"מתפללת בלילה שיהיה שלום"

"שתי הסבתות שלי נפטרו בלבנון ואני לא ראיתי אותן", מספרת בכאב גרציה חצבני, בת ה-11, בת של לוחם צד"ל לשעבר, שבשבילה השלום הוא לא סתם סיסמה, אלא פתרון לגעגועים הקשים למשפחה שנשארה בלבנון. "הילדים שלנו" - כתבה נוספת בסדרת הדור הבא של הישראלים

"הייתי נותנת את החיים שלי בשביל לראות את המשפחה שלי בלבנון. הייתי בת כמעט שלוש כשהגעתי לישראל משם, מלבנון", מספרת גרציה חצבני שאביה היה לוחם צד"ל שעבר עם משפחתו לארץ לאחר הנסיגה.

 

"בהתחלה היינו בתל חי ומשם עברנו לקריית שמונה", היא מספרת על חבלי הקליטה הארוכים. היום היא בת 11. "בכל שנה כשחוגגים לי יום הולדת אנחנו זוכרים גם את התאריך שבאנו מלבנון".

 

 

נא להכיר:

גרציה היא אחת מ-850 ילדי צד"ל שלומדים במערכת החינוך הישראלית. משבעת אלפים המשפחות שהגיעו לפני 8 שנים נותרו היום כ-1300 משפחות, שרובן מתגוררות באזור הצפון: בקרית שמונה, נהריה, מעלות וטבריה. רוב המשפחות מלוות על ידי גורמי הרווחה ברשויות המקומיות ובמקרים של נכות, הם זוכים גם לליווי של משרד הביטחון.

 

גרציה מתגוררת עם משפחתה ו-2 אחיה (אח בכור ואחות קטנה) בקרית שמונה, לומדת בכיתה ה' בבית הספר "מצודות" שבעיר. בכל יום שלישי היא מבקרת בחוג לריקודי עם, והריקוד שהיא הכי אוהבת הוא ריקוד ספרדי. בשאר הזמן היא נפגשת עם חברות מהכיתה. "לפעמים אנחנו הולכות לקניון או לשחק במשחקי כדור".

 

הילדים שלנו - הכירו גם את:

• הדר פיצ'וטו מחולון, נכדה של ניצולת שואה
• ניב כספי מכרם שלום
• באסם חמוד מהכפר הדרוזי בית ג'אן
• נתן טיאצ'ו מקרית חיים
• ארטיום צוגלין מקרית שמונה 
 

 

מרגישה חלק מהכיתה ומהיהודים

גרציה מדברת עם הוריה ערבית, עם החברות היא מדברת עברית ובבית ספר היא לומדת אנגלית. "היו לי עוד חברות שהגיעו מלבנון, אבל אף אחת מהן לא לומדת בכיתה שלי ואחת בכלל נסעה לחו"ל".

 

את מרגישה שונה בחברה היהודית שמקיפה אותך?

"יש כאלה לא נחמדים ויש כאלה שאני מחבבת. היום אני מרגישה חלק מהכיתה ומהיהודים. התרגלתי לישראל. הישראלים לא מתעניינים בחגים שלי. למשל בפסחא. היו חברות ששאלו, אבל לא ממש... בחג המולד החברות שלי מהכיתה באו לראות את עץ חג המולד בבית שלי ויש לי חופש מיוחד, אפילו שהיהודים לומדים".

 

הגעגועים

משפחת חצבני הם משפחה ערבית נוצרית. בחגים הולכת גרציה עם משפחתה לכנסיה בגוש חלב או בטבריה "כי אין כנסייה בקרית שמונה". בימי חול, היא מספרת, היא אוהבת ללמוד חשבון וגם ספורט.

 

איזה מקום את הכי אוהבת בארץ?

"תל אביב. כי בתל אביב יש לי קרובים וחברות".

.

את מתגעגעת ללבנון?

"אני מתגעגעת למשפחה שלי שנשארה שם. בסך הכל, הכול פה אותו הדבר, חוץ מהבתים ששם הם יותר גדולים. הבית הכי גדול פה בישראל, שווה לבית הכי קטן שם. אבל המלחמה שם הרסה הרבה דברים".

 

מה את זוכרת מלבנון?

"שהיה כיף. בעיקר את התמונות אני זוכרת. אמא שלי השאירה שם דברים שהיו חשובים למשפחה, אבל היא לא הספיקה לקחת. המון דברים. גם הדודים שלי שלא באו איתנו".

 

ומה היית מאחלת שיהיה?

"שלום. בטח שלום. אני מתפללת לזה בלילה".