באדי אנד סול

מה קורה במפגש בין משורר ענק למוזיקאי בחסד? סול ווילאמס וטרנט רזנור הוציאו אלבום משותף שעושה טוב לשניהם. וגם לכם אם תורידו אותו תמורת 5 דולרים ברשת

אור ברנע פורסם: 08.11.07, 15:11

 

סול ווילאמס וטרנט רזנור, שני מוזיקאים שמורדים בשיטה, כותבים נפלא ומאמינים גדולים בכח האמנות. למרות כל התכונות המשותפות הללו, קשה לתאר איך שניהם, הניצבים משתי קצוות הקשת המוזיקלית, יתאחדו וייצרו משהו ביחד. אבל הנה זה קרה והתוצאה מסקרנת ומעמיקה.

 

ווילאמס הוא כותב מבריק ומגיש טקסטים בצורה מבריקה עוד יותר. סינגלים כמו "Elohim" או "Twice For The First Time" שיצאו לפני כעשר שנים היו לפצצות מילים מתקתקות מפי מנהיג של דור מוזיקלי. יצירתו הארוכה "She" - ספר שמגיע עם דיסק אותו ווילאמס מקריין ללא צלילים או מקצבים, שמה אותו בשביל רבים בעמדה של נביא, ובצדק. הדיוק הלירי והמטפורות המרגשות שלו הצליחו לחבר את השירה הכתובה גם למאזינים שהכי רחוקים ממנה. כל זה מבלי להזכיר את הסרט "סלאם", שם ווילאמס, שפחות או יותר משחק את עצמו, יורה את מילותיו לכל עבר ומחמם את הלב.

עטיפת האלבום החדש. לא ניתן להשיג בחנויות

 

אבל למרות הכישרון הענק שלו לווילאמס יש לפעמים יציאות מוזיקליות משעממות. לרוב בגלל שהוא לא ממש מחזיק בכישרון שירה והלחנה, בטח ובטח לא כזה המשתווה ליצר הכתיבה שלו. האלבום הראשון "Amethyst Rock Star", אותו הפיק מפיק העל ריק רובין, היה משב רוח מרענן בנוף המוזיקלי של אותה התקופה, אבל לא ממש עמד במבחן הזמן. האלבום השני, שנשא את שמו של ווילאמס, כבר התרחק יותר ויותר מכישרונו המולד.

 

רזנור להצלה

גם באלבום הטרי ווילאמס זורק טקסטים וקולע אבל זונח את שורשיו הטקסטואליים הכל-כך מרשימים. הפעם, ווילאמס ורזנור בחרו אחד בשני, והבחירה הזו עושה הכי טוב שאפשר למוזיקה המעט בעייתית של ווילאמס. רזנור, בעזרת שרביט האינדסטרייל, התכנות המוזיקלי המתמטי והביצועים המפעימים, מצליח לסחוב את ווילאמס למקומות חדשים לגמרי. אז כן, לפעמים זה נשמע מאוד דומה לחומרים של "ניין אינץ' ניילז", אבל זהו רזנור, זה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, ובגלל זה אנחנו אוהבים אותו.

 

האלבום החדש של ווילאמס נקרא "The Inevitable Rise and Liberation of NiggyTardust", כשהשם והקונספט הם סוג של טייק-אוף על דיוויד בואי וזיגי סטארדסט. בכל השירים, ווילאמס, רזנור וחברו של רזנור, טכנאי הפלאים אטיקוס רוס, מצליחים ליצור שילוב מדויק בין הטקסטים לצלילי האינדסטרייל, ההיפ-הופ, האלקטרו והרוק'נרול.

רזנור. עושה את זה הכי טוב (צילום: אור אלתרמן)

 

הקשבה מעמיקה לאלבום תעיד על כך שרזנור הצליח ללמד את ווילאמס הרבה דברים, למשל איך לשיר, והבדלי השירה מאלבומו הראשון הם תהומיים. יותר מכל, רזנור לימד אותו איך לגשת לעניין. איך לשים את עצמו במקום הכי נכון מבחינה מוזיקלית אבל הכי רחוק בדמיון. אחת הדוגמאות הטובות לכך היא בגרסת הכיסוי ל-"Sunday Bloody Sunday". הגרסה החדשה לא הולכת למקומות רחוקים אבל כן לנכונים, והשניים מצליחים להעביר רגש גדול מתוך השעמום המוכר של U2.

 

דבר אחד שפוגם בהגשת היצירה החדשה היא העובדה שהיא מוצגת כאלבום שלישי של ווילאמס, ולא כפרויקט של השניים. האישיות המוזיקלית של רזנור היא לרוב יותר בולטת באלבום מאשר זו של ווילאמס ואם רזנזור, שלפעמים גם שר בשירים החדשים, לא היה שם, היה מדובר במשהו שונה לחלוטין. אם השניים כן היו מחליטים להפוך את זה לפרויקט מיוחד, רזנור, מבחינה שיווקית ומוסרית, היה מצליח למשוך הרבה ממעריצי "ניין אינץ ניילז" לגלות את המשורר המיוחד הזה, ואולי גם לגרום להם לחזור אחורה ליצירותיו האדירות.

 

אבל יש סוף טוב: את האלבום הטרי לא תוכלו להשיג בחנויות. ווילאמס ורזנור החליטו גם הם (ואלוהים יברך אותם על כך) להפיץ את האלבום שלהם חופשי-חופשי ברשת.

 

עוד לפני ההופעה שלו בישראל, רזנור סיפר כי הוא תומך בהפצה חופשית של המוזיקה באינטרנט ושנמאס לו סופית מחברות התקליטים. עכשיו, הוא מיישם את השיטה.

 

בעמוד המייספייס של ווילאמס, כתב המשורר: "אנחנו יודעים שזה קצת מסוכן אבל אנחנו עוד יותר מודעים לכך שאנחנו לא יכולים לפנות לכוחות התעשייה עבור תמיכה, והיוזמה של 'רדיוהד' מאוד השפיעה עלי.

 

"כמובן שיש הרבה אמנים עצמאיים בעולם. הסרט העצמאי 'Slam' פתח עבורי הרבה דלתות. אבל, הסטיגמה שדובקת בך בהיותך אמן עצמאי בתעשיית המוזיקה, לא תמיד היתה מתגמלת מספיק. עכשיו זה מרגיש לי שונה. אני מרגיש שהזמן קשר קשר להפוך את האלבום הזה לחלק חשוב בהיסטוריה". כותב מבריק, כבר אמרנו?