בשנה שעברה התראיינתי לכמה כלי תקשורת באירלנד. אחת הכותבות העבירה ביקורת על דרך החיים של הפלייליידי. היא אמרה שכאשר אשה תקועה עם עבודות הבית, אין לה זמן לעשות קריירה עסקית או פוליטית. העמדתי אותה על טעותה. הסברתי לה שאנחנו לא נשות בית, שאנחנו מטפלות בדברים כדי שנוכל להיות כל מה שנרצה. סיפרתי לה שאני עצמי רעיה, אם, סבתא, נבחרת ציבור לשעבר, אשת עסקים ופלייליידי!
אם לא הייתי משתלטת על הבית שלי ומסדרת אותו, לעולם לא הייתי יוצאת לזירה הפוליטית. הברדא"ק שבביתי היה כובל ומשתיק אותי. כאשר הברדא"ק הפך לשלווה, יכולתי ורציתי להתקדם ולעשות מה שהקהילה במקום מגוריי ומה שמשפחת האינטרנט שלי היו זקוקים לו. ביתנו לא חזר להיות מבולגן. השגרות שלי התקיימו יפה ואני עפתי: נבחרתי לתפקיד ציבורי וכמעט בו בזמן התחילה שיטת ההדרכה של הפלייליידי לפעול. הבית שלנו עדיין נראה טוב, ואני הרגשתי טוב לגבי עצמי ולגבי מה שעשיתי.
אני מאמינה בכל לבי שהבתים שלנו גורמים לנו להישאר לכודות. אנחנו מרגישות שאין לנו זמן לעשות דבר, אפילו לא אחד, בנוסף למה שאנחנו כבר עושות. אנחנו עסוקות כל כך בכיבוי שריפות, עד שאנו שוכחות את הדברים החשובים לנו. אני לא אומרת שעבודות הבית הן עבודות של נשים; אני אומרת שהנשים הן אלה שמרגישות רע אם הבית לא מסודר ונקי. זו ההתניה שיצרה בנו החברה. נאמר לנו שאנחנו יכולות לקבל הכל: בית, משפחה, קריירה וחיים מספקים. אבל איש לא הסביר לנו מעולם איך לעשות את זה. ציפו מאתנו שפשוט נדע את הדרך בעצמנו. כאשר אנחנו נאבקות במשימה אחת ורגשות האשמה משתלטים עלינו, אנחנו מזניחות את הנושאים האחרים.
ביתי הוא מבצרי, לא עול על צווארי
כשאת אומרת "אין לי זמן" זה לא מכוון רק לכך שאת, כאשה, לא יכולה להיות מעורבת בקהילה. המילים האלה גוזלות גם את הזמן שלך עם המשפחה ואת הזמן שאת רוצה כדי להשקיע בעצמך. בסופו של דבר, את היא זו שמפסידה. הלחץ מביא לכך שאינך דואגת לעצמך, עד שאת נעשית חולה מפני שאינך אוכלת כמו שצריך או שוכחת לשתות מים מדי פעם.
מעולם לא חלמתי שהאהבה שלי לעזור לאחרים תהפוך לעסק. זה קרה מפני שלא יכולתי לעשות הכל לבד. הייתי צריכה להקיף את עצמי באנשים שיכלו לעזור לי לעזור לכם. הם מפנים לי את הזמן להיות פלייליידי. בו בזמן, ביתי הוא מבצרי, ולא עול על צווארי שמכביד עליי ומבייש אותי.
האם יש לכם חלום שהייתם רוצים להגשים? האם הדחקתם והסתרתם אותו בגלל שאתם מחכים שיגיע הזמן המתאים לחזור אליו? "הזמן המתאים" לעולם לא יגיע. אנחנו צריכים ללמוד איך לאזן את חיינו. אנחנו יכולים לעשות את זה אם ניצור הרגלים פשוטים ונהפוך אותם לשגרות בצעדים קטנים, עד שניפטר מן הברדא"ק שבחיינו. הצעדים הפשוטים יעזרו לנו למצוא את הזמן, אפילו אם הזמן הוא 15 דקות פעם בשבוע.
שימו לב למפלצת הפרפקציוניזם שאורבת בתוככם. זוהי המפלצת שדוחפת אתכם מעבר לגבולות היכולת בכל פרויקט שאתם מתחילים. אתם מכירים את ההתקפים המרתוניים האלה של צביעה, סידור תמונות, פעילות התנדבותית? הם משתלטים על כל זמנכם ועל כל הבית. "הזמן עובר מהר כשנהנים", ואתם אכן נהנים. אז למה שלא תטפלו קודם בעבודת הבית, במטלות השגרה, כדי שתוכלו לצאת לשחק? הבית, ארוחת הערב וכל השאר לא יעצרו אתכם מלהגשים את חלומכם. הכל יתבצע, ומי שמכיר אתכם יקנא בהצלחה הזו: "איך היא מספיקה הכל?". אל דאגה, סודכם שמור עימי.
שגרות פשוטות משחררות אתכם לעוף, לאהוב את עצמכם סוף סוף.