האם סמי בכר לא סגר לריבאונד?

"מי זרק שלשה מטורפת כשאוסטין חופשי מתחת לסל? מי הגיעה לקו כמעט כפליים מהקבוצה היריבה? ומי פיספס את שיעור מספר 3 בקטסל?". סהר רחמים מציע להפועל ירושלים להסתכל על מצעד הטעויות שביצעה בדקה האחרונה ורק אחר כך לדבר על השופטים. האליפות, כמו לאסי, תמיד חוזרת הביתה

לפני שלוש שנים, כשיצאתי מההיכל לאחר הניצחון הגדול של מכבי תל אביב על ז'לגיריס, חשבתי שהייתי שותף לחוויה של פעם בחיים. לא האמנתי שכעבור זמן כל כך קצר אזכה לראות ניצחון הירואי שכזה. כמו אז, גם ביום חמישי נעצר השעון על 2.2, וכל אוהד מכבי יודע שגם כשהכל נראה אבוד - תמיד תנשב לה בהיכל הרוח המכביסטית.

 

• אכזבה, לעולם חוזרת? ערן קמינסקי כואב את הפסד האדומים
• סמי בכר? אבירם זינו חושב שירושלים הפסידה בגלל האופי

 

בהפועל ירושלים יכולים להתלונן על כל מה שזז, אבל במדינה שלנו - כשכל אחד מטיל את האחריות לכישלון לפתחו של האחר - מוטב היה אם היו מבינים שהאשמים בכישלון הם אך ורק הם. מאיר טפירו יכול להתלונן על השיפוט, אבל כשדקה לסיום הרבע השלישי נשרקה עבירת החובה הראשונה (!) לירושלים לא זכינו לשמע את הקפטן מתלונן באוזני בכר.

 

אף אחד בבירה גם לא מדבר על כך שירושלים עמדה על הקו 29 פעמים ומכבי רק 16. האם גם פה קופחו שחקניו של דן שמיר? הרי שתי הקבוצות היו אגרסיביות באותה מידה ונלחמו על כל כדור. לכל מי שעיניו בראשו - הנתון הזה זועק מדף הסטטיסטיקה. ואם מישהו בהפועל מעז לטעון שהמספר הזה משקף, אז שיבוא בטענות לשחקני הקבוצה שלו - שלמשחק העונה הופיעו בכזו רכות.

 

טפירו יצא ארבע דקות לסוף, ביתרון 66:70, ושלוש דקות מאוחר יותר ירושלים מצאה עצמה ביתרון 72:77. ואז החלה הנפילה הגדולה. האם סמי בכר היה זה שזרק שלשה מטורפת דקה לסיום, בזמן שמריו אוסטין ניצב פנוי מתחת לסל? או שאולי זה היה הוראס (ההורס) ג'נקינס?

 

האם סמי בכר לא סגר לריבאונד ההגנה הכי פשוט בהיסטוריה, 2.2 שניות לסיום? או שהיה זה גיא פניני, שלא ביצע את מה שמלמדים באימון מספר 3 בקטסל ו'? לקינוח, האדומים עוד הספיקו לאבד כדור אחרון, כי אף אחד לא ביצע את ההוראות של שמיר בפסק הזמן, וכך טרנס מוריס הושאר למסור לטל בורשטיין.

אוהדי ירושלים בהיכל. למדו את תורת הניחוס בדרך הקשה (צילום: יועד כהן)

 

עכשיו, אחרי שעברנו על כל השגיאות שהפועל ביצעה בפחות מ-120 שניות, אתם עדיין חושבים שבכר הוא האשם? אם כן, אין ספק שאתם אוהדים אמיתיים של הפועל ירושלים, ועם רגשי הנחיתות והקיפוח תמיד תישארו הסגנים של בר כוכבא. נמצאה היורשת האולטימטיבית להפועל תל אביב.

 

אי אפשר שלא להתעלם מצמד המילים שמפאר בימים האחרונים את עולם הספורט - "מפוקפקת" ו"גניבה". האם הגיוני שקבוצה אשר הפסידה שבעה משחקים במהלך העונה, נדרסה ב-35 הפרש בנהריה, ספגה 50 הפרש בשני הפסדיה למכבי וקיבלה 52 נקודות ברבע אחד מול אשקלון - יכולה לטעון שמישהו גנב לה את האליפות? הרי ברור לכל ששיטת הפיינל פור נועדה לגנוב למכבי את האליפות. כולם יודעים שהדרך היחידה של דני קליין לצרף צלחת לארון שלו היא לעקוץ את מכבי ב-40 דקות, במשחק אחד.

  

האליפות הזו היא המתוקה ביותר בשנים האחרונות, ואולי בכלל. האליפות של 1994 היתה שמחה ושונה בשל החזרה של הצלחת הביתה, אבל הפעם היה כפסע מקטיעת השושלת החדשה. הקהל חגג בסיום כמו בגמר הפיינל פור ב-2004, והדחיפה ברגעי המשבר הוציאה משחקני מכבי את האקסטרות שהיוו את ההבדל הכל כך דק בין שמחה מטורפת לעצב תהומי.

אחד זוכה, שני בוכה. יש יורשת להפועל ת"א (צילום: יועד כהן)

 

בכל העיתונים והאתרים שיבחו את הקהל של ירושלים. כולם שכחו את הקריאות למזרחי להתאבד, כי אלימות מילולית כבר מזמן אינה משהו ששווה להתייחס אליו. צדק מוטי דניאל כשרשם בטורו שהקריאות 'הם מפחדים' של הקהל האדום הראו מי בדיוק מפחד כאן. ואם לא די בכך, אז לקראת הסיום החלו אוהדי ירושלים לשיר בשמחה "צלחת, צלחת, צלחת", והוכיחו שאת רזי אמנות הניחוס הם עדיין לא למדו. עכשיו הם כבר מכירים את התורה כולה.

 

לאחר ששכך ההנג אובר מהחגיגות, צריכה הנהלת מכבי להבין שמכאן אפשר רק להתרומם. האליפות, כמו לאסי, תמיד חוזרת הביתה - אבל בניית הקבוצה לעונה הבאה צריכה להיעשות כאילו לא היו שתי השניות האחרונות, כאילו מכבי באמת הפסידה את התואר. ולירושלמים נספר סוד קטן, אבל ידוע. כדורסל משחקים 40 דקות. לא 39 דקות, לא 39 וחצי, וגם לא 39:57.8 דקות. 40.