כשלים טכניים

אתמול דווח כי הפרקליטות תתמוך בביטול מינוי הדיינים החרדים בגלל נימוק טכני. את הטוענת הרבנית טובה אבן חן זה לא מספק והיא קובעת: חובה על שופטי בג"ץ להבהיר כי טובת המתדיינים בכל הערכאות עומדת בראש מעייניהם, וכי בחירה של דיינים ושופטים צריכה להיעשות בחרדת קודש

אין ספק כי תזזית אחזה במסדרונות הרבנות הראשית, הפרקליטות והנהלת בתי הדין הרבניים לנוכח העתירות שהוגשו נגד מינוי הדיינים החרדים. התשובות שהמדינה נדרשה להגיש לבג"ץ בעניין טרם הוגשו, וכבר אנו שומעים כי הפרקליטות תתמוך בביטול המינויים בשל פגמים טכניים שנפלו בהליך המינוי. אכן, הפגמים הטכניים הם גדולים אבל הפגמים המהותיים גדולים מהם בהרבה. הציבור לא רוצה לשמוע על כשלים טכניים. הציבור ממתין למוצא פיו של בג"ץ בסוגיה עקרונית זו. 

 

אין זה סוד שמעמדו של בית המשפט העליון מתכרסם והולך. מדוע? משום שהליך המינוי של שופטים , ושל שופטים לעליון בפרט, מריח רע ; משום ששופטי בג"ץ נבחרו לא פעם על פי השקפה משפטית שתאמה את דרכו השיפוטית של הנשיא היוצא, ולא בשל אג'נדה משפטית ראויה – תהא שונה מעמדת הרוב כאשר תהיה.

 

יש לא מעט משפטנים בכירים ומבריקים שעניין מינויים לא נשקל אפילו בגלל מחלוקות משפטיות שהם העזו להעלות נגד דרכו המשפטית של הנשיא היוצא – אהרון ברק. רק בחודשים האחרונים, משזה התרחק מכס השיפוט – מתחילים ניצנים של מרד. ראשונים הם פרופסורים בכירים באוניברסיטאות נחשבות בארה"ב ובעקבותיהם יתגברו קולותיהם של משפטנים בכירים בארץ אשר קולם דוכא בעת הכהונה החד מימדית של כב' השופט ברק.

 

סיבה נוספת ומהותית לא פחות לדלדול מעמדו של בית המשפט העליון היא שבמקום שעיני העם נשואות אליו להכריע בסוגיות מוסריות או ערכיות, מעדיף זה להתחפר פעם אחר פעם ולהכריע באמצעות פגמים טכניים שנפלו בנושאים הנידונים, או, למשל - בעיות ביטחון שקשורות באישור אירועים רבי משתתפים שנתונים במחלוקת ציבורית.

 

הפריזמה בדמות הדיון בעניין מינוי הדיינים שעומד לפתחו של בג"ץ כעת מחדדת מאוד את השאלות הנוקבות שהעליתי לעיל. דיון ענייני יסיר את הלוט מן השיקולים הזרים שמפעילים את המינוי של שופטים בכל הערכאות. 

 

בג"ץ מחבב מאוד כשלים טכניים. הוא מאדיר אותם בדרך כלל, נשען עליהם מלוא קומתו ומתחמק כך בעשרות דיונים מעיסוק אמיתי בשאלות שלשמן הוא נבחר לומר את דברו.

 

בדיון שהתקיים ערב המועד שנקבע לקיום מצעד הגאווה בירושלים ב– 2006, עוד סוגיה שבג"ץ מתחמק בשיטתיות מלדון בה לגופו של עניין, נזפה כב' השופטת פרוקצ'יה בבא כוחם של העותרים, עו"ד שפטל, על כי הוא מטריח את בית המשפט בהשוואות טכניות של העתירה נשוא הדיון לעתירות האחרות, שגם בהן חמק בג"ץ מהכרעות ערכיות באמצעות טיעונים טכניים של בטחון הציבור וכיו"ב. "אם היית מעלה לדיון את השאלות הערכיות, כי אז היה טעם שבית משפט זה ישקיע בהן את מיטב זמנו ... ". כך, אמרה. 

 

אז הנה הזדמנות נאותה לבג"ץ לומר את דברו בקול ברור ולהגן איתן על פגמים שנפלו בדמוקרטיה הישראלית, על עיוותים שמשפיעים על בחירת שופטים/ דיינים שהיא מעניינו של כל הציבור במדינת ישראל.

 

דווקא בימים אלה, שבהם מתחבטת החברה בישראל מהם גבולות הכוח של בג"ץ, מתי הוא יכול להתערב בשיקולים או בחקיקה של הכנסת, האם ראוי להגביל את כוחם זה - יש סיבה אחת שכל שדרות החברה הישראלית תסכמנה כי לגיטימי שבג"ץ יתערב בנחרצות נגד החלטות ממשלה – וזוהי הסוגיה הראויה, בה' הידיעה : כאשר בהתנהלות המדינית מושלים הסכמים קואליציוניים פסולים. מוסכם על כולם כי לא ייתכן שבכל פעם מחדש תאנוס מי מן המפלגות שמכוונות להשלמת הקואליציה את כל העם לתנאים שמחייבים ממשלה נבחרת לפעול כמו הנאלחות שבדיקטטורות.

 

חובה על שופטי בג"ץ להציב גבול ברור, כזה שאיננו נובע רק מכשלים טכניים בהליכי המינוי של הדיינים, כזה שמבהיר לכל כי טובתם של המתדיינים בכל הערכאות עומדת בראש מעייניהם, וכי בחירה של דיינים ושופטים צריכה להיעשות בחרדת קודש. לא פחות.

 

נשיאת בית המשפט העליון יכולה לקנות הפעם את עולמה בשעה קלה של שיקול דעת, של יושרה ושקיפות שתורה ליו"ר הוועדה למינוי דיינים, הפרופסור המלומד דניאל פרידמן – הלוא הוא שר המשפטים – לבטל את המינוי החפוז של דיינים שלא נבחן לעומק, שמונע מהסכם עלוב עם המפלגות החרדיות, שפוגע בחופש העיסוק, שמעליב את האינטליגנציה ושפוגע בסיכוי המועט לאמון הציבור בערכאות השיפוטיות כולן. וכל זה לא מטעמים טכניים, כאמור – אלא מסיבות מהותיות ומכובדות.

 

בעקיפין, תוכל אמירה נחרצת ומהותית בדיון עתירה שהוגשה על ידי "צהר" ו"אמונה" לעצב סטנדרטים משופרים גם לבחירת שופטים ותפחית בהדרגה את חוסר האמון של הציבור גם בבג"ץ, ולא רק בבתי הדין הרבניים.

 

טובה אבן חן היא טוענת רבנית עצמאית