"טלוויזיה היא סקס בלי רגשות"

אלדד זיו נורא רוצה להצליח עם "גריז", כלומר לקבל רייטינג, ולא כל כך אכפת לו מה יגידו הביקורות. בין הצילומים הוא גם מביים, כותב, מצייר, וזוכר שגם כשהוא חורץ גורלות, במקום אחר מישהו חורץ את הגורל שלו

  

הפעם האחרונה שאלדד זיו היה בטלוויזיה היתה כישלון. לא באשמתו כמובן. למזלו תפקיד מאמן הסלבריטאים (אהוד יתום, גליה אלבין) ב"דה שואו" הקלוקלת פרח מזיכרונם של רוב הצופים, או כלל לא חלחל אליו מלכתחילה.

 

ידעת ש"דה שואו" לא יהיה טוב?

 

"לא מה פתאום. רציתי נורא להצליח שם, כמו תינוק. כאן זה לא יהיה ככה, זה מחו"ל, זה מחוץ לארץ".

 

וב"זה" הוא מתכוון ל"גריז", ריאליטי חדש שישודר הערב (ב') בערוץ 2 ובו הוא משמש כשופט. זו הפעם השלישית שלו כשופט בריאליטי, כשהראשונה היתה ב"כוכב נולד" והשנייה בתוכנית ההיא, נו, ששכחתם את שמה. זיו יישב לצד ציפי פינס, אסף אמדורסקי וחני נחמיאס וימיין מועמדים לתפקיד דני וסנדי. שבוע לפני  התוכנית הוא נראה רגוע ושלו, אבל בטלוויזיה כמו בטלוויזיה אין דבר כזה.

 

הרייטינג מדאיג אותך?

 

"אני אוהב את זה. היתה לי תוכנית ברשת שנקראה 'הבוקר השביעי' בערוץ 2, והיו לי כל מיני רעיונות מתי הרייטינג יהיה טוב. למשל, כשאירחנו כל מיני אנשים מעניינים, ביום ראשון רצנו לרייטינג ו- 0.2 אחוז. יום אחד ירד גשם, אמרנו 'היום, אנשים לא יצאו מהבית, הם יראו את התוכנית שלנו'. בסוף הסתבר שהם בכלל לא התעוררו לצפות בה. אנשים באים ואומרים לי: 'אני נורא מופתע ש'הישרדות' קיבלה ככה וככה. אם היינו יודעים איך עושים שלאגרים היינו עושים רק שלאגרים".

 

צפית ב'הישרדות'?

 

"אני לא יכול ללחוץ 10 בשלט, כי אני טכנופוב. אבל אם אני רוצה לראות משחק כדורגל, אני אלחץ. מה שכן, אני בטוח שלא ילך להם, רק בגלל שכולם בארץ מכירים את כולם וכבר יודעים מי הזוכה".

 

לא יודעים, הוא עוד לא נבחר. יודעים מי השניים האחרונים.

 

"אה כן? מי? שאני אפרסם את זה בתוכנית הרדיו שלי ואהרוס להם? לא סתם. הייתי בהונגריה ואמר לי במאי 'כשההצגה שלנו נגמרת, כל הקאסט עוברים לצד השני של העיר, שם יש עוד תיאטרון, שחלק מהאנשים שעובדים בו חברים שלנו, כדי למחוא להם כפיים בסוף'. זה כל כך נכון – כולנו עושים טלוויזיה. עבדתי פעם בערוץ 10, אלה החברים שלי, אני בעדם". 

זיו. עבד פעם בערוץ 10, אבל ב-TV, כמו בTV, אין דבר כזה (צלם:יוני המנחם)

 

טלוויזיה היא הסטוץ שמעולם לא היה לי

אלדד זיו הוא תאגיד עשייה חסר מעצורים. כשהוא לא מצייר הוא מביים, כשהוא מביים הוא לא בוחל בהגשת תוכנית שבועית לילית בגל"צ ומשלב ליהוקים להצגה חדשה עם הופעה בטלוויזיה. בקרוב אפשר יהיה לראות אותו גם בערוץ 1. "החיים שלי הם פשוט ארגז חול, זה כיף. פתאום באה הברקה ואני כותב מזה שיר, פתאום בא רעיון ואתה כותב מחזה, תסריט או כותב רומן".

 

אז למה אתה צריך את הטלוויזיה?

 

"אני נורא אוהב טלוויזיה. אהבתי לשפוט בעונה הראשונה של 'כוכב נולד' ולעשות תוכנית אמנות. הבמאי בתיאטרון הוא מאוד בודד. הוא צריך לתת דין וחשבון לשחקנים, לקהל למנהלי התיאטראות, לביקורת, וזה נורא כבד. ככה זה גם בציור. אבל בטלוויזיה יש משהו מרפרף. אני קורא לזה הסטוץ שמעולם לא היה לי, סקס בלי רגשות, וזה כיף לא נורמלי. זה מפנק, זה זורם, זה עף, זה באוויר, וזה למחרת לא יהיה, וזה לא משנה מה יהיה כתוב בביקורות. אז יש את התיאטרון שזה הבית עם הכובד והדמעות, ויש סקס בלי רגשות שתמיד עובר יפה בטלוויזיה".

 

אנשים ב"בית" לא יורדים עליך על הסטוצים האלה?

 

"את החינוך האמנותי שלי קיבלתי בניו יורק בשנות ה-80. עברתי לשם כש-CNN ו-MTV עלו לאוויר, ופתאום אשכרה נוצרו יחסי גומלין בין טלוויזיה לבין אמנות. אנדי וורהול עוד היה בחיים, ראיתי שם ציירים שהולכים ברחוב, כמו קית' הרינג או ז'אן מישל פסקואה וילדים כושים עם שרוכים פתוחים רצים אחריהם ומבקשים אוטוגרפים כאילו הם היו כוכבי רוק. היום ציירים מבצלאל באים לקחת חלק בתוכנית הדוקומנטרית שאני עושה בערוץ 1. חוץ מזה לטעמי 'גריז' היא לא תוכנית ריאליטי רגילה. היא המשך לדברים אחרים שראינו פה בארץ והצליחו".  

 

צפית בסרט כהכנה לאודישנים?

 

"כן. עם הבת שלי, חיילת, שדי אוהבת פיפטיז. בהתחלה סנדי הזכירה לי את אלה שהסתכלתי עליהן ואמרתי 'בואנה, אלה בחיים לא יהיו שלי', אבל לפעמים מתבדים. סנדי היא אחת כזאת שאתה מסתכל עליה והיא נורא יפה אבל היא לא בלתי מושגת. זה לגבי כאלדד צעיר, מלפני 30 שנה. היום בגילי אני כבר לא מוצא אחת שאני יכול להגיד עליה את זה".

 

ויש סנדי בארץ?

 

"יש כמה כאלה שחבל שאי אפשר לשלב לאחת. בעיני המחומש הקדוש הוא לשיר, לרקוד, לשחק, לעבוד טוב עם הפרטנר שלך וכביכול המובן מאיליו - להיראות נהדר".

 

איך עושים את זה?

 

"כל אחד יכול להיראות נהדר, זה תיאטרון. לפעמים אני מסתכל על הרשימה ומתלבט אם להעביר, ואני יודע שבעוד חודש של צילומים היא תראה אחרת. אחרי התרגשויות, אנדרנלין, בגדים, איפור, מכון כושר, הרגלים מתארכות פתאום, אני לא יודע למה".

 

מישהו אחר חורץ את הגורל שלנו

גם עול השאלה הזהה - כוכבות האינסטנט - לא מכריע את זיו, שמתוקף המעורבות שלו בתחום יודע שעל כל סנדי ודני שמגיעים בסופו של דבר לבמה, משתרכים מאות שחקנים שלא זכו לעלות עליה. "התיאטרון הוא אכזרי, אין מה לעשות. יש 20 אלף שחקנים מובטלים. 300-200 אנשים פורצים כל שנה לשוק ואין מקום לכולם. התוכנית הזאת מחלקת מתנה. שני שחקנים אנונימיים יקבלו תפקיד ראשי במחזמר ויכירו אותם. אני בעד שיהיה יותר תיאטרון. אני יודע כמה טלפונים אני מקבל ביום משחקנים שרוצים לשחק בהצגה שאני מביים בתיאטרון. אין מקום לכולם, וכולם טובים".  

   

ב"גריז" אתה נתקל בטח בדבר שאתה לא נתקל בו בתיאטרון.

 

"כאלה שהם לא בעניין".

 

לגמרי בעניין, אבל אתם לא חושבים שהם בעניין, ובעצם אף אחד לא חושב שהם בעניין חוץ מהם.

 

"כן. הייתי פעם בתוכנית טלוויזיה שעשינו מזה צחוק ואני לא אוהב את זה.אנחנו אנשים נורא רגישים ארבעתנו אבל אנחנו נחרצים".

 

בעיקר חני, לא?

 

"חני כל הזמן קשה לה. אז בסדר, היא קצת דומעת כשהיא אומרת למישהו זה לא בשבילך. אם תשימי את 'גריז' במיוט, אז במימיקה, אני יוצא נחמד. אבל אם תקשיבי למה שאני אומר  את תשמעי 'אני נורא מצטער, לא עברת', ואני מחייך מאוזן לאוזן. היינו צריכים להיות חזקים. לא העברתי מישהו ועכשיו הוא בוכה כל כך טוב, אף שחקן לא יכול לבכות כמוהו. אבל הבנו שהבכי לא בא כשחקן, אלא כאיש עצוב. אל תשכחי שאנחנו אולי חורצים הגורלות, אבל במקום אחר מישהו חורץ את הגורלות שלנו. לי עשו אודישן לתפקיד שופט בתוכנית, ובחרו במישהו אחר".

 

אמרו לך "זה החלום שלי מאז שלמדתי ללכת"?

 

"כן, הרבה. זה לא כל כך עצוב, החלומות. יום אחד תגיע או שלא תגיע, זה בסדר. הם עושים הכל דרמטי בומבסטי: 'זה החלום שלי. יאללה. גם אותי לא בחרו בתוכנית ריאליטי לתפקיד במאי בתיאטרון או כותב תסריטים. עבדתי בשביל זה קשה. ישנם דברים שאני לא מספיק טוב בהם, כמו לנגן. זה הורג אותי, אז כל פעם  כשאני רואה משחק כדורגל, אני מתרגל אקורדים כדי שפעם אני אוכל לעמוד על במה ולנגן. 

 

"כולנו רוצים כל הזמן לקבל את העבודה ולא כל הזמן מקבלים אותה. לכולנו יש שאיפות לעשות את ההצגה הכי טובה בעולם, ודווקא מישהו אחר יעשה אותה באותו רגע. רציתי לביים את 'הרטיטי את לבי' של חנוך לוין, אבל לא יצא, ומישהו אחר ביים, ויצאה יופי של עבודה. אז היי, גם אני רציתי משהו ולא קיבלתי, כולנו, באמת. לא בכיתי. אמרתי ואני עדיין אומר - אם אתם צריכים עזרה או משהו, אני פה".