סושי נובורישי ברוקה
אחרי שגימד למימדי גרגר אורז את סצינת הסושי הישראלית, הלכנו לבדוק כמה רחוק מתגלגלים הרולים של המאסטר היפני יאמה אוימאדה, במסעדת "רוקה". אם מתעלמים מהמחירים המופקעים ומהאווירה הנובורישית, הרי שמדובר באחת המוצדקות שבסושיות ישראל
כמה שהחיים יכולים להיות מבלבלים לפעמים. מצד אחד, מפמפמים לנו את תל-אביב כאחת מבירות הסושי העולמיות. מצד שני, נוחת עלינו הסושי מאסטר היפני יאמה אוימאדה, וממש מגמד את סצינת הסושי הישראלית למימדי גרגר אורז מבויש. העובדה שאוימאדה לא רק מסתובב פה וקוטל, אלא גם משמש שף אורח במסעדת רוקה בהרצליה, שם יצר במו ידיו תפריט סושי, העניקה הזדמנות פז לשלוח זוג מקלות אל מפעל חייו ולבחון הכצעקתה. או, כפי שהיו מנסחים זאת בתרבות היפנית האצילית: בוא נראה מה אתה מסוגל, שאתה מדבר כל כך הרבה (תרגום חופשי.(
רוקה, שקשה לאפיין סגנונית את מטבחה, משקיפה אל חוף הים המקסים ומתגאה במדשאה עם ספות נצרים, שבקיץ בוודאי עושה הרבה יותר רושם. אבל אל דאגה. גם עכשיו הרושם עובד במרץ, והוא מורגש באולם ההיי-טקי, במחיריו הנכבדים של התפריט הרגיל (כ-200 שקל לאדם לארוחה ממוצעת) ובעובדה שהנובורישיה ממלאת כל פינה במקום ומרגישה בבית.
המסעדה לוקה בבלגן שירות קטן. זה ניכר כבר בשלב הזמנת המקום בטלפון (בוא נעשה את זה מהר,( נמשך בקבלת אורחים רשלנית בכניסה, ומתקדם לאי בקיאות של מלצרים בחומר הגסטרונומי, תופעה חוזרת ומטרידה, בעיקר במסעדות יקרות ומתיימרות. עדיין, המלצר שלנו היה חביב למדי, מה שגרם לנו לסלוח על ההתנהלות החובבנית - עד תקרית הסיום, שעליה עוד יסופר.
מתפריט הסושי, שלשמו התכנסנו, בחרנו בקפידה שלושה רולים מיוחדים וקונוס אחד. ייאמר מיד: הסושי יקר, עד יקר בטירוף. מחירי הרולים, למשל, נעים לרוב בין 50 ל-59 שקל, הקונוסים סביב ה־30 והסשימי בין 30 ל-42 ליחידה. החלטתם ממש לסעוד כאן סושי, ולא רק לטעום? הודיעו נא לילדיכם מראש, שאם הם רוצים עתיד, שיממנו אותו בעצמם.
יאמה אוימאדה בתל-אביב (צילום: דנה קופל)
מה שכן - והנה התשובה לסוגיה המרכזית שהועלתה בעמודים אלה - הסושי מצוין. האורז משובח, השילובים יצירתיים ומוצלחים, הטעמים עדינים ומוקפדים, עם נטייה מעניינת למתקתקות. לא הייתי אומר שזהו סושי מעולם אחר, אבל הוא בהחלט מהטובים ביותר שפגשתי. האם זה מצדיק את ההשקעה? תלוי עד כמה הסושי שלכם יקר ללבכם.
הזמנתנו הגיעה לשולחן בהגשה מרהיבת עין, על גבי טס אדום ענק, בצורת סירה, שמילא את השולחן מקצה ועד קצה. היו שם רול צלופח ומוצרלה (עם מיקס אורז, קליפת דלעת ממותקת ושומשום שחור,( רוקה סנדוויץ' (אותו מיקס אורז, במילוי סלמון, אבוקדו ומוצרלה, עטוף בטמפורה) וספיידר רול (סרטן רך שריון בטמפורה, אבוקדו ובצל ירוק.( שלושתם אובחנו כהצלחה, ובעיקר הצלופח-מוצרלה המיוחד וסנדוויצ'י הרוקה המשולשים, שהאצה הכורכת אותם טוגנה כטמפורה. לעומת הרולים, קונוס הקוקטייל טמאקי (פירות ים, ביצי סלמון ומיונז יפני) ביאס קצת, כי אצתו, משום מה, לא הייתה פציחה, אלא צמיגית משהו.
כשהגיעה עת התשלום, הביא המלצר חשבון על סך 308 שקל וקיבל 400 במזומן. כעבור כמה דקות הוא חזר בידיים ריקות, ובשיא הטבעיות שאל אם נרצה את העודף. הייתה זו בלי ספק הגדרה מחדש (שמעניין איך הייתה מתקבלת בהיכלי הסושי ביפן) של כללי החוצפה הישראלית.
עיניו של שותפי לארוחה, גבר חסון ובעל תיאבון, אמרו לי שנהנה מאוד מהסושי, אבל מה-זה לא שבע ממנו. ביציאה מהמסעדה, גם פיו אמר את זה. אז הסעתי אותו בשתיקה אל חומוס אבו-אדהאם בתל־אביב, לחשתי לו מה להזמין, והמתנתי עד שייצא אלי כשבידיו פיתה המתפקעת ממשאוושה נהדרת, ופניו אומרות שירה (משטר של 20 קיבלנו הפעם עודף של 10 שקלים.(
- רוקה, רחוב רמת ים ,8 הרצליה. טל. 09-9515122.