"ישראל? זה המדבר עם הגמלים, לא?"

במשחקי אונליין באנגלית, באתרים בחו"ל או בצ'טים, אדר שלו חושבת שמבאס להיות ישראלית ולא בגלל אנטישמיות. הבורות חוגגת וכולם רוצים לדבר איתנו רק על פלאפל ועל הסכסוך הישראלי-פלסטיני

רוב הגולשים הישראלים מעדיפים לשהות בקהילות מקוונות מקומיות - פורומים, צ'טים ואתרים עבריים, אבל חלקם, אני ביניהם, מעדיפים לתת קפיצה קטנה לחו"ל בלי לקום מהכסא, במשחקי אונליין שהשפה הבלתי רשמית בהם היא אנגלית, בצ'אטים בינלאומיים, IRC וכדומה.

 

בשנים בהן גלשתי בשירותים כאלה שוחחתי עם גולשים אמריקניים, אסיאתיים, אירופאים, אוסטרלים ואפריקנים, ללא הבדלי דת, גזע ומין. מה שאפיין את רובם היא התגובה הראשונית להיותי ישראלית. בדרך כלל הדיאלוג מתנהל כך:

 

אלפית (elf) בעולם המקוון של World Of Warcraft, שזה עתה עזרה לי לחסל משהו שנראה כמו חזיר בר: מאיפה את?

אדר: ישראל.

אלפית: אה, אני מבינה.

(שתיקה מביכה. האלפית צופה בחזיר הבר השני חומק מטווח ראיה, לא מניפה אפילו את האלה שלה)

אלפית: ממש חבל שאתם לא יכולים לפתור את הבעיות שלכם שם, אה?

 

למה זה כל כך מרגיז, בעצם? ראשית כל, ברגע שמניחים את השם הטעון כל כך "ישראל" על השולחן, אני מיד הופכת לצד בסכסוך הישראלי פלסטיני - ומשויכת אסוציאטיבית לצד הישראלי הימני, שרחוק מהשקפתי הפוליטית.

 

לעתים, הצד השני לשיחה המקוונת תמיד נאלץ להלך על קצות האצבעות ולא להגיד את מה שאני ממילא חושבת – 'אולי הגיע הזמן שתגמרו כבר עם הכיבוש המטופש והעקשני הזה' (אולי הגיע הזמן באמת?).

 

אני לא אנטי-ישראלית או פוסט-ציונית של ממש, אני פשוט לא אוהבת את החלוקה הגסה הזו לטובים ורעים - אבל אין לי הזמן והסבלנות לספר לגולשי העולם באינטרנט על כל הצבעים שיש באמצע. הרי התכנסנו כאן כדי להרוג חזירי בר, להזכירכם.

 

מיתוס מעוות

בצד השני, גם נדמה לי לפעמים, מתוסכלים לא פחות. "תאמיני לי, לא אכפת לי מכל הקטע הזה", אמר לי פעם לובו, שחקן

ב-Second Life המתחבר מהאיחוד האמירויות, רגע אחרי שסיפר לי שהוא פלסטיני גולה. "בדרך כלל, אני לא מספר לאנשים שאני פלסטיני כי פשוט אין אפשרות להתחמק מדיון בנושא אחר-כך". שוחחנו, אגב, על המפלה האחרונה של SCO ל-Novell ולא על מצב החסה בשטחים.

 

נוסף על כך, יש את העניין הזה עם המיתוס האינסופי, שמונצח בכל חנות מתנות לצד חולצות Uzi Does it, של מדבר עם גמלים ופלאפל.

 

לא מספיק שכמה מהשירותי המובילים ברשת, בהם הרדיו המקוון לפי בקשתך Pandora ושירות הורדות המוזיקה iTunes סגורים בפני ישראלים, לא מעט מהגולשים שנתקלתי בהם בצ'טים בינלאומיים ומשחקי אונליין משוכנעים שאני מגיעה לעבודה רכובה על הגמל שלי, רקסי, שמחכה לי בחנייה עד סוף היום.

 

עידן המידע או לא, מעט האינפורמציה ששאר העולם צורך לגבי המזרח התיכון מסתכמת בצילומי פוסט-פיגוע בסגנון הוליוודי. חיים מודרנים שגרתיים, משעממים אפילו, הם לא בדיוק מצרך טלוויזיוני מבוקש. לך תסביר להם שלנו יש שני מכשירים סלולריים על כל אחד שיש להם, שהחיבור לאינטרנט מהיר זול להדהים ושבניגוד לכמה ממדינות אירופה, אין אצלינו דיבוב מטופש בסדרות טלוויזיה.

 

ASL?

לא רק אותי זה מעצבן, ככל הנראה. ברשת השיחות הבינלאומית הוותיקה IRC ישנו הקיצור ASL - ראשי תיבות של Age, Sex ו-Location. מעניין לראות שעם הזמן הביטוי הזה הפך לסוג של חוצפה מדרגה ראשונה, עבירה על חוקי הנטיקה הבלתי כתובים. לא שואלים מישהו שלא מכירים 'מאיפה אתה', כמו שלא שואלים אישה את גילה האמיתי (גם את גסות הרוח הזו ASL כבר כולל, בילט אין).

 

למה לערבב זהות לאומית עם מציאות וירטואלית, דמיונית, שאמורה להיות במהותה אסקפיסטית? אי אפשר לגלוש ברשת בלי להתעטף בדגל לכמה דקות? כנראה שהטבע שלנו הוא לכווץ אנשים ולהתאים אותם לתבניות בנאליות כאלו. אני שוקלת להתחיל לספר שאני ממיקרונזיה. עליהם אין אף סטיגמה, בינתיים.