"אם לא היית חבר של עופר הייתי קופצת עליך" (יערה - 1)

חבר שלי עופר בחור מוזר. תמיד היה, אבל בקטע שלו עם יערה הוא היה עוד יותר מוזר. הוא בחור לא טיפש, עם אופי ג'ינג'י ומצחיק. יערה היתה לא זה ולא זה ולא זה, ויכול להיות שזה מה שמשך אותו. מהצד של יערה נראה שהיא התאהבה ברעיון שיש לה מישהו שלא לועס מסטיק וגם קונה לה משהו לשתות

יערה עבדה בשרות לקוחות באחת ממערכות העיתונים הגדולים במדינה. השרות היחידי שהיא באמת נתנה היה לכמה מהעובדים האחרים (אפשר אולי לקרוא להם לקוחות, אבל הם לא שילמו). ניסיתי לנחש איך מישהו קיבל אותה לעבודה, אבל אחר כך הבנתי שהכישורים שלה כנראה נרחבים מכפי שנראה לעין.

 

עופר, שחבר שלי כבר הרבה זמן, התלונן על משהו. ענתה לו יערה. הוא אמר עוד משהו, והיא ענתה שוב. וכשכבר היה על סף ייאוש וכמעט ירד מהעניין, היא אמרה לו שאם יש לו בעיה שיבוא בעצמו להתלונן. אז הוא בא. היא לא חיכתה לזה כל כך, אבל בין לעיסת המסטיק והמבט הסתום בעיניים - משהו קרה שם.

 

בערב הם יצאו. עופר בחור מוזר. תמיד היה, אבל בקטע שלו עם יערה, ועם נשים בכלל, הוא היה עוד יותר מוזר. הוא בחור לא טיפש, עם אופי ג'ינג'י ומצחיק. יערה היתה לא זה ולא זה ולא זה. ויכול להיות שזה מה שמשך אותו. מהצד של יערה, לעומת זאת, נראה שהיא התאהבה ברעיון שיש לה מישהו שלא לועס מסטיק וגם קונה לה משהו לשתות.

 

היה יושב עם עיניים נוצצות ומספר לי עליה

עופר פשוט היה מאוהב. לא יודע מאיפה זה בא לו, אבל זה בא לו. הוא היה יושב עם עיניים נוצצות ומספר לי עליה. הוא עמד לעבור דירה לחיפה בגלל עבודה, אבל החליט לשנות את התוכניות בגללה. עופר לא משנה תוכניות בקלות. חוץ מזה שיש לו מלא פחדים ופוביות ממקומות סגורים. הוא היה בקורס צלילה בצבא ונתקע עם בן הזוג שלו בתוך שברים של אניה ישנה, כמעט טבע, הגיעו למעלה ממש בלי אוויר, ומאז הוא היסטרי מכל דבר שמגביל אותו. אבל עכשיו ידעתי שהוא מצא את האחת. ושמחתי בשבילו. רק שעדיין לא הכרתי את המציאה.

 

ביום שישי אחד הכרתי. הוא הזמין אותי אליהם. דנה ואני רק התחלנו לצאת, ועדיין לא קבוע, אז באתי לבד. וכשראיתי את יערה, חשבתי שאנחנו עדיין מחכים לחברה של עופר שתבוא. אבל עופר טען שזו היא, אז הייתי נחמד. וכשעופר הלך להכין קפה, שזה היה אחרי אולי עשר דקות שלמות, היא אמרה לי בלי בושה "שמעתי את השם שלך, אבל לא ידעתי שאתה כזה מדליק". וזה במרחק חמישה מטר מעופר, שהיה עסוק במילוי מים לקומקום. רציתי להגיד משהו אחר, אבל במקום אמרתי "למה? יש לך מישהי להכיר לי?" וניסיתי לעשות את זה בטון של כאילו בדיחה. למזלי עופר בדיוק חזר והתחיל לדבר על משחק הכדורסל ששיחקנו אחר הצהריים ושינינו נושא.

 

"אולי אתה יכול לבוא ולסדר לי את האינטרנט?"

כמה ימים אחרי זה יצאנו יחד לסרט. הפעם כבר הבאתי את דנה, בעיקר כי לא רציתי להיות איתם לבד. אחר כך ישבנו בבית קפה ודיברנו, וכשיערה אמרה "עופר אמר לי שאתה ממש מבין במחשבים, אז אולי אתה יכול לבוא ולסדר לי את האינטרנט?" ולפני שהספקתי לענות עופר אמר לי "אה, שכחתי להגיד לך. הבטחתי לה שתבוא לסדר לה את המחשב". אמרתי לו "תודה רבה, יפה מצידך שהבטחת". ירדתי מהנושא מה שיותר מהר, אבל זה לא עזר. ידעתי שאני דפוק עם זה.

 

עברו כמה ימים. עופר ישן בחיפה בענייני עבודה. טלפון. יערה. "הי, זו יערה, מה נשמע?" ואני מוכן להישבע ששמעתי בטלפון שהיא עושה בלונים מהמסטיק. "אהלן", עניתי, כי אני מנומס. "נשמה, המחשב שלי מת ואישרו לי מחר לעבוד מהבית ואני לא יכולה להתחבר לאינטרנט ודיברתי עם עופר והוא אמר שאתה בטח תשמח לבא לתקן לי וחשב...."

 

"הלו!" אמרתי.

 

היא שאלה "מה".

 

"קחי אוויר. וגם אל תשתמשי בכל כך הרבה וו'וים, כי זה לוקח זמן".

 

היא חשבה שאני צוחק. ואמרה "אתה חמוד". אמרתי שאני עסוק, והיא התחננה, אז בסוף נכנעתי. בעיקר בשביל עופר. לקחתי את הכתובת שלה. היא אמרה שעל הדלת יהיה כתוב יערה פ. התחשק לי לשאול אם פ. זה קיצור של "פסיכית", "פקאצה" או "פריחולה", אבל לא שאלתי. רציתי לגמור עם זה מה שיותר מהר, כי אני אוהב את עופר ולא רציתי לעשות בעיות.

 

הגעתי בסביבות תשע. היא היתה מקושטת כאילו חיכתה לאורחים. לא חשבתי שאני אורח, הרגשתי יותר כמו טכנאי. ליד הדלת היא ליטפה לי היד ואמרה "אני ממש שמחה שבאת". אמרתי שאני שם רק לכמה דקות, לסדר את המחשב, ואני חייב לרוץ.

 

"אוי", היא אמרה, "אתה לא הולך להיפגש עם ההיא שהיית איתה בסרט, נכון?" רציתי לצאת מהדירה שלה באותו רגע, ואם אפשר גם לשבור לה את המחשב בדרך החוצה, אבל אני רוצה הרבה דברים שאני לא עושה.

 

"למה לא?" שאלתי.

 

"אוייש, נו, כולם רואים שהיא לא בשבילך", אמרה.

 

"מי זה כולם?" שאלתי.

 

"טוב, אז לא כולם. אבל רואים".

 

שאלתי איפה המחשב, הוא היה בחדר כמעט ריק. שולחן פשוט, שני כסאות אוכל מתקפלים וספה ישנה. התיישבתי לידו ושאלתי מה הבעיה. היא אמרה שהאינטרנט לא עובד. לי הוא דווקא עבד יופי. היא קירבה את הכסא השני, התיישבה לידי ואמרה לי "תראה לי מה אתה עושה", כאילו שלהיכנס לאינטרנט זה משהו חדש בשבילה. הראיתי לה. היא עשתה את עצמה מופתעת. "אז אולי אני אראה אם אני יכולה לעבוד מהבית? אולי זה מה שלא עבד?" שאלה.

 

בשתי האצבעות היחידות שהיא ידעה להקליד בהן היא נכנסה לרשת, פתחה איזה מכתב תלונה של לקוח נבחר, ענתה לו משהו בסגנון של "יש לך בעיה" ואמרה "וואו! זה עובד".

 

לא נכנסתי לשיחה אם זה עבד קודם או לא. היא אמרה שתעשה לי קפה. אמרתי שלא צריך, כי אני ממהר. היא אמרה שאני חייב. וככה אני עומד במטבח, בלי סבלנות, מנסה למצוא את הגבול הדק של בין לעוף משם ולהיות מנומס, כשהיא אמרה לי "אתה ממש מתוק שבאת לעזור. חבל שאתה חבר של עופר, אחרת הייתי קופצת עליך".

 

אמרתי בנימוס שחברות של חברים שלי לא מושכות אותי. נקודה. אז היא הוסיפה "כן, אבל אם לא הייתי?"

 

"שאני אעשה לך מסאז'? אני ממש טובה בזה"

מה יכולתי להגיד לה? אני חושב שאת מטומטמת? שבטח הפ. בשם המשפחה שלך זה התחלה של "פרוצה" אבל את לא יודעת מה פירוש המילה? אבל רק אמרתי במקום ש"אני לא מסוגל לחשוב על זה". אז היא התחילה בשיחה מטומטמת של ילדה בכיתה ט': "רוצה שאני אעשה לך מסאז'? אני ממש טובה בזה".

 

אמרתי שתודה, אבל אני נורא ממהר, ופשוט הלכתי לדלת. אז היא נעמדה מול הדלת ואמרה "תביא לי לפחות נשיקה לפני שאתה הולך". אמרתי "זה לא לעניין", הזזתי אותה קצת ויצאתי כמה שיותר מהר.

 

המשך הסיפור: איך להתערב בלי לשבור לעופר את הלב?