המסמר בנעל של אולמרט

הממשלה תצטרך להצביע על הצעת שר המשפטים להקים ועדת חקירה למחדלי פרשת רמון. אולמרט היה רוצה לראות את רמון ואת פרידמן יורדים מהעץ, ומוותרים על ההצגה הפוליטית-תקשורתית, אך בינתיים הוא מעדיף לקחת עשרה צעדים אחורה. ואם הוא כל כך נגד, מדוע הוא לא עושה דבר כדי לעכב את ההצבעה?

האם אהוד אולמרט צריך את ההצבעה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית להאזנות הסתר בתיק רמון כמו שהוא צריך מסמר בנעל? בהחלט. האם אולמרט רוצה לעזור לידידו רמון? אין ספק. אבל האם ראש הממשלה רוצה וצריך את ההצבעה בממשלה? לא לגמרי ברור.

 

ההתגוששות בעיצומה:

• ועדת החקירה בתיק רמון: 8 שרים מתנדנדים
• רמון: לדיכטר שיקול דעת פגום בצורה קיצונית
• ברק: נתנגד לוועדת חקירה בפרשת רמון
• מזוז: פרידמן יצא למסע נקם נגד מערכת החוק

 

  

הקרב הפוליטי שהתפתח מאחורי הקלעים בימים האחרונים סופו להביך שוב את אולמרט. למרות שרבים בציבור ובמערכת הפוליטית מעלים שאלות לגבי התקינות בחקירת פרשיית הנשיקה של רמון, התנגדותם של רבים בממשלה להקמת ועדת חקירה תציב את ראש הממשלה, שוב, בעמדה לא נוחה מבחינה ציבורית ופוליטית.

 

שוב יתגלה ראש הממשלה כמי שדואג לחבריו, כמי שמוכן לאכול צפרדעים על מנת לאפשר לרמון ולשר המשפטים, דניאל פרידמן, לסגור חשבונות ולהתנגח במערכות שלטון החוק בישראל. שוב יתייצבו שני מחנות זה מול זה: אלה התומכים במערכת שלטון החוק, ואלה המצטיירים כמי שמנסים לפגוע בה. בימים אלה, כשבועיים לפני החקירה הנגדית של מוריס טלנסקי - אהוד אולמרט לא צריך את זה. יותר מכך: הוא לא ממש רוצה את זה, אם להסתמך על מקורביו.

 

ההתעקשות של רמון - המבוכה של אולמרט

אז למה מתעקש חיים רמון להביך את ראש הממשלה? מקורביו של אולמרט לא יודעים לענות על השאלה הזו. בשקט, וקצת בכעס, הם שואלים את אותה השאלה. "קשה להבין את רמון ואת דניאל פרידמן", אומרים מקורבים לאולמרט. "הם מכניסים את הממשלה כולה, בתקופה מאוד רגישה, למערבולת לא רצויה. היה צריך להגיע להבנות לפני שמביאים את ההצעה הזו לממשלה. היה צריך לפתור את המחלוקות, כדי לא ליצור דרמה מיותרת".

 

בלשכתו של ראש הממשלה אומרים כי אולמרט החליט לשמור מרחק מהסיפור, לקחת עשרה צעדים אחורה. עד כדי כך אחורה, שראש ממשלת ישראל צפוי לשתוק ולא להצביע בסוגיה ערכית ועקרונית חשובה כמו זו. בשל צרותיו המשפטיות האישיות, אולמרט צפוי לתת לקרב הזה להתנהל לידו, כשהוא לכאורה מחוץ למערכה.

 

עקרונית, זהו מצב אבסורדי במדינה מתוקנת. ראש ממשלה לא יכול לשמור מרחק מסוגיה רגישה ומהותית כמו זו. מצד שני, האמנם שומר אולמרט מרחק, האמנם הוא מחוץ למשחק? על פניו, ואם להאמין לאנשיו של ראש הממשלה,

 אולמרט היה רוצה לראות את רמון ואת פרידמן יורדים מהעץ, ומוותרים על ההצגה הפוליטית-תקשורתית שמתנהלת סביב ההצבעה.

  

שום דבר טוב לא יכול לצאת מהסיפור הזה. במיוחד לא עכשיו, בתקופה כה רגישה מבחינתו של אולמרט.

 

מצד שני, אם הוא כל כך נגד, לא ברור איך ראש הממשלה לא יכול לגרום לשר המשפטים ולמשנה שלו לסגת מהמלחמה הלא נוחה הזו. הרי מי שקובע את סדר יומה של הממשלה הוא ראש הממשלה ואנשיו, ובראשם מזכיר הממשלה, עובד יחזקאל. האם באמת לא יכלו, לו רצו, למסמס את העניין, לדחות אותו, לעכב אותו? האם אולמרט באמת לא יכול היה, לו רצה, לדבר על ליבו של פרידמן, ולהרגיע את רגשות הנקם של רמון הפגוע?