הידרדרות במצב זכויות האדם בשטחים. זו השורה התחתונה של דו"ח ארגון "בצלם" לזכויות אדם בשטחים לשנת 2007, המתפרסם הבוקר (יום ב'). הדו"ח נכתב בסימן 20 שנה לאינתיפאדה הראשונה ו-40 שנה למלחמת ששת הימים, ומוצגים בו מדדים שונים של זכויות הנוגעות לפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה.
הזכות לחיים: הדו"ח מציין כי במהלך השנה חלה ירידה משמעותית במספר ההרוגים הפלסטינים כתוצאה מירי צה"ל. מנתוני "בצלם" עולה כי מתחילת השנה הרגו כוחות הביטחון של ישראל 373 פלסטינים, בהם 53 קטינים. 131 מההרוגים לא היו מעורבים בלחימה. זאת לעומת שנת 2006, בה עמד מספר ההרוגים הכללי על 657, ומספר ההרוגים שאינם מעורבים בלחימה על 348.
הדו"ח מייחס את האחריות להרג אלה שאינם לוחמים לדרג המדיני ולהוראות הפתיחה באש של צה"ל. "מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, שינה והרחיב הצבא פעמים רבות את הוראות הפתיחה באש, החלות על החיילים המשרתים בשטחים. לפחות חלק מן השינויים הללו הפכו את ההוראות 'המורחבות' לבלתי חוקיות. כך, למשל, מאפשרות הוראות הפתיחה באש הנהוגות כיום לירות לעבר פלסטינים גם במצבים שבהם לא נשקפת לחיילים סכנת חיים".
פרק נוסף בדו"ח מתייחס להחרפת המצור והענישה הקולקטיבית ברצועת עזה. מחברי הדו"ח טוענים כי "במהלך שנת 2007 הוסיפה ישראל לשלוט שליטה כמעט מוחלטת על החיים ברצועת עזה בתחומים רבים, תוך כדי התנערות ממילוי החובות ששליטה זאת מטילה עליה. "עם השתלטות חמאס על מנגנוני הביטחון ברצועת עזה, הקצינה ישראל את מדיניות ניתוקו של האזור, ודרדרה את המצב ברצועה לשפל הומניטארי חסר תקדים", כותב הארגון.
על פי הדו"ח, המזון של יותר מ-80 אחוז מתושבי הרצועה מסופק ישירות על ידי סוכנויות בינלאומיות. בלעדיהן היו מרבית תושבי הרצועה גוועים מרעב. "אם לא יוסר החנק מצוואר הרצועה באופן מיידי, צופה האו"ם כי המספר הזה עוד יעלה יעלה ויוחמר אף יותר מהמצב הקשה היום. 80 אחוז ממשקי הבית ברצועה מתקיימים מתחת לקו העוני, על פחות מ-2,300 שקל לחודש למשק בית בן שש נפשות".

בנוסף נכתב שהמצור שמטילה ישראל על רצועת עזה, הביא לקריסת מערכת הבריאות ברצועה, שתיפקדה באופן חלקי בלבד גם בעבר. "בשל הסגר הולך ומחריף המחסור בציוד רפואי ראשוני ומשני ובתרופות. כך, למשל, לפי ארגון הבריאות העולמי, באוקטובר 2007 חסרו 20 אחוז מהתרופות החיוניות ו-31% מהציוד הרפואי החיוני.
הזכות לחופש התנועה:
כותבי הדו"ח התייחסו למספר המחסומים הקבועים המוצבים בגדה, וטענו שמספרם כמעט ולא השתנה במהלך השנה האחרונה, ועמד על 102 בממוצע. 66 מהמחסומים ממוקמים בעומק שטח הגדה, ורק 36 מהווים נקודות בידוק אחרונות לפני היציאה לישראל. המחסומים וההגבלות פיצלו את הגדה לשש יחידות שונות. "באמצעות הגבלות התנועה שמטילה ישראל בגדה המערבית, היא העמיקה במהלך 2007 את הפיצול הגיאוגרפי של שטח זה לשש יחידות נפרדות: צפון הגדה, מרכז הגדה, דרום הגדה, בקעת הירדן וצפון ים המלח, מובלעות מכשול ההפרדה ואזור מזרח ירושלים".
ארגון צלם מאשים את ממשלת ישראל באי עמידה בהתחייבויותיה להקל במחסומים ולהוריד את החסימות: "כמו בשנים קודמות, גם בשנת 2007 הבטיחה ישראל, מספר פעמים, 'הקלות' בהגבלות על חופש התנועה בגדה. גם השנה, הבטחות אלו לא מומשו"
הזכות למים. מחברי הדו"ח מתייחסים למחסור במים ממנו סובלים תושבי הגדה : "במהלך 2007 המשיכו הפלסטינים תושבי הגדה המערבית לסבול ממחסור במים לצריכה ביתית ועירונית. כתוצאה מכך, נפגעה יכולתם לשמור על תנאי היגיינה ותברואה נאותים, וכן יכולתם להסתייע במים לפרנסתם באמצעות גידולים חקלאיים ביתיים והחזקת בעלי חיים".
נכון לסוף שנת 2007, נכתב בדו"ח, ניצבות ברחבי הגדה המערבית 120 התנחלויות, מתוכן 12 שסופחו ב-1967 לישראל וצורפו לשטחה המוניציפלי של ירושלים. כמו כן, פזורים ברחבי הגדה כמאה מאחזים בלתי חוקיים. "מאז תחילת הכיבוש השתלטה ישראל על 40 אחוזים מקרקעות הגדה המערבית, והקצתה אותן להתנחלויות שהקימה במהלך השנים".
חברון 2007: פרק זה נפתח בתאור סרטון הוידאו שנחשף לראשונה ב- ynet ובו מתועדת מתנחלת התוקפת תושבים פלסטינים בשכונת תל-רומיידה בחברון, בעוד חייל צה"ל משקיף מהצד ונמנע מלאכוף את החוק. בדו"ח נטען כי "מאז הקמת ההתנחלויות התגברו באופן ניכר הפגיעות בפלסטינים תושבי אזור זה ובזכויות האדם שלהם. הפלסטינים סובלים הן מנחת זרועם של מתנחלים, והן מזו של אנשי כוחות הביטחון הישראליים, שנערכו מחדש להגנה על ההתנחלות".
עוד נכתב כי במהלך שנות האינתיפאדה השנייה, כתוצאה מאיסורים והחלטות שכפה צה"ל, נסגרו מרבית החנויות שבבעלות תושבי חברון. בתחילת 2007 היו באזור מרכז העיר 1,829 חנויות ומחסנים מסחריים סגורים, המהווים כ76 אחוזים מכלל בתי העסק והמחסנים באזור זה. מרביתם נסגרו במהלך האינתיפאדה השנייה, ורובם ככולם נותרו סגורים גם השנה.

בתי עסק סגורים בחברון (צילום: מורן ראדה)
"מדיניות ישראל במרכז חברון, המבוססת כל כולה באופן גלוי ומוצהר על 'עקרון ההפרדה' בין פלסטינים למתנחלים ישראלים, הביאה לאורך שנות האינתיפאדה לפגיעה שאין לה אח ורע בזכויות האדם של הפלסטינים תושבי האזור, לחורבנו הכלכלי שלו, ולעזיבה נרחבת של תושבים פלסטינים שכמוה כגירוש".
מזרח ירושלים 2007: בדו"ח נטען כי בשנת 2007 המשיכה ישראל להפר בצורה נרחבת את זכויות האדם של תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים. "ההפרות נגזרות ממדיניות הרשויות בתחומים שונים, בהם התכנון והבנייה, שלילת מעמד התושבות ובניית מכשול ההפרדה. כמו כן נמשכה הקצאת החסר של משאבים, עבור שירותים ותשתיות המיועדים לאוכלוסייה הפלסטינית בעיר", נטען בדו"ח.
מחברי הדו"ח טוענים "לטרנספר שקט" - שלילת תושבות של פלסטינים שהתגוררו במזרח ירושלים : "בשנים האחרונות חלה עלייה דרמטית במספר המקרים, בהם שלל משרד הפנים את מעמדם של פלסטינים תושבי מזרח ירושלים כ'תושבי קבע' בישראל. על פי נתונים רשמיים, בשנת 2005 שלל משרד הפנים מעמד זה מ-222 פלסטינים, ואילו בשנת 2006 הגיע המספר ל-1,363 – עליה של למעלה מ-600 אחוז.
"נתונים מדאיגים אלו מעלים חשש כבד, כי בהיחבא וללא כל התראה, שבה ישראל לנקוט במדיניות של 'טרנספר שקט', שננקטה בשנים 1995-2000. מדיניות זו ניצלה את העובדה כי, בשל 'החנק התכנוני' במזרח ירושלים, עשרות אלפי פלסטינים עזבו במשך שנות הכיבוש את העיר, בעיקר לפרבריה שבגדה המערבית".
בנוסף לכך, נכתב כי בניית מכשול ההפרדה באזור ירושלים, אשר בניית חלק ניכר ממנו הושלמה, פוגע אנושות בחיי היומיום של התושבים הפלסטינים.
הדו"ח מתייחס גם לעימותים פנים-פלסטיניים ב-2007 : "הפרות זכויות האדם של פלסטינים בידי פלסטינים התעצמו, הן בהיקפן והן בחומרתן, במסגרת המאבק האלים המתנהל בין תנועת פתח לתנועת חמאס, בגדה המערבית וברצועת עזה. מתחילת השנה ועד אמצע דצמבר, נהרגו במסגרת מאבק זה לפחות 346 תושבים פלסטינים, ואלפים נוספים נפצעו".
מנתוני בצלם עולה, כי לפחות 71 מההרוגים היו עוברי אורח - בהם 24 ילדים - שלא היו מעורבים בלחימה, ונפגעו במהלך קרבות רחוב בין חמושים, או מירי שנורה במהלך הפגנות.