העתיד שוב צהוב

"בגיל 33, בפעם הראשונה בחייו לבש קרלוס ססטרה את החולצה הצהובה. ונראה שזה מה שהטור צריך כרגע: בלי זיקוקים וציפיות שמתרסקות - פשוט אלוף ראוי בתחרות מצוינת". גידו רן מסכם את מרוץ האופניים היוקרתי בתבל - מודל 2008

מה הטעם, חשבנו רק לפני שנה. מה הטעם להשחית זמן במעקב אחרי מה שרק יתפוצץ לנו בפנים. מה הטעם להישאר נאמן לטור דה פראנס, שהידרדר לשפל חדש של שערוריות סמים. רוח הספורט נראתה כמי שעזבה סופית את המוסד המפואר הזה, אבל השנה, הדופק חזר לקצב סדיר. אפשר להגיד בזהירות ובשקט: הטור חי ונושם.

 

בשקט, ממש כמו האלוף החדש. קרלוס ססטרה הוא ממש לא לאנס ארמסטרונג - הוא לא פנומן ברמה שרואים פעם במאה, ובמיוחד לא כוכב תקשורת סוחף. רגוע ונחבא יחסית אל הכלים, עובד קשה, הוא עשה את המעבר מפועל מסור בקבוצה למספר 1. בגיל 33, בפעם הראשונה בחייו הוא לבש את החולצה הצהובה. ונראה שזה מה שהטור צריך כרגע: בלי זיקוקים וציפיות שמתרסקות - פשוט אלוף ראוי בתחרות מצוינת.

ססטרה שותה לחיים, בקטע ה-21 והאחרון במרוץ (צילום: איי פי)

 

אמנם היו שוב הרחקות בשל שימוש בחומרים אסורים, ובמיוחד מקרה ריקרדו ריקו שהעיב על השלבים הראשונים (האיטלקים, אגב, מסתמנים כנפגעים העיקריים מהחמרת הפיקוח - האיטלקי הראשון רק במקום ה-20). הניסיון לימד אותנו שצריך לקחת הכל בעירבון מוגבל, הרי אולי בעוד כמה שנים יתברר שגם ססטרה לקח איזה חומר שהיום עוד אי אפשר לזהות. ובכל זאת, למי שעדיין לא איבד תקווה, יש עוד סיבות לאופטימיות.

 

מבחינה ספורטיבית, שני קטעים הכריעו את המירוץ כמובן - הניצחון המרהיב באלפ ד'ואז וההופעה המפתיעה בקטע האחרון נגד השעון, אתמול. אבל ההישג של ססטרה הוא אולי הניצחון הקבוצתי ביותר בטור בדור האחרון. בלי העזרה מהצוות האדיר של CSC-סקסו בנק, לעומת אוזלת היד של לוטו, סביר להניח שקאדל אוואנס היה מגשים סוף סוף את החלום האוסטרלי. מי שהרכיב את הקבוצה המפוארת, שגם זכתה בפער גדול בתחרות הקבוצתית, הוא האיש השנוי במחלוקת, שמסמל גם את ימי הסמים וגם את המאבק בהם.

 

בייארן ריס הדני הוא כבר כמה שנים מנהל קבוצה מבריק, שנשבע להילחם בכל הכלים האפשריים בנגע שאכל את האופניים מבפנים. הוא עשה את זה, יזכירו המקטרגים, רק אחריו שהתוודה על כך שזכייתו ב-1996 הושגה בסיוע החומר האסור EPO. אבל צריך להעריך אותו ולהודות על הכנות, שהיא הצעד הראשון כדי להחזיר את האמון.

הרוכבים על רקע הנופים הצרפתיים. הטור חי ונושם (צילום: איי פי)

 

האמון, אפשר להודות עכשיו, לא חייב להיעלם סופית יחד עם פלויד לאנדיס, יאן אולריך, איוואן באסו, מייקל ראסמוסן ודומיהם. האמון חוזר בהדרגה, עם רגרסיות פה ושם, כי הרוב המכריע של המעורבים – מנהלי הקבוצות, מארגני המירוצים והרוכבים – הבינו, אמנם באיחור, שככה זה פשוט לא יכול להימשך. וריס, שהבטיח ניקיון מוחלט, יודע שעל עוד נפילה מגובה רב כבר לא יסלחו לו. ריס, שבעצמו מממן חלק מהקבוצה, הוא גם חלק מהתמתנות המגמה המדאיגה של בריחת הספונסרים הגדולים. הרי בסופו של דבר, הכל מתגלגל על כסף, ובלעדיו לא תימשך המסורת המפוארת.

 

הקהל העולמי ודאי לא משולהב כמו בימי ארמסטרונג, אבל בצרפת, ובמיוחד בספרד, שמספקת זוכה שלישי ברציפות, מעודדים משלושת השבועות הקיציים, שחזרו קצת לשפיות המענגת. השפיות הזו הזכירה לנו את הסיבות לאהוב את הספורט הזה, למרות שהכוכביות מהשנים האחרונות עדיין מנצנצות. גם אלה לא הצליחו לעצור את ההמונים מלכבוש את פסגות ההרים ורחובות פריז, ואת המיליונים מלצפות בטלוויזיה. יש דברים שלא שוכחים בקלות, ממש כמו לרכוב על אופניים.

חרט סטיגמנס חוגג ניצחון פורמאלי בקטע האחרון (צילום: AFP)

 

סטיגמנס ניצח בקטע האחרון

הקטע ה-21 והאחרון של טור 2008, 143 ק"מ מאטמפ לשאנז אליזה בפריז, היה כרגיל חגיגי בעיקרו וכלל ברכות למנצחים בקטגוריות השונות. את הספרינט היוקרתי בסיום ההקפות בעיר הבירה, ניצח חרט סטיגמנס הבלגי מקבוצת קוויק-סטפ, אחרי 3:51.38 שעות.

 

הדירוג הסופי

1. קרלוס ססטרה (ספרד) 87:52.52 שעות

2. קאדל אוואנס (אוסטרליה) 0.58+ שניות

3. ברנארד קוהל (אוסטריה) 1.13+ דקות

4. דניס מנצ'וב (רוסיה) 2.10+ דקות

5. כריסטיאן ואנדוולדה (ארה"ב) 3.05+ דקות

6. פרנק שלק (לוקסמבורג) 4.28+ דקות

7. סמואל סנצ'ס (ספרד) 6.25+ דקות

8. קים קירשן (לוקסמבורג) 6.55+ דקות

9. אלחנדרו ואלוורדה (ספרד) 7.12+ דקות

10. טאדיי ואלייאבץ' (סלובניה) 9.05+ דקות

 

דירוג החולצה הירוקה

1. אוסקר פריירה (ספרד) 270 נקודות

2. טור הושובד (נורבגיה) 220 נקודות

3. אריק זאבל (גרמניה) 217 נקודות

 

דירוג החולצה המנוקדת (מלך ההרים)

1. ברנארד קוהל (אוסטריה) 128 נקודות

2. קרלוס ססטרה (ספרד) 80 נקודות

3. פרנק שלק (לוקסמבורג) 80 נקודות