לפני ימים ספורים תם סבב השיחות השלישי בין סוריה לישראל, שהסורים חוזרים ומעלים על נס את האווירה החיובית בו ובקודמיו. בתרגום ערבי-סורי חופשי, הצירוף "אווירה-חיובית-בשיחות-עם-ישראל" משמעו לרוב אחד: ישראל מפליאה בוויתוריה, אך מבלי שחלילה תטרוד את הנושא והנותן מולה בדרישות "קטנוניות" ו"קנטרניות".
כך, בראיון לעיתון ההודי "THE HINDU" מלפני כשלושה שבועות שפע בשר אל אסד אופטימיות בנוגע למו"מ, תוך שהוא טורח לציין שסוריה אינה יכולה לתת דבר מלבד השלום ושישראל לא העלתה במו"מ כל דרישה מסוריה לנתק את קשריה עם איראן וחיזבאללה.
על כך השיבה לשכת אולמרט כי אין כל טעם לערום קשיים על המו"מ עם דרישות מעין אלה, שכן קשיים אלו יתפוגגו מאליהם כשסוריה תבין אל נכון את יתרונות השלום בין המדינות. וכדי להעניק משנה תוקף לאי-העלאת הדרישה, ציינו בלשכה, כי גם במו"מ עם מצרים בקמפ דייוויד ישראל לא דרשה את ניתוק קשריה עם איראן, שנמוגו בהמשך מכוח שיקולי עלות-תועלת מצריים. אכן נימוק כבד משקל, למעט העובדה הפעוטה שבזמן המו"מ בקמפ דייוויד ב-1978 אמנם כבר התחוללו מהומות באיראן, אך חומייני טרם הגיע לשלטון, וכמובן לא ריצדה אז לנגד עיני ישראל מפלצת איראנית ממשית שדרשה את ניתוק הקשרים עמה.
בגין אכן לא דרש מהמצרים את ניתוק הקשרים עם האיראנים; כפי שבאורח פלא הוא נמנע מלדרוש מהם את ניתוק קשריהם עם פיג'י וסמואה, למשל; וכשם שלא העריך שמי שיישב על כיסאו כעבור 30 שנה ימיט עליו חרפה וקלון, ועלינו אנלוגיות מהמין התקול והמגוחך הזה.
אלא שאולמרט וסביבתו כנראה הבינו בינתיים כי מכירת סחורה כה קלוקלת ופגומה לציבור מחייבת לפחות מראית עין אריזתית סבירה, ובסבב השיחות האחרון כבר הועלתה סוגיית הקשרים עם איראן וחיזבאללה.
ואולם גם אם המוהר של הכלה הסורית יכלול בסופו של דבר התחייבות מפורשת להפסקת קשריה העתידיים עם חיזבאללה ואיראן, ואף אם תימנע הפרטנרית הסורית מלייחס לישראל קבירת פסולת גרעינית בגולן; או ששליטה יחדל מלראות בישראל סוג של נאציזם, ינטוש את "תפישתו המדעית" על הגוזמה שב"מספרי השואה" ואף יזנח את אמונתו שהיהודים רצחו את ישו ואף ניסו להרוג את מוחמד – קשה יהיה שלא לראות בירידה מהגולן עסקה הרת אסון העלולה להאיץ עד מאוד את פתיחת הרעה מהצפון.
זו עסקה שבה תקבל ישראל לידיה פיסת נייר חוזית, שתכובד כל עוד כף האינטרסים הסורית תיטה לטובתה, אך תעניק להם בתמורה מקום שחשיבותו האסטרטגית לא תסולא בפז ושהוכח ככזה בכל שנות שהייתנו עליו. וזו עסקה שבה תסתכן ישראל בהכשרת הקרקע לראש גשר איראני מצפון אחרי ש"סידרה" לנו אחד כזה בדרום במו התנתקותה. וזו עסקה שתשיא תרומה של ממש לתחיית חלום סוריה הגדולה, שכן משפת הכנרת החלומות הללו נראים הרבה פחות רחוקים והרבה יותר מפתים. וזו עסקה שמשלימה את השליש השני (אחרי החזרת סיני) בהחזרתה של ישראל לגבולות, שאפילו יונה צחורה כאבא אבן ראה בהם "גבולות אושוויץ".
וזו עסקה שבה עימות צבאי עם הסורים, אם יהיה, יתרחש בתנאים גרועים לאין ערוך לישראל משהם כיום. וזו עסקה עם שליט עלאווי נטול לגיטימציה פנים-סורית, שכל התקרבות לישראל רק תחליש את מעמדו, ולכן יהיה עליו להתמיד בשכנוע נתיניו שפניו אינם להשלמה אמיתית עמה. וזו עסקה שבה שוב אמורים להיעקר מבתיהם כ-20 אלף יהודים, תוך הריסת חבל ארץ ישראלי ריבוני, פורה, משגשג, החולש על מקורות מים, נעדר אבני רחיים דמוגרפיות ושהעולם מעולם לא דחק בנו להחזירו.
למול כל אלה לא עומדות יותר מתקוות ישראליות, נטולות ערובה, להוצאת סוריה ממעגל האיבה ולגדיעת ציר הרשע טהרן-דמשק. ותקוות, כהווה ידוע, גם "בארץ חמדת אבות" לא תמיד תתגשמנה. שימת כל מבטחנו במימושן היא הימור מופקר ולא סיכון מחושב. שכן קצת לראות מה מחושב בהרפתקה שבה ישראל ממירה שלום קר דה-פקטו בגולן (שנשמר כבר 35 שנה) בשווה ערך דה-יורה, ועוד משלמת על כך במיטב נכסיה.
המשוכנעות הפנימית של שוחרי ההסכם מבינינו כי די בהשבתה של "גזלת הגולן" ל"בעליה" כדי להשביע עד תום את תאוות התפשטותם ורעבונם הטריטוריאלי, דומה באורח מצמרר לחלומות הוורודים שליוו רבים מהם לפני כ-15 שנה, ב-1993, על מדשאות הבית הלבן, בטרם צבעה אותם המציאות בשחור משחור.
ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה