בישראל מצולקת ההפרטות, הקיצוצים וקריאת ה"לכו לעבוד" של ביבי. משרד הרווחה אמור היה לרכז את המשאבים המקצועיים והפוליטיים שיובילו לתפישה רחבה של מדיניות הרווחה הישראלית, יגדירו לה מטרות ומדדים כמותיים ויעגנו אותה בהחלטות ממשלתיות. מצב בו המדינה מסרבת להגדיר מהו קיום מינימלי בכבוד (מול עתירה לבג"ץ בנושא הקיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה) צריך היה להעיד כאלף עדים על נחיצותו של משרד רווחה חזק - אך אז כבר היינו עמוק בספירת הימים של היעדר שר רווחה.
ומה ישתנה כעת, כשיש שר במשרה מלאה? אחת הביקורות הדומיננטיות בעקבות המלחמה, הייתה זיהוי מינויו של פרץ כאם כל חטאת. הבחירה בשר ביטחון זר למערכת, ליכולותיה ולמגבלותיה נראית היום כתחילת הכישלון בלבנון בקיץ 2006. אך נדמה כי תפישת משרדי הממשלה והעומד בראשם מוסיפה להיות כפופת פוליטיקה בלבד. המצב בו תיק הרווחה עובר בחוסר רצון ממפלגה למפלגה, יביא בעתיד הקרוב לנחיתתו בחיק שר שתפישת רווחה זרה לו.
מינוי שר רווחה כפיתרון לסבב תיקים כזה או אחר לא יתקבל בברכה על-ידי הציבור. הצורך הדחוף הוא למנות שר בקיא ומחויב, ולחזק את המשרד באמצעות תוספת תקציבים וגיבוי פוליטי רחב, שיעניק לו מעמד מוביל בגיבוש מדיניות רווחה בישראל של שנות האלפיים. השנתיים שחלפו ללא שר רווחה, מיצו זה מכבר את ימי החסד הנתונים לשר החדש. העתיד הקרוב יראה האם השר הרצוג יצליח - בהתאמה לדבריו עם קבלת המינוי - להיות שר רווחה ראוי לשמו.
הכותב מרכז את הפורום למאבק באבטלה מטעם ארגון שתי"ל