"פצמ"רים זה לא מפחיד. אני רק נבהל לפעמים"

אין מה לדאוג, מרגיע ניב כספי בן ה-8 מכרם שלום - עכשיו יש שלום בקיבוץ, על הבית שלו לא יכולים לנחות פצמ"רים - ובכלל, יש לו פתרון מושלם לסכסוך: פשוט שאף אחד לא יירה על אף אחד. ילד נוסף בסדרת הדור הבא של הישראלים - חבל שאי אפשר לתת להם כבר עכשיו לנהל את העולם

"הכי אני אוהב את הבית שלי כי הפצמ"ר לא יכול לפגוע לידו וליד השכנים שלי כי הוא לא פגע אף פעם", אומר ניב כספי מקיבוץ כרם שלום.  

 

במשפחת כספי שני ילדים: ניב הן ה-8, ואחותו בת ה-5. "פצמ"רים זה לא מפחיד. אני רק נבהל לפעמים", הוא מודה. ילדי כרם שלום לומדים בבית הספר של המועצה האזורית 'אשכול' ואחר הצהריים נמצאים בקיבוץ ניר יצחק, המשמש כמסגרת צהרון עד לשעות אחר הצהריים.

 

 

"עיר יותר גדולה מקיבוץ ויש בה המון חנויות, סופר ושוק ובית מלון ומגדלים", הוא מסביר. "בקיבוץ קטן כזה יש פחות אנשים ויש רק מרכולית. אין חנויות ושוק וסופרים ואין פה בית מלון. לנו יש פינת חי ושדות וכולם מכירים את כולם".

 

הילדים שלנו - הכירו גם את:

• באסם חמוד מבית ג'אן
• נתן טיאצ'ו מקרית חיים
• ארטיום צוגלין מקרית שמונה 

 

רוצה לישון עם ההורים

כרם שלום הוא קיבוץ שיתופי שהוקם בשנת 2001 על שרידי קיבוץ כרם שלום המקורי שנסגר בשנת 1994. על החידוש אחראיות מספר מצומצם של משפחות מכל רחבי הארץ שחיפשו איכות חיים לצד אידיאולוגיה.

 

כיום מתגוררים בקיבוץ כ-50 איש, שעובדים ברובם כשכירים באזור ותורמים את משכורתם לקופה המשותפת. כל משפחה מקבלת משכורת שווה על פי מספר הנפשות. הקיבוץ מממן את כל תחומי החינוך והבריאות ומאפשר לחבריו ארוחת ערב משותפת בחדר האוכל, מדי יום.

 

"בקיבוץ אני הכי אוהב את המועדון כי יש שם משחקים, שתייה וטלוויזיה ושם אנחנו רואים משחקי כדורגל". ניב מרוצה מהשיתופיות והסעודות המשותפות. רק בדבר אחד הוא לא מוכן להתחלק - בשינה: "אין היום לינה משותפת", הוא מסביר. "ואני לא הייתי מסכים. אני רוצה לישון עם ההורים שלי. לפעמים אנחנו ישנים בחדר ביטחון ולפעמים בחדר שלי".

 

מה, אצלכם אין מיגוניות?

ניב הגיע עם משפחתו לקיבוץ לפני כארבע שנים. "שמחתי לעבור לקיבוץ. בהתחלה מתביישים ומתרגשים ואת מסתירה את הפנים. בסוף הכול הסתדר". הקיבוץ ממוקם בגבול ישראל-מצריים-עזה, כחמישים מטר מפרידים בינו לבין הגדר של הרצועה.

 

"עכשיו יש פחות פצמר"ים", מספר ניב, שגם אוסף כמו שאר הילדים בקיבוץ חלקים מהפצצות הקטנות. "והעיקר - יש לנו חדרי ביטחון וגם מיגוניות".

 

מה זו מיגונית?

"מה, אצלכם אין מיגוניות?" הוא שואל בחזרה וממהר להסביר: "במקום שבו אין חדר ביטחון, כמו במגרש של בית ספר - אז יש מיגוניות, שהן כמו מקלט עם חומות ואז מודיעים לנו מהרכב ביטחון או ברמקולים 'גשם סגול' או 'צבע אדום' ואנחנו יודעים לרוץ למיגונית".

 

בגלל המרחק הקטן שעושות הפצצות בדרך מעזה אין התרעה בדמות אזעקה, כמו בשדרות. בתי החברים בקיבוץ מחוברים לביפר מרכזי ששולח הודעות במקרה של נפילה. "עכשיו יותר שקט. כאילו יש שלום עכשיו בקיבוץ שלנו", הוא אומר בקול את מה שהלב מבקש.

 

"זה לא נעים שיש מלחמות בעולם. אתה רואה המון יהודים וחיילים נהרגים, אבל ישראל מנצחת במלחמות. חבל שהמון אנשים נהרגו. מלחמות זה עצוב. עדיף לעשות שלום".

 

לניב יש גם הצעות מעשיות: "הפתרון שלי לשלום הוא שאנחנו לא נירה עליהם טילים או דברים כאלה והם לא ירו עלינו קסאמים או פצמ"רים".

 

ביום העצמאות ידליק ניב משואה יחד עם ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל האגודה לשלום הילד. "אני מאחל למדינה שילדים יוכלו לגדול ולחיות בשקט ויום הולדת שמח", הוא מסכם.