התחממות גלובלית

הן מופיעות בכל סדרה חדשה, בכל כתבת שער ובכל תוכנית אירוח ויש סיכוי שבקרוב מאוד הפרצוף שלהן ימאס עליכם. אלה הן כוכבות השעה ועל כולן מאיימת המגפה הכי אכזרית בשואוביזנס - חשיפת היתר. איך הן מתגוננות מפניה? והאם זה בכלל אפשרי?

בעוד נינט מתוודה בפני אילנה דיין שהיא מקיאה מעצמה, אנחנו מנסים לעכל את כל האזכורים והתמונות שלה שבלענו בשלוש השנים האחרונות. אבל תופעת חשיפת היתר לא חלה רק עליה. לאחרונה, נדמה כאילו סדרות הטלוויזיה החדשות מתפקדות כפגישת מחזור של שחקניות, שרק לפני דקה כיכבו יחד בסדרה אחרת. ואותם השמות בדיוק צפים גם בסרטים, בשערים של עיתונים, ובפפראצי באינטרנט.

אניה בוקשטיין ב"מסכים". שוב פעם זאתי? (צילום: אווה גז)

 

למרות שגם כוכבנים ממין זכר לא חסר, נראה שלקהל אף פעם לא נמאס מיהודה לוי, אסי כהן ועפר שכטר. קשה למצוא שחקנית צעירה, בסטטוס של איתי תורג'מן למשל, שגם תצליח לככב בכל פרויקט אפשרי וגם תשמר תדמית חצי אלמונית. בדרך כלל, טלנובלה אחת מספיקה כדי שהמטאור שלה ימריא. עד מהרה בעיתונים יהללו אותה, הצלמים ידלקו אחריה והמלהקים ירשמו לפניהם. היא תרצין בתיאטרון, תעפעף בפרסומת, תרעיף פרסים וחיוכים, תסתחבק עם גיא פינס תתארח אצל יאיר לפיד ותעשה מערכון קומי עם ארז טל. כבר היא מסיימת את סבב א' והנה מתחיל סבב ב' ובו תככב בסרט חדש ותחלוש על שלוש-ארבע סדרות מדוברות. על המלהקים תינחת אז הפקודה: "תביאו לי מישהי בדיוק כמוה!".

 

ואז זה מגיע: עוד פעם זאת? כמה שערים היא מקבלת? די כבר איתה. למה היא משחקת בכל סדרה, אין שחקניות אחרות? נמאס ממנה, רוצים פנים חדשות. כיצד נַשלה ממנה פתאום גלימת הרעננות? מה קרה? חשיפה ציבורית בלתי מרוסנת, זה מה שקרה. 

 

כי מי שעומד יותר מדי שעות באור ובחום מקבל כווייה. חשיפת יתר קוראים לזה. בעידן מרובה הסדרות ותוכניות הבידור של ימנו יש כמה שחקניות ששמן מוזכר ביותר מקאסט אחד: טלי שרון, אניה בוקשטיין, ורד פלדמן, עדי הימלבלוי ומיה דגן. האם הן יחזיקו מעמד לאורך זמן או שמא כבר עכשיו הן שורפות את עצמן בכל מסך אפשרי?

 

 

טיימינג שהשתבש

אניה בוקשטיין ("הבורר", "מסכים", "הסודות") חוותה על בשרה את המעבר החד מאלמוניות לאובר חשיפה. "זו מדינה קטנה וכשאתה מתפרסם מהר מאוד רואים אותך בכל מקום ורוצים אותך בכל דבר. אני לא בעד המלכות, זה רע לשחקן וזה רע לקהל", אומרת בוקשטיין.

 

לדבריה, היא הולכת מגיל 12 לאודישנים ולא קצרה תהילה בן לילה. "חשוב לעבוד לאט. גם אני שמעתי במשך שנים: 'את לא מספיק מפורסמת'. זה לא תמיד הוגן. עכשיו יצאתי עם כמה דברים במקביל אבל זה עניין של טיימינג שהשתבש. 'הבורר' היתה אמורה לעלות לפני 3 חודשים, 'מסכים' בקיץ ואת 'הסודות' צילמתי לפני שנתיים, כך שזו לא בחירה שלי שהכל יצא בבת אחת - זה פשוט קרה.

 

"הנה, בשנתיים האחרונות לא התראיינתי בכלל על 'השיר שלנו' ואני בשום אופן לא מתראיינת כשאין לי פרוייקט לקדם, וזה מה שחשוב: הפרוייקטים, שבכל אחד מהם אני עושה דמות שונה, ואני יודעת שהציבור שיצפה בהם יבין את זה".

 

ובכל זאת את נחה עכשיו. 

 

"אני לוקחת הפסקה בשביל הנשמה שלי כי עבדתי קשה. אבל אם יציעו לי פרויקט מעניין - אלך עליו. תראי את מריל סטריפ שעובדת שנים וכל הזמן משתנה. צריך לעבוד בחריצות ובצניעות, ולכן אני שמחה לעשות גם הצגות פרינג'".

יעל בר זוהר. רק בתחילת הדרך (צילום: אלעד דיין)

 

כוכבת שיודעת הפסקה מהי היא יעל בר זוהר, שחידשה עכשיו פעילות ב"הדבר הגדול הבא". לא בטוח שתוכנית הכשרונות הסהרורית תרשם כצעד החכם ביותר ברזומה שלה, אבל נדמה שבקריירה של בר זוהר שום דבר כבר לא יפגע. "אם יש מה להראות, אם אדם צובר ניסיון חיים, שום רמה של חשיפה היא אף פעם לא סוף הדרך". אומרת בר זוהר. "זה היופי של שחקן, יש בו הרבה צבעים ולא כל פעם הוא חושף את כולם, וכדי להתגוון צריך ליצור ולהתפתח. אין דרך אחת בה צריך לפסוע.

 

"אני מרגישה שלמרות כל הניסיון שצברתי אני רק בתחילת הדרך כי אני רק בת 27. ולמרות שעשיתי הכל וראו אותי המון יש לי עוד המון שאיפות, ואני רוצה להאמין שהכל עוד לפני. אני רוצה לעשות קולנוע, להשתתף בדרמה אבל הכי אני אוהבת להיות על הבמה, ולשם אני תמיד חוזרת באהבה".

 

 

לדעת למיין

נועה תשבי, שגם היא צלחה כברת דרך באזור המואר מאוד של עסקי הבידור, עומדת על חשיבות המחוּשבוּת: "זו ריצת מרתון ולא ספרינט. צריך לפעמים להגיד 'לא' לפרויקטים, לבחור בדברים שאתה שלם אתם. בכל שלבי הדרך צריך לדעת למנן ולמיין, ובכל שלב הקריטריון למיון הוא שונה. וזה נכון גם אם אתה שחקן ישראלי מתחיל בחו"ל וגם אם אתה כוכב גדול בארץ, כי יש תפקידים שבונים אותך ויש תפקידים שהורסים אותך".

 

התפקיד שבנה את טלי שרון היה טלנובלי בע"מ, אבל מאז הפכה לשם הנדרש ביותר בסופרמרקט השחקניות הצעירות והאיכותיות. שרון מצטנעת: "יש דרגות - אני לא כזאת פופולרית", אבל יודעת שהיא מצרך השעה ושהביקוש בתעשייה לטלי שרון, או לחיקוייה, נמצא בשיאו כרגע. "אני יודעת שהפקות רבות מעדיפות שמות מוכרים כי כשמישהו ידוע זה מאוד עוזר להפקה, אבל יש בזה בעייתיות ואני מקווה לא להגיע לשלב שאנשים יגידו 'כבר ראינו אותה בכל מקום'. אז כן, אתה פותח טלוויזיה ורואה תמיד את אותם הפרצופים וזה מעצבן. במיוחד כשיש לי המון חברים ש'לא גילו אותם' וקשה להם מאוד לקבל תפקידים מפני שלא נותנים להם הזדמנות, אבל אני חושבת שמה ששחקן רוצה לזה לשחק ולעבוד, ולכן כשהוא מצליח הוא עובד הרבה. יהיה לי מאוד עצוב אם יראו אותי בכל חור וארגיש שמיציתי, לכן אני משתדלת לבחור תפקידים מעניינים, כמו התפקיד שאני עושה עכשיו ב'בטיפול'".

 

יש סיכוי שנראה אותך מנחה שעשועון?

 

"לא. לא בא לי להתפרס על כמה שיותר נישות. אני יודעת בדיוק מה מעניין אותי. חשוב גם לומר שזו לא רק חשיפה זו גם עבודה ופרנסה. גם ממני התעלמו באודישנים במשך תקופה ארוכה, התעלמות טוטאלית ממש, ויש לי הרבה מזל עכשיו. אני לא לוקחת את מה שקורה לי כמובן מאליו".

מיה דגן. לא רק בלונדינית מצחיקה ומטומטמת (צילום: ניב קלדרון)

 

למיה דגן קל יותר כי היא לא רק שחקנית אלא גם זמרת וקומיקאית. ובכל זאת גם היא משתדלת שצעדיה במעלה הדרך יהיו מדודים. "אני שמחה על הכל אבל לא לוקחת כל פרויקט רק בשביל להישאר בתודעה. לא תהיה לי בעיה בכלל לעשות תיאטרון ולהתרחק מהטלוויזיה לשנתיים. אני לא בוחרת עבודות לפי מה שיביא לי תמונה ב'פנאי פלוס'.

 

"זה מפחיד כי בכל דקה אתה צריך להמציא את עצמך מחדש, ואני מודה לאל שאני עובדת ולא מובטלת. תמיד יש את הפחד הזה שפתאום רואים את הפרצוף שלך יותר מדי. שנתיים שידורים חוזרים של 'השיר שלנו', 'גומרות הולכות', 'אמא'לה', 'מועדון לילה' אבל תודה לאל שנתנו לי הזדמנות לבטא את עצמי בנישות שונות שמאפשרות לי לצאת מהדבר הזה שנקרא: 'קיטלוג'. חששתי שיתנו לי תפקידים של בלונדינית מצחיקה ומטומטמת". 

 

בלונדיניות נחשפות יותר.

 

"אני בהחלט חושבת שנשים הרבה יותר חשופות. אני מניחה שלאסי כהן לא אומרים מה שאמרו לי: 'וואו רואים אותך בכל מקום', בטח לא באותה נימה. השנה הזאת היתה מטורפת ועמוסה ואני מקווה שבעתיד הכל יתפרש על פני זמן ארוך יותר, ועם זאת אני לא מצטערת על כלום. הצטלמתי לאחרונה לסדרה 'אבידות ומציאות' של דנה מודן וכרגע יש לי שקט עד תחילת השנה. לדעתי חשוב שיפקחו את העיניים ויראו שיש עוד אנשים מוכשרים שראויים לצ'אנס, שייקחו סיכון, כמו שלקחו אותי ל'שיר שלנו' למרות שלא הכירו אותי. וזה השתלם".

   

גימיק סופו להיעלם

יעל אבקסיס, אחת מהכוכבות הראשונות שעשו הכל בבת אחת ובגדול, יודעת שגיל יכול גם לצאת מהמשוואה ושאפשר לשרוד את הנראות הבלתי פוסקת הזאת רק אם משתמשים בתבונה הישרדותית. "זה מקצוע מחזורי שדורש התחדשות וחדשנות", אומרת אבקסיס שהחלה כדוגמנית וכיום מתחזקת קריירה בינלאומית. "אני יודעת מה זה, עברתי את זה, אבל אם אתה יודע לשמור על עצמך, אתה אף פעם לא נשרף. אני זוכרת תקופות אחרות שיחצ"נים לא אהבו לעבוד איתי, 'יעל נורא קשה' היו אומרים עלי, מפני שלא פחדתי להילחם על דברים עקרוניים ולא רקדתי לפי חליל של אף אחד, כי אם אני פה לעשות רעש, באיזשהו שלב זה לא מעניין.

 

"היתה תקופה שיצאו שלושה סרטים שלי והופעתי בפרסומות של ד"רפישר וקרייזי ליין. הרגשתי כמו האח הגדול - נמצאת בכל מקום ורציתי להקיא מעצמי. אם אתה שורד את זה, אתה ממשיך. אם אתה עובר את הסף אתה טובע. כשנמאס לי מעצמי אני לוקחת כמה צעדים אחורה, לא מופיעה בכל טוק שואו אפשרי. היום יותר קל להישרף כי אתה הופך לטלנובלה בסלולרי. לכן צריך להיות הרבה יותר חזק כדי לסרב, להתמקד, לעמוד מול כל הגורמים, אבל אם אתה מוכשר - אף פעם לא נמאס ממך. גימיק סופו להיעלם".

 

את חושבת שנשים סובלות יותר?

 

"כן. נשים מלוהקות ליותר פרסומות, זוכות ליותר שערים. מעצם היותך אישה את יותר חשופה. יש גם משהו בשחקניות שקצת פתייני, ומפיתוי נמאס. אבל אני צופה לנינט, לאניה בוקשטיין ולעוד כמה עתיד גדול. שחקניות היום מתמודדות עם פחדים רבים ורוצות לתפוס את הרגע ומפחדות שמחר זה כבר לא יקרה כי עכשיו זו השעה שלי. אבל לא רק הן סובלות מחשיפת יתר - המדינה סובלת מחשיפת יתר".