רציתם לצלם תמונה בתוך הבית, והייתם בטוחים שהאור חזק מספיק. אז זהו שלא. גם אם מסך המצלמה לא גילה לכם את האמת המרה, הרי שלאחר הצילום תגלו אחד מהשניים: התמונה כהה מדי או מטושטשת. הפתרון המיידי שחושבים עליו כאשר אין די אור, הוא להפעיל את המבזק (פלאש). מסתבר שקיימת דרך טובה נוספת, אותה נגלה כאן.
מי שיבחר לדלג, ייאלץ להמשיך ולסבול מתמונות אופייניות למבזק: עיניים אדומות, פנים מבריקות,
אנשים הקרובים למצלמה נראים שרופים, אנשים רחוקים חשוכים, ועוד צרות
במקרה של צילום נוף בשעות הערב או הלילה, המבזק יאיר למרחק של מטרים ספורים בלבד וכלל לא יעזור. כשמצלמים אנשים בתוך הבית, כדאי לשקול לכבות את המבזק מהסיבות שתיארנו בפתיחה. מרגע שכיבינו את המבזק, אנו נתונים לחסדי התאורה הטבעית, שהיא אמנם מחמיאה יותר מתאורת מבזק, אך גם חלשה בהרבה.
בצילום בלילה או בתוך הבית, חיישן המצלמה זקוק לכמות אור גדולה יותר מזו שזמינה. אם החיישן לא יקבל את מנת האור הראויה, התמונה תתקבל חשוכה, או במונחי הצלמים: תסבול מחשיפת חסר. אפשרות אחרת היא שעקב המחסור באור, המצלמה תקבע אוטומטית מהירות תריס איטית, אשר תגרום לטשטוש כתוצאה מרעד ידיים. הסבר מלא על התופעה תוכלו למצוא בכתבה הקודמת.
בתמונה מימין: צילום במקום חשוך עלול באופן טעי להסתיים בתמונה חשוכה אלא אם מגדירים רגישות גבוהה של החיישן (התמונה משמאל)
כדי לנסות ולפתור את הבעיה, כללו יצרני המצלמות הדיגיטליות מאפיין מעניין בשם ISO (Sensitivity). בעברית נקרא לו: רגישות החיישן. מדובר באחד מתפריטי המצלמה, כפי שמצולם כאן, המאפשר להגדיר את רגישותו של החיישן לאור. כך נוכל להגדיר רגישות גבוהה, כלומר החיישן יסתפק בכמות אור קטנה יותר לצורך יצירת התמונה.
בטבלה הבאה מפורטים ערכי הרגישות אשר יצרני המצלמות מציעים בדרך כלל, ומהם תנאי הצילום המומלצים
| תפריט מצלמה להגדרת רגישות החיישן (ISO). למצלמות שונות טווחים שונים של רגישות (צילום: זמן דיגטלי) |
עבורם.
לא כל מצלמה מציעה את כל טווח הרגישויות, אך העיקרון בכולן דומה. לדוגמה, כאשר אין רגישות 1600, פשוט השתמשו ברגישות הגבוהה ביותר שהמצלמה מאפשרת. אם אין רגישות 50, השתמשו ברגישות הנמוכה ביותר האפשרית, אשר ברוב המצלמות היא 100.
מצלמות רבות מציעות הגדרה נוספת, Auto. במצב זה, המצלמה מודדת את האור הקיים, ומגדירה אוטומטית את רגישות החיישן המתאימה. מצב זה מהווה בדרך כלל את ברירת המחדל של המצלמה כשהיא במצב צילום אוטומטי לחלוטין. אולם, גם אם אינכם מצלמים במצב אוטומטי לחלוטין, אני ממליץ להגדיר את המצלמה לרגישות חיישן אוטומטית, כל עוד אין סיבה מיוחדת לשנות את הרגישות.
את הסיבות המיוחדות אפרט בהמשך.
| הגדרות רגישות |  |
|
| רגישות |
למה זה טוב? |
| 50 |
מומלץ לקבלת איכות התמונה הגבוהה ביותר, כשמצלמים עם חצובה נושאים נייחים כגון נוף. בנוסף מתאים לצילום באור חזק, לדוגמה בצהריים בשמש הישראלית הקופחת. |
| 100 |
לצילום באור חזק. |
| 200 |
צילום כללי: בשמש, צל או יום מעונן. איכות התמונה מעט פחות טובה מאשר ברגישות 100 או 50.
|
| 400 |
לצילום בתוך הבית, במועדון, לפנות ערב או ביום חורף סגרירי.
|
| 800 |
לצילום בתוך הבית, במועדון או לפנות ערב, כאשר 400 אינו מספיק.
|
| 1600 |
לצילום באור חלש או בהופעות. |
| 3200 |
לצילום באור חלש מאד כאשר 1600 אינו מספיק. |
התמונה השלמה מופיעה בגדול, ולידה חצים עם קטע מוגדל מכל אחת התמונות:
צילום ברגישות ISO 400 - רעש רב. משמאל: צילום ברגישות ISO 100 - לא ניתן להבחין ברעש
למעשה, הגדרת הרגישות מורה למצלמה להגביר את האותות החלשים אותם קולט החיישן. הדבר דומה לסיבוב כפתור ה"ווליום" במערכת סטריאו, אשר מגביר את אותות הקול וגורם להם להישמע חזקים יותר.
בעידן סרטי הצילום אפשר היה ליהנות מרגישות גבוהה באמצעות שימוש בסרטי צילום מיוחדים, אשר היו מסומנים בערכי ASA. לדוגמה, מי שידע מראש שהוא עומד לצלם בתוך הבית או בימים אפרוריים במיוחד, היה בוחר בסרט ברגישות ASA 400. בצילום דיגיטלי, ערכי הרגישות דומים מאוד (ומסומנים ISO), אלא שכעת ניתן לעבור מרגישות גבוהה לנמוכה בלחיצת כפתור, ללא צורך בהחלפת סרט הצילום.
אם כך, מדוע לא להגדיר תמיד מצב של רגישות גבוהה, וליהנות מתמונות מוצלחות גם כאשר התאורה חלשה? מסתבר כי לרגישות הגבוהה יש מחיר: התמונה סובלת מ"רעש", במיוחד באזורים של גוון אחיד ומעט פרטים. רעש זה הוא תוצר לוואי של הגברת האותות אותם קולט החיישן. יחד עם האותות הרצויים (האור שהחיישן קלט), מוגברים גם רעשים אקראיים אשר נראים בתמונה כמעין מרקם-לוואי.
בהקבלה למערכת סטריאו, כשמגבירים מאד את עוצמת השמע, מבחינים ברעש רקע הנשמע כמו ססססס (היס). גם הוא, כמו במצלמה הדיגיטלית, מהווה רעש אקראי במעגלי המערכת. תופעת הרעש אינה יחודית למצלמות דיגיטליות, והיא מוכרת גם מסרטי צילום בעלי רגישות גבוהה. ניתן לנצל אפקט זה של תמונה בעלת מראה "גרעיני" ליצירת אפקטים אמנותיים.
אולם, אם אינכם מעוניינים באפקטים מיוחדים, אלא דווקא בתמונות חדות באיכות גבוהה, מומלץ להשתמש תמיד ברגישות הנמוכה ביותר האפשרית. לדוגמה, לצילום ביום שמש נאה מומלץ לצלם ברגישות ISO 50 או 100. סיבה נוספת אשר בגללה לא כדאי לצלם ברגישות גבוהה היא אזורים בהירים בתמונה אשר נוטים להישרף, כלומר לסבול מחשיפת יתר. אז מתי כן כדאי להגדיר רגישות גבוהה? כאשר מצלמים באור חלש, לדוגמה צילום בהופעה, בפנים הבית או נוף לילי – תנו למצלמה להראות עד כמה היא רגישה.
כאשר מצלמים אדם מכף רגל ועד ראש, גופו עלול להיראות חסר פרופורציה בגלל עיוותי פרספקטיבה של העדשה. אם המצלמה תהיה נמוכה מדי, המצולם עלול להיראות ענק ומאיים, ואם המצלמה גבוהה מדי, המצולם ייראה מגומד במקצת ובעל רגליים קטנות. כדי לקבל תמונה נעימה יותר, מומלץ לקרב מעט את הזום ולוודא שגוף המצלמה מקביל למרכז גופו של המצולם.
בימים רביעי וחמישי תתקיים תערוכת זמן דיגיטלי במרכז לימודי ישראל יפה מול גני התערוכה. בתערוכה יוצגו תוכנות גרפיות, מצלמות דיגיטליות ומדפסות, וייערכו הרצאות בנושאי גרפיקה ודפוס, צילום ואינטראקטיב. לפרטים נוספים
.
