מצלמות דיגיטליות, כמו גם מצלמות הכיס הוותיקות, מהונדסות כך שהמבזק (פלאש) ממוקם בחזית המצלמה סמוך מאד לעדשה. אין ברירה, ממדיו הקטנים של גוף המצלמה מכתיבים תכנון שכזה.
המחיר שמשלמים בעבור התכנון הקומפקטי, הוא התופעה המרגיזה של העיניים האדומות. התופעה נגרמת מכיוון שתאורת המבזק מאירה ישירות את כלי הדם שבאזור רשתית העין. כלי הדם מחזירים את צבעו האדום של הדם, והאור חוזר אל תוך עדשת המצלמה.
מדוע חוזרת תאורת המבזק ישירות לתוך העדשה? מכיוון שהמבזק מלכתחילה ממוקם קרוב לעדשה. לכן, הפתרונות הטובים ביותר לבעיה, כפי שנראה מיד, הם אלו המרחיקים את המבזק מהעדשה.
גם אצל ידידיו הטובים של האדם התופעה מוכרת. אולם לכלבים, חתולים ובעלי חיים אחרים התופעה מתבטאת בעיניים בשלל צבעי הקשת ולאו דווקא אדום.
הסיבה לכך היא, שלבעלי חיים אלו קיים בעין מנגנון ראיה לילית מפותח יותר מאשר אצל האדם. אחד מהרכיבים של מנגנון זה הוא קרום ציפוי המגביר את קליטת האור בתנאים של תאורה חלשה. הציפוי מחזיר אור, בדרך כלל בצבע ירוק, כחול, צהוב וכדומה. מי שעיניהם בכל זאת יחזירו אור אדום המזכיר את העין האדומה האנושית, הם בעלי חיים שראייתם הלילית פחות טובה, למשל חתולים סיאמיים.
הדרך הטובה והטבעית ביותר להימנע מעיניים אדומות: לא לצלם עם מבזק! להשתמש בתאורת הסביבה בלבד, אשר בדרך כלל גם מחמיאה למצולמים יותר מאשר תאורת המבזק. לשם כך, יש ללחוץ במצלמה על הלחצן המכבה את המבזק. אם התאורה במקום חלשה, אפשר להגביר את רגישותו של החיישן לאור.
גם כאשר מצלמים עם מבזק, כדאי להגביר את התאורה הטבעית במקום הצילום, ככל שניתן. תאורה חזקה גורמת לאישונים להצטמצם ובכך להסתיר את האדום. יתרון נוסף לכך הוא שהמבזק עצמו, יהיה מקור אור פחות דומיננטי בתמונה, וניתן יהיה להבחין גם בתאורה הסביבתית.
אם בכל זאת התאורה חלשה מדי וחייבים להפעיל את המבזק, אל ייאוש. יצרני המצלמות מודעים לבעיה הכאובה, וניסו לפתור אותה במספר דרכים. אחת הדרכים אשר יכולה לעזור באופן חלקי, היא שימוש במבזק קופץ. בדגמי המצלמות בהם המבזק ממוקם בתוך קובייה נפרדת, ניתן להקפיץ אותו החוצה לפני הצילום. מבנה הקובייה מרחיק מעט את המבזק מהעדשה, אך גם פתרון זה לא תמיד עוזר.
פתרון טוב יותר הוא להרכיב על גבי המצלמה מבזק חיצוני. נורת המבזק החיצוני ממוקמת יחסית רחוק מהעדשה, ולכן מונעת כמעט לחלוטין את החזרת האור האדום מהעיניים לעדשה. הבעיה היא שלא לכל המצלמות יש נעל חיבור למבזק חיצוני. נעל כזו קיימת בעיקר במצלמות רפלקס ובמצלמות הקומפקטיות המתקדמות ביותר.
בנוסף, כדאי לזכור כי ככל שמצלמים קרוב יותר, זווית החזרה של תאורת המבזק מהעין תהיה רחבה יותר וכך פחות סיכון שתחדור לתוך העדשה. לכן, גם עם מבזק חיצוני וגם עם פנימי כדאי שלא לצלם מרחוק. ככל שעומדים רחוק יותר מהמצולמים, כך יש סיכון רב יותר להופעת העיניים האדומות.
יצרני המצלמות עמלו קשות ומצאו פיתרון יצירתי נוסף: מצב עבודה של המבזק ובו המבזק נותן סדרה של הבזקות קצרות ומהירות לפני הצילום עצמו. ההבזקות גורמות לרפלקס של צמצום אישון העין, ובכך להסתרת כלי הדם האדומים שמאחוריו. מצב זה נקרא "הפחתת עיניים אדומות" (Red Eye Reduction) ומסומן באייקון של עין.
שימו לב שמדובר ב"הפחתה" ולא "מניעה" של עיניים אדומות. פתרון זה לא מצליח תמיד, וישנם מצולמים המועדים יותר לעיניים אדומות מאחרים. אחת הבעיות הקשות של מצב זה, היא הרעיון שעומד מאחוריו: "הבה ונסנוור את המצולם, וכך הוא יסגור את אישון העין ולא יראו לו את האדום בעיניים".
התוצאה: תמונות של אנשים מסונוורים... בעיה נוספת במצב זה, היא שאנשים מניחים כי ההבזקה מסמנת את ביצוע הצילום. לכן, מיד לאחר ההבזקה הראשונה המצולמים נוטים לזוז, להפסיק לחייך או להפסיק להתבונן לכיוון המצלמה. בתמונות בלתי מבוימות הבעיה הפוכה: מרגע שהמצולם הבחין בהבזקה הראשונה הוא מפסיק להתנהג בספונטניות. כלומר, כאשר סופסוף מתרחשת ההבזקה האחרונה המיועדת לצילום, הרגע הספונטני אבד. (דניאל פלג)
אם כל זה לא עוזר ועדיין המצולמים היקרים שלנו סובלים מעיניים אדומות, אין ברירה אלא להפעיל את קסמיה של פוטושופ. הפתרון הפוטושופי גוזל הרבה יותר זמן מפתרון הבעיה בעת הצילום והוא גם עשוי להיראות פחות משכנע. אולם, לעיתים זהו קו ההגנה האחרון שלנו.
מה עושים עם התמונות הקיימות? הנה שתי שיטות שימושיות ופשוטות להפליא, להסרת המפגע החזותי הזה.






(טל ניניו, צורי שמר)
המדריכים פורסמו בגליון 19 של מגזין "זמן דיגיטלי". לרכישת מינוי. רוצים ללמוד עוד על צילום דיגיטלי? הגיעו להרצאה "אמנות התאורה" שבתערוכת זמן דיגיטלי 5-6 דצמבר.