דור העתיד: הכירו את נתן טיאצ'ו

"בשכונה שבה אני גר רוב הילדים אתיופים. זה טוב, כי אפשר לשחק וכיף ואני לא מתבייש לידם. לא הייתי רוצה לגור בשכונה אחרת", מספר נתן טיאצ'ו. בכיתה שלו, לעומת זאת, הוא האתיופי היחיד. "הילדים לא מתייחסים אלי אחרת", הוא אומר.

בימוי: אלעד רובינשטיין (יהונתן צור, מוסיקה: טל בביצקי, עריכה: מאיה שרון)

נא להכיר:

נתן הוא צבר בן 14. הוריו עלו מאתיופיה לפני 16 שנה. "לדעתי הם התאקלמו טוב", הוא מחלק ציונים. הוא מתגורר בקרית חיים, עם הוריו ושני אחיו הקטנים, לומד בכיתה ח' בחטיבת ביניים 'דגן' ומשתתף בחוג כדורגל של הפועל. "זה התחביב הכי גדול שלי", הוא אומר בחיוך.

החוג שבו הוא משתתף מתקיים במסגרת תכנית "שילובים" - תכנית ייחודית שמפעילה מחלקת החינוך של עיריית חיפה במטרה לעזור למשפחות העולים להתערות בחברה הישראלית. בתכנית לוקחות חלק כ-850 משפחות יוצאות אתיופיה. נתן מבקר בחוג פעמיים בשבוע: "פעם אחת יש לנו אימון ופעם שנייה אנחנו מדברים עם המדריכה על ענייני חברה, אלימות וכו'. היא מסבירה לנו דברים. בכל שיעור אנחנו משוחחים על דברים אחרים".

כמעט מחצית מבני העדה האתיופית בישראל הם צעירים, עד גיל 18. ההישגים הלימודיים של מרביתם נמוכים, בכל התחומים, בהשוואה לממוצע הארצי. כאן תרומתה החשובה של תכנית "שילובים": היא מלווה את המשפחות בכל שלבי גידול הילדים. נציגי קהילת יוצאי אתיופיה, פעילים חברתיים ואנשי מקצוע, הם שותפים מלאים בניהול ויישום התכנית. הם המגדירים את הצרכים וקובעים את סדרי העדיפויות להקצאת המשאבים בהתאם.

לא נתקל בגזענות

חייו המתחלקים בין השכונה ההומוגנית לבין בית הספר, לימדו אותו לבחון את המורכבות החברתית: "אני יודע שיש גם ישראלים גזענים, כי אני רואה בחדשות, אבל אני, למזלי, לא נתקלתי בהם", הוא מספר בפיכחון. "אם הייתי יכול, הייתי אומר להם שהם לא צודקים. אני לא יודע איזה אינטרס יש להם להיות נגדנו".

הוא לא מרגיש שונה, אבל "לפעמים, אם אנחנו מדברים על עדות, אז השיחה גולשת לשאלות. למשל, הם שאלו אותי על הריקוד המיוחד שיש לנו במסיבות ואירועים, אבל שלא תחשבי שאני מתכוון לרקוד אותו לכתבה", הוא ממהר להכריז.

"אין מאכל אתיופי שאהוב עלי במיוחד. אני אוהב פיצה ופסטה. באוכל האתיופי אני אוהב 'גרא', שזה מאפה קצת מלוח שאוכלים באירועים", בקיצור אין ספק שבאגף הקולינרי ההתערות של נתן הושלמה.

מאחר והוריו עובדים רוב שעות היום, הוא מביא את אחיו הקטן למעון בבוקר וגם מוציא אותו אחר הצהריים. בצהרים, עם שובו מבית הספר, הוא מכין אוכל לו ולאחיו האמצעי שמגיע מהגן עם הסעה. "אני משגיח עליהם כל יום", הוא מספר, מודע לתפקידו האחראי.

עם הוריו הוא מדבר באמהרית. "אני יודע רק לדבר. לא לכתוב". אנגלית ועברית הוא לומד בבית הספר. פעמיים בשבוע הוא מקבל במסגרת תכנית "שילובים" שיעורי תגבור בהבנת הנקרא, אנגלית ומתמטיקה.

"המצב בארץ טיפה מתנדנד"

עם החברים הוא בעיקר משחק כדורגל. "לפעמים גם לומדים ביחד למבחנים, אבל עדיף לשחק. ברוך דייגו הוא בשבילי מודל לחיקוי ואני רוצה להיות כמוהו כשאהיה גדול", הוא מחייך. נתן מעיד על עצמו שהוא החיפאי היחיד שאוהד את הפועל תל אביב. "הכיתה שלנו מתחלקת לשניים: אוהדי מכבי חיפה והפועל חיפה ואלה ששונאים את הפועל תל אביב. אני היחיד בכיתה שמעריץ את הפועל. אולי יש עוד אוהד אחד בקרית חיים, חוץ ממני".

מה אתם עושים ביום העצמאות?

"הולכים לחגוג בבית העם וצופים בהופעות".

איזה מקום אתה אוהב בארץ?

"את הכנרת וטבריה, כי שם בני המשפחה שלי, סבא וסבתא, ואני מרגיש הכי נוח שם".

מה דעתך על המצב בארץ?

"לדעתי המצב בארץ מתנדנד טיפה, כי יש לפעמים אירועים עם הפלשתינים והלבנונים ואיומים למלחמות עם סוריה, אבל לדעתי אין מה לשפר בעם ישראל, כי יש לנו ברית עם ארצות הברית ועם ירדן ולדעתי אין כל כך מה לעשות, חוץ מלסגת, כי סוריה היא מדינה קצת יותר חזקה מישראל".

לדעתך יהיה שלום?

"'יהיה שלום' זו עוד קלישאה שכל אחד אומר, אבל לדעתי, בשנים הקרובות (אני רוצה שיהיה שלום), אבל לא צפוי כל כך".

מה אתה מאחל למדינה לכבוד חגיגות ה-60?

"שיהיה שלום, ושכולם בחברה יהיו שווים".