והלהט אותו הלהט

לא הכרתי את אורטל, לא ידעתי איך היא נראית, אך ידעתי בוודאות מוחלטת שזה המקום בו אחיה כל חיי. כשביקרתי שם לראשונה תחושתי היתה שאני חוזר הביתה

היה זה אחד הרגעים המכוננים של חיי: חורף 1980. אני נער בן 17, תלמיד י"א, ראש גדוד ופעיל "שרוף" בצופי רמת גן, אידאליסט בכל רמ"ח ושס"ה, שהלהט הציוני בוער בעצמותיו.

 

ישבתי עם חבריי לשכבת "ארבל" בחדר השכבה שבשבט, ונציג התנועה הופיע בפנינו והציג לנו רשימה של 12 קיבוצים, 12 יעדי הגשמה, ומתוכם התבקשנו לדרג את שלוש העדיפויות שלנו; לגרעין של איזה קיבוץ אנו רוצים להשתייך.

 

התגובה הראשונה היתה אכזבה. חלמתי לעלות עם חבריי על הר טרשים קרח, על קרקע בתולית שיד אדם טרם נגעה בה, ולהתחיל הכל מהתחלה. והנה, קיבלנו רשימה של יישובים קיימים. הוסבר לנו שאף יישוב חדש אינו עומד כעת על הפרק, אולם אחדים מן הקיבוצים ברשימה הם חדשים, והצעיר מכולם הוא קיבוץ אורטל, ברמת הגולן, שעלה לקרקע לפני שנה וחצי.

 

אני זוכר היטב כיצד שכנעתי את חבריי להציב את אורטל בראש סדר העדיפויות. את עמדתי נימקתי בשני טעמים. האחד, הוא שזה הקיבוץ הצעיר ביותר, ואם רצוננו להיות משמעותיים ולהשפיע, אין מקום מתאים ממנו. השני הוא שאורטל נמצאת בגולן. בגולן משמעות התיישבותנו גדולה שבעתיים, כיוון ששם אנו מעצבים את גבול המדינה. להקים קיבוץ צעיר בגולן – זו הציונות בהתגלמותה. אין אידאליזם ציוני צרוף מזה.

 

נבחרתי לייצג את השכבה שלי למחרת, במפגש השכבות שבו יימסרו התשובות לבקשות והשכבות ישובצו לגרעינים. טרם הגיעה התשובה אם בקשתנו נענתה, אך לא היה לי ספק שהיא תיענה. בתום הפגישה חזרתי הביתה בתחושת אופוריה. לא הכרתי את אורטל, לא ידעתי איך היא נראית, לא ידעתי היכן בדיוק היא נמצאת, לא הכרתי חבר אחד בקיבוץ, אך ידעתי, ידעתי בוודאות מוחלטת, שזה המקום בו אחיה כל חיי, זה המקום בו אבנה את ביתי, בו אקים את משפחתי. וכשביקרתי לראשונה באורטל, תחושתי היתה שאני חוזר הביתה. התאהבתי במקום ממבט ראשון, אף שכל מה שראיתי היה ערפל סמיך.

 

חלפו 28 שנים. אני חי באורטל. מילאתי את כל התפקידים המרכזיים בה. פעמיים שרתתי כמזכיר הקיבוץ. הדרכתי גרעינים וריכזתי קליטה והעליתי לאורטל רבים מחבריה. באורטל בניתי את ביתי, הקמתי את משפחתי, הולדתי את ילדיי, והלהט שהעלה אותי לאורטל הוא בדיוק אותו הלהט.

 

בחיים באורטל אני מגשים את הציונות במיטבה – בהתיישבות, בעיצוב גבולות המדינה ובהגשמת ערכי שוויון ושותפות, צדק חברתי וערבות הדדית, עיצוב תרבות יהודית ישראלית מקורית וחברות אמיתית ואמיצה עם שותפים לדרך.

 

אורטל, שקמה בשנת ה-30 למדינת ישראל, נמצאת בעיצומם של אירועי שנת ה-30 להיווסדה. צמידות זו של תאריכים עגולים היא סמל עבורי. אני רואה בהקמת אורטל מתנה למדינת ישראל. אורטל היא בעיניי תזכורת למה שראוי שתהיה מדינת ישראל.

 

יום העצמאות אינו רק ביטוי כרונולוגי למספר השנים שחלפו מרגע ההכרזה על הקמת המדינה, אלא חגה של הציונות. וכשמדינת ישראל מניפה ידה על הציונות, כמוה כגולם שקם על יוצרו: לקראת יום העצמאות מבשרות שוב כותרות העיתונים על ראש ממשלה המנסה למסור את הגולן לציר הרשע. מי היה מאמין ש-41 שנים אחרי תחילת ההתיישבות בגולן, 27 שנים אחרי החלת הריבונות על הגולן, 30 שנה אחרי הקמת הקיבוץ, עדיין נדרש להתמודד עם ניסיונות כאלה. אך עדיין אני סמוך ובטוח שבשנת המאה למדינת ישראל, נחגוג כאן בגולן את חג ה-70 לאורטל.

 

אורי הייטנר, מנהל המתנ"ס האזורי גולן