מספר אי-זוגי, קראתי את דבריך האחרונים ("רוצות לדעת למה הגברים בוכים בלילה?") וחשתי קצת מבולבלת. אני לא בטוחה מי בדיוק החתים אותך על חוזה לא להזיל דמעות בפומבי, אבל נראה לי שעבדו עליך, או שסתם פספסת את האותיות הקטנות למטה. האותיות בהן מודגש שלא כל הדמעות מגיעות מחולשה, או אלוהים ישמור "הומואיות". יש כאלו שמגיעות מאכזבה, מאהבה, ואפילו סתם כשעצוב.
נכון, אני מודה, מתוקף היותי אשה בורכתי בזכות לבכות בכל מצב, מקום וזמן - אותי לא החתימו על שום חוזה – ואני שמחה להגיד שאני מנצלת זכות זו ואינני פוחדת להזיל דמעות בעת צפייה בסרט מרגש, או אפילו סתם כי רע לי. אני לא חושבת שמצפים ממני לבכות רק כי אני אשה, ואני עושה את זה מתוך אמפתיה ורגש. רגע, האם אני צריכה להתנצל על היכולת והאפשרות להוריד דמעות?
אתה מבקש מאיתנו הנשים לבחור אם בגבר חזק ואגרסיבי חשקה נפשנו, או שמא אחד רכרוכי ויבבן. למה אין אפשרות לשלב בין השניים? האם הבנות סביבך מייבבות באופן קבוע, או להפך, אינן מיבבות כלל? למה ה"שעטנז" הזה, כדבריך, אינו יכול להתקיים עליכם הגברים, אבל יכול לחול עלינו, הנשים?
הרי מצפים מאיתנו לדעת להחליף נורה, להרכיב מדפים ואפילו להחליף גלגל כשצריך, ובמקביל להפגין רגישות, עדינות ושבריריות. נראה לי שאם אנחנו הצלחנו למצוא את נקודת האמצע, תוכלו לעשות זאת גם אתם הגברים, עם כל הקושי שבדבר.
כמו דמותו של המאפיונר הרגיש עליו אתה מדבר, גם דמותו של הגבר המסוקס והקשוח שיכול לפתוח את בקבוק הבירה שלו בשיניים ומזלזל בבנות המין היפה המכרכרות סביבו מאוסה בעיניי לחלוטין.
כשאני חושבת על זה, נראה שהגבר של ימינו מפחד יותר מתגובת חבריו לאותן דמעות מאשר מתגובת בת זוגו. הרי מה אם חלילה הבחורה העדה לדמעות אלה תספר על כך לחברתה? (שהרי כל הנשים מרכלות, לא?) והחברה תספר על כך לבעלה, ומשם הדרך לכותרת הראשית של כלל עיתוני שישי קצרה מאוד. ואז איך יגיבו לכך שאר הגברים איתם הוא צופה במשחקי הכדורסל/כדורגל?
ואיך באמת יגיבו אותם גברים? האם לא הם אלו שיקראו לו הומו, או סיסי, או רכרוכי, כדבריך? כי אני יכולה לספר שאם וכאשר הגבר שלידי מזיל דמעה או שתיים, הדבר היחיד שקורה זה שאני מעבירה לו את הטישו וטופחת על כתפו בעידוד. איני מצפה שבגלל שהזיל דמעה הוא יתחיל למרוט את גבותיו או לצרוח באימה למראה ג'וק.
אני לא אומרת שאני וחברותיי מעוניינות בבחור שיזיל דמעות על ימין ועל שמאל, ובטח שלא יעשה את זה כדי לצאת חובה ולהוכיח עד כמה הוא רגיש. מצד שני, גם לא באחד שיכה את כל מי שנמצא בטווח העין שלו, כי בסופו של דבר אנחנו נהיה אלו שנמצאות בטווח הפגיעה.
שיהיה משהו באמצע, שירגיש חופשי להזיל דמעה אם באמת עצוב לו על מותה של אמא של במבי (כן, אני יודעת שזה סרט מצוייר), ושיידע להגן על כבודי מול הערס ששורק לי בזלזול כשאני עוברת ברחוב.
תודה רבה.