"סבתא ראתה את אמא שלה נרצחת מול עיניה"

"אני מדברת הרבה על השואה, בניסיון להבין איך זה קרה, למה זה קרה", אומרת הדר פיצ'וטו בת ה-15 ומשתפת אותנו בסיפורי הזוועה שהיא אוספת מסבתא שלה, מלכה רוזנטל - ניצולת שואה. כתבה נוספת בסדרת הדור הבא של הישראלים

"סבתא סיפרה לי שאחיה נרצח בגטו. אחר כך היא וההורים שלה ברחו מהגטו והסתתרו באסם. שם סבתא ראתה את אמא שלה נרצחת מול עיניה", מספרת הדר פיצ'וטו בת ה-15. "הם המשיכו לנדוד ביער והגיעו למשפחה שהצילה את חייה. הם הסתירו אותה בבית, עד ששמעו שילד בבית ליד נרצח והחליטו להכניס את סבתא שלי לבור שהם חפרו ברפת. שנה וחצי היא שכבה שם בתוך החבית, כשבלילה הוציאו אותה והחזירו אותה לחבית.

 

"היה לה מאוד קשה, כי היא היתה לבד ואבא שלה היה ביערות. היא חיכתה שתיגמר השואה ואבא שלה יבוא לקחת אותה, כי היא איבדה הכול - את אח שלה, את אמא שלה. רק אבא שלה נשאר. כשהסתיימה המלחמה, היא היתה מאוד חולה. הוציאו אותה מהחבית בלי הכרה והיא נשארה אצל המשפחה, עד שהתאחדה עם אבא שלה".

 

 

הדר מתגוררת בחולון ולומדת בבית הספר "מקווה ישראל" - בית ספר חקלאי - במסלול מדעי. בשעות הפנאי היא מתנדבת ב"בבית להיות" בחולון, המרכז לטיפוח מודעות השואה ולקחיה. הדר הגיעה לפרויקט דרך סבתא שלה, מלכה רוזנטל, ניצולת שואה ומתנדבת ותיקה במקום. "אני מאוד רוצה שזה לא יחזור, שלא תהיה שנאת חינם בין אנשים, שלא יחזור על עצמו רצח של עם. שמעתי המון סיפורים. ככל שגדלתי התחלתי לשאול שאלות ולהתעניין".

 

הילדים שלנו - הכירו גם את:

• ניב כספי מכרם שלום
• באסם חמוד מהכפר הדרוזי בית ג'אן
• נתן טיאצ'ו מקרית חיים
• ארטיום צוגלין מקרית שמונה 

 

רציתי לדעת עוד

סבתא של הדר, שמתנדבת שנים ב"בית להיות" הזמינה אותה לצפות בהצגה שעשו שם בשיתוף עם בני נוער מהעיר, שהמחיזו עדויות של ניצולים. "אז החלטתי להצטרף. רציתי לדעת עוד, לשמוע סיפורים של ניצולים אחרים ובכלל לדעת מה היה פעם.

 

"אני מאוד קשורה לנושא השואה. כל פעם שסבתא מספרת לי משהו, אני מתחילה לבכות והאהבה שלי אליה מכריחה אותי להמשיך לחקור ולדעת. אני יודעת שלא שמעתי את כל הסיפור כי אני עדיין ילדה ולא תמיד היא רוצה לספר לי".

 

דרך להבין את גודל האסון

ההתנדבות של הדר ב'בית להיות' חיזקה עוד יותר את הקשר ביניהן. "אני יודעת שאני מזכירה לה את עצמה כשהיתה ילדה". כרגע היא תורמת מזמנה לפרוייקט הגולות של המרכז שנקרא "זה לא משחק ילדים". מדובר בפרוייקט שיזמה מנהלת המרכז, ציפי קיכלר, שהגתה את הרעיון לאסוף מיליון וחמש מאות אלף גולות צבעוניות.

 

"בעצם הכוונה היא שכל גולה תנציח ילד יהודי שנרצח בתקופת השואה", מסבירה הדר וממהרת להסביר את הסימבוליות שבבחירה: "הגולה הצבעונית היא משחק ילדים מוכר, והגולות שהתייתמו מהילדים שהיו יכולים לשחק איתן ממחישות את אלה שאינם. כשמדובר במספר גדול כל כך שאי אפשר לתפוס אותו - זו דרך להבין את גודל האסון". הדר מוסיפה שכשהיא שומעת עדות של ניצול שמגיע ומספר על ילדותו במלחמה "כל גולה מקבלת משמעות. היא הופכת להיות ילד".

 

עד היום, נאספו כ-400,000 גולות צבעוניות. הדר גייסה את חבריה בבית הספר ולאחרונה החליטה חטיבת השריון 460 להצטרף למבצע, וחייליה החלו באיסוף גולות בבסיסי הדרום. 150 בתי ספר יהודיים בכל רחבי העולם נקראו להשתתף במבצע, ולשלוח גולות.

 

עיריית חולון הפיצה 1500 תיבות איסוף שנבנו במיוחד למבצע זה. התיבות הופצו לכל הארץ – מקריית שמונה בצפון, דרך אריאל, שדרות ועד אילת בדרום. האיסוף יסתיים ביום ירושלים. בקיץ יוקם מהגולות שיאספו מיצב בשם "זה לא משחק ילדים" והוא ייחנך במעמד שרת החינוך. השלב האחרון של המבצע יהיה הקמת אנדרטת קבע בחולון, אשר תנציח לעולם ועד את הילדים שנרצחו.

 

מנסה להבין למה זה קרה

הדר שאחראית כאמור על האתר של "בית להיות", העלתה את האיסוף גם לרשת וגייסה באמצעות האתר מתנדבים נוספים ששלחו גולות לפרוייקט. "אני מדברת הרבה על השואה בניסיון להבין איך זה קרה, למה זה קרה והאם אפשר היה למנוע את זה".

 

כשהיא לא מתנדבת במרכז, היא מתעמלת פעמיים בשבוע ב"סטודיו סי לנערות", יוצאת עם הכלבה שלה ומסתובבת עם החברות בקניון. "לפעמים אנחנו הולכים לבית קפה", היא אומרת. "או יושבים בבית של חברים".

 

בשנה הבאה היא רוצה להצטרף למשלחת הנוער שתצא למחנות בפולין. "זו חוויה חשובה שאני רוצה לעבור", היא אומרת. "לדעתי השואה לא תחזור על עצמה. יש היום יותר מודעות. יש לנו יום זיכרון שמזכיר לכולנו שאסור לתת לזה לקרות שוב".

 

"לכבוד יום העצמאות ה-60 אני מאחלת למדינה שנהיה אופטימיים ושיהיה שלום ושהדבר הנורא שקרה לא יחזור על עצמו, לשום עם".