עלה תאנה במיל'

במקום שיקים עוד מועצה ציבורית מיותרת, הגיע הזמן לבטל את התקן של קצין מילואים ראשי

הנה הקים לו עוד קמל"ר עוד ועדה או מועצה לעניין בעיותיו של מערך המילואים. כאילו לא היו כאן רק לא מזמן ועדת ברוורמן והצוות של אריאל היימן, שניסח "מודל מילואים חדש". כאילו לא הייתה כאן מלחמה בקיץ. כאילו לא נחקר הנושא ממש עכשיו בידי ועדת וינוגרד ומבקר המדינה. וכאילו לא היו מספיק משברים. קמל"רים מנוגה - וועדות ממאדים. אז מי צריך בכלל קצין מילואים ראשי?

 

רק לפני שלושה חודשים הגיש האלוף אבי מזרחי דו"ח מסכם ובו תחקיר, לקחים והמלצות לביצוע אודות מוכנות מערך המילואים, בעקבות השבר של מלחמת לבנון השנייה. חמישה צוותים ובהם קצינים בכירים שקדו על מודל המילואים - האימונים, הציוד, הגיוס, הימ"חים והתוכניות המבצעיות. הכל כתוב שם. הרמטכ"ל קיבל את הדו"ח, ומי שיקרא בו יראה שהמלחמה לימדה את מערכת הביטחון את מה שאמרו לה ארגוני המילואים במשך חמש שנים לפני פרוץ הקרבות.

 

אמרו שצריך תקציב קשיח למערך המילואים; שצריך לעגן בחוק את הכשירויות, האימונים והציוד הנדרש לכל יחידה לפי משימות; שיש לעגן בחוק את הזכויות והתגמולים ולתקן את העיוותים והאפליות במקומות עבודה ומוסדות לימוד, כמו גם את שאר הנושאים האזרחיים הפוגעים במוטיבציה וביכולת האישית לשרת. אבל מי מקשיב? בטח לא הקמל"ר.

 

אז הנה, עו"ד משה שחל הנכבד, שהיה 12 שנים שר בממשלה ולא עשה למען המילואים, הוא עכשיו חבר "מועצה ציבורית" לטיפול בנושא. לצדו יישבו המפיק חיים סלוצקי, שיארגן מופעי זיקוקין ליום המילואים, וכן עפרה שטראוס ונוחי דנקנר, שהררי הכסף שלהם דוחפים אותם כנראה אל כס הכבוד. ומה בעצם תעשה המועצה? מה תלמד או תבחן או תבדוק שעוד לא נלמד או נבחן או נבדק? ומאין בכלל יודעים אנשיה משהו על בעיות המילואים? ואם כבר יכתבו, האם מישהו מהם ידפוק על השולחן? או ישכנע את שרי האוצר והביטחון? או שמא יופרחו שוב סיסמאות לאוויר החם של קיץ שלפני מלחמה נוספת. ממש כמו לפני "חומת מגן". ממש כמו ב"לבנון השנייה".

 

אז הקמל"ר מקים עוד ועדה, מועצה ציבורית. כבר מזמן הוא משמש כעלה התאנה של המערכת. במקום לטפל בחוליים, הפך הקמל"ר למכשיר בידי המערכת להמשך מריחת הבעיות, היעדר הפתרונות, ניצול חיילי המילואים ואי טיפול מתמשך בבעיותיהם. הנה עוד הוכחות למיותרות התקן הזה:

 

• מערך המילואים נחשף באי מוכנות קריטית למלחמה: מחסור כבד בציוד, מחסור קטסטרופלי באימונים. קולו של הקמל"ר לא נשמע ולא השפיע.

 

• הקמל"ר לא נאבק ולא התריע על כך שהממשלה לא הכריזה כלל על מצב מלחמה. התוצאה: אלפי חיילים מכתתים רגליהם בימים אלה כדי לחפש פיצוי על נזקי המלחמה, לאחר שחזרו מהחזית.

 

• ברור שהתואר "קצין מילואים ראשי" אינו מבטא את התפקיד שממלא אותו קצין. בפועל, הוא לא מפקד המילואים ואינו אחראי לאימון המערך, לציודו, לכשירותו או להדרכתו.

 

• הקמל"ר אינו מטפל בנכי שירות המילואים ואינו דואג שהמערכת תטפל בנכים לפי חוק הקצבאות. למעשה עד היום, חמש שנים לאחר חקיקת החוק, טרם תוקנו התקנות שמשרד הביטחון התחייב לתקן.

 

• במהלך המלחמה, משרדו של הקמל"ר היה סגור אחרי השעה 16:00, וכך גם בימי שישי ושבת. נהגו שם בשגרה רגילה, כאשר אלפי חיילים נמצאים בלחימה ואלפי משפחות נזקקות לתשובות.

 

• הקמל"ר היה שותף לעיצובו של "מודל המילואים החדש" - זה המודל שקרס טוטאלית במלחמה האחרונה. הוכח שצה"ל אינו יכול לבנות כוח על-פי המודל הזה ואינו יכול להכריע מלחמה ללא מערך מילואים חזק, מאומן ומצויד.

 

• הקמל"ר לא תמך בחוק המילואים שהציעו ארגוני המילואים, חוק שנועד להסדיר אחת ולתמיד את יחסי המדינה עם אנשי המילואים שלה. לעומת זאת, הוא ייצג את תביעות מערכת הביטחון לעצב את המערך לפי תקציב שהעמיד האוצר, ולא לפי צרכי הביטחון האמיתיים של ישראל. לשם כך לא נחוץ קמל"ר; יש מספיק פקידים באוצר.

 

• במודל המילואים שעיצב הקמל"ר ואשר נוסח בחוק שהובא מטעם
  הממשלה לכנסת בשנת 2005, אין פתרונות לבעיות של מערך המילואים - לא בתחומים האזרחיים ולא במבצעיים. קמל"ר לא דאג להגדרת כשירויות מערך המילואים בהתאם למשימות, לעיגון בחוק של אימון יחידות המילואים וציודן כמו היחידות הסדירות המקבילות. הוא לא נאבק לתגמול ופיצוי הוגן לאנשי המילואים - אלה שבגינם הוקם והומצא תפקיד הקמל"ר.

 

• מאז מינוי קמל"ר לא הוגברה המודעות בצה"ל לבעיות מערך המילואים. בעיות של חיילים מועברות על-ידי הקמל"ר לקצינת פניות הציבור, ולמעשה הוא הפך לצינור מכתבים, מארגן אירועי טפיחה על השכם, ולא כלי לפתרון בעיות אנשי המילואים ויחידות המילואים במטכ"ל ובמשרד הביטחון.

 

אלה רק מקצת הנושאים המחייבים את ביטולו לאלתר של תפקיד הקמל"ר. המפקדים בחטיבה, באוגדה, בפיקוד ובמטכ"ל צריכים לקחת אחריות על המילואימניקים. משרד הביטחון והממשלה חייבים למלא את חלקם בקבלת ההחלטות הנדרשות בעקבות לקחי המלחמה. אין להמשיך ולהסתתר מאחורי תפקיד פיקטיבי, שכל כולו הפך למסלקת בעיות המילואים של צה"ל.