מרצה לפילוסופיה נשאל פעם איך ייתכן שהוא מרבה ללמד את תורת האתיקה, בעוד בחייו הפרטיים הוא אדם לא מוסרי בעליל. "מה הקשר?!", תהה המרצה, "האם תשאלו גם את פרופסור פרנקל מהחוג למתמטיקה למה הוא לא משולש?!". האגדה הזו מיוחסת לפרופסור נודע, שלימד באוניברסיטה העברית לפני שנים רבות. מעולם לא ידעתי האם אמת הסיפור או בדיון. אך באחרונה התחולל אירוע שחיזק את חשדי שאכן השיחה הזו הייתה ונבראה, ולא רק משל הייתה.
מרצה בכיר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית נעצר בחשד שכפה וסחט יחסי מין מסטודנטיות שלו, במשך שנים לא מעטות. כדי להבין את המשמעות של החשד הזה, צריך להכיר את המתרחש במחלקות לסוציולוגיה באקדמיה הישראלית בשנים האחרונות. עולה מהן רחש מתמיד של טרוניה פוסט-מודרנית, פוסט-קולוניאליסטית ופוסט-ציונית. כוכבי המחלקות לסוציולוגיה מגיחים שוב ושוב מחדריהם ומטיחים בחברה הישראלית האשמות של גזענות, קולוניאליזם וניצול נשים. הם מרבים לבקר את "השיח הישראלי הדכאני", ש"משמר את מבנה הכוח" ומדכא באופן עקבי את החלשים בחברה - ערבים, מזרחיים וכמובן נשים.
עצם העובדה שגם במקום כזה יימצא אדם שחשוד בניצול נשים אינה מפתיעה כשלעצמה. בכל חברה ובכל מקום אפשר למצוא יחידים חריגים. אך סטודנטיות בחוג לסוציולוגיה טענו שהמקרה הזה הוא רק קצה הקרחון. "יש הרגשה שמרצים יכולים לעשות מה שהם רוצים, ואפילו להתרברב ברומנים עם סטודנטיות", אמרה דוקטורנטית מהחוג. ראש החוג לסוציולוגיה, פרופ' זלי גורביץ', נשאל כיצד ייתכנו תופעות כאלו בחוג העוסק ביחסי מגדר ומנסה לנתח את מבני הכוח בחברה, שכביכול הם האחראים לדיכוי הנשים. הוא השיב: "אין קשר בין הנושאים שבהם עוסקים בחוג לבין אירועים שמתרחשים בין אנשים בו. בחוג לפיזיקה עוסקים בכוח המשיכה, אבל זה לא אומר שכוח המשיכה פועל שם באופן אחר מבחוגים אחרים".
אינני יודע האם החשדות נגד אותו מרצה אכן אמיתיים, והאם המצב בחוג לסוציולוגיה כה חמור כפי שנטען. אך מדהים לשמוע את ראש החוג מצהיר בפומבי שאכן המרצים שלו מלמדים ומטיפים נגד ניצול נשים, אך אין הוא מצפה שהם עצמם ינהגו באופן זהיר ומוסרי יותר בתחום הזה. מורי החוג מרעיפים ידע (אמיתי או מדומה) בדבר יחסי הכוח החברתיים התורמים לדיכוי נשים ולניצולן. אם הידע הזה אינו תורם לצמצום ניצול נשים אפילו בקרבם - אז מה הוא שווה?
התיאוריה היהודית של הידע הפוכה לחלוטין. חז"ל לימדו אותנו כי "אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד" (אבות פ"ה מ"ה). כלומר: הידע הוא תנאי נחוץ כדי שאדם יהפוך לירא חטא ולחסיד. אין זה אומר שלימוד כלשהו, ואפילו לימוד תורה, הוא מתכון אוטומטי לשיפור האישיות. חז"ל עמדו על כך שיש אדם שהתורה "נעשית לו סם המוות" (תענית ז ע"א). אך בדרך כלל, אדם שלומד תורה הופך להיות אדם טוב יותר, ערכי יותר ורוחני יותר. גם אם הוא נופל מדי פעם, הגרף הכללי הוא של עלייה והתקדמות.
קוהלת אמר: "חכמת אדם תאיר פניו, ועֹז פניו ישֻנֶא" (ח', א). אבן עזרא פירש שחכמתו של אדם תסיר ממנו את עזות הפנים, וככל שילמד יותר, כך ייפטר מן "הכעס ועזות המצח". על פי היהדות, החכמה משפרת גם את המידות; היא אינה מנותקת מן האתיקה. למרבה הצער, מתברר שהתפישה הזו אינה מקובלת על הכול.
מהיום והלאה, כשיטיפו לנו חכמי הסוציולוגיה הביקורתית את משנתם על השיח הדכאני בישראל הכובשת, נשלח אותם קודם כל לעשות סדר אצלם בבית.