"חתמתי על כרטיס אָדי לפני 25 שנים".
"אני לא אדם דתי, אין לי אמונות מיסטיות לגבי מה קורה אחרי שאתה מת ולכן היה לי קל להבין שחייבים לעשות את זה. אם חס וחלילה אדם מסיים את חייו באופן טראגי אך שמאפשר להציל חיים של אחרים, באיזשהו מקום אנחנו חייבים את זה לחברה שלנו. אם אחרי החיים ניתן להציל חיים של אחרים, זה דבר יפה והייתי רוצה להיות חלק ממנו".
"התגובות מתחלקות בין שני קטבים - הרציונאלים, ואלה שיש להם כל מיני פחדים קמאיים שהם צריכים להתגבר עליהם. הדבר היחידי האמיתי שאפשר באמת לבדוק אותו, זה שאם החיים מסתיימים באופן טראגי, עדיין ניתן להציל חיים של אחרים. כל שאר הדברים, כמו לאן אנחנו הולכים אחרי שאנחנו מתים, הם ספקולציות. לכן נראה לי שמעבר להכל חשוב לעשות את זה, ואם אתה כזה צדיק, תגיע לגן עדן גם בלי קרנית".

"אחד הדברים שאדם המוכר בציבור חייב לעשות הוא להשתמש במעין כח שבידו לדברים חשובים. לא רק לללכת לקבל הנחות במכירות של בגדים. לדעתי, חשוב לנצל את הכח הזה דווקא בדברים עליהם אין הסכמה מלאה. זאת לא חוכמה להגיד שאתה בעד שלכל ילד יהיה מחשב, מי לא רוצה שלכל ילד יהיה מחשב? יש הרבה מטרות כלליות שאין עליהן בכלל ויכוח. החוכמה היא לפנות למקומות בהם אין הסכמה ושם לנסות ולהשפיע על דעת הקהל".
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
"דווקא בתור יהודים שנרדפו על דתם ועל זהותם הלאומית, שנים רבות אחורה, חשוב להיות רגיש לנושא. אם אתה יכול להציל אדם, אז למה לא להציל אותו? מה ההבדל בין ילד נוצרי באמריקה לילד חולה באפריקה או ילד חולה ברמאללה"?
"תמיד מקננת המחשבה: 'מה יקרה לגוף אחרי המוות'? אני מודה שאני לא יכול להתווכח עם אנשים דתיים או בעלי אמונות שונות לגבי חיים אחרי המוות ועד כמה זה יפגע בהם אם הם יוותרו על הקרנית שלהם. אם אתם אנשים שמאמינים ברבנים ובדעותיהם, פנו לרב שלכם ושמעו ממנו למה מותר לתרום אברים".
"כולנו עסוקים וכולנו טרודים ולכולנו יש המון דברים על הראש. להציל חיים זה דבר מסובך שלא מזדמן לנו לעשות הרבה. אם אפשר, בהקלקה על המחשב ותוך שתי דקות, לתרום ואולי במקרה יום אחד להציל חיים של אחרים, אז זוהי חובה מוסרית שלנו".