כך רוצה המדינה להילחם בתאונות דרכים

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פרסמה אתמול (א') את תכניתה הרב-שנתית למלחמה בתאונות. בתכנית, שלא ברור עדיין כיצד ובאיזה תקציב תבוצע, יהיו גם לימוד בטיחות מגן חובה, איסור שימוש בטלפון נייד על-ידי הולכי רגל ואכיפה ייעודית לקשישים.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פרסמה אתמול (א') את התוכנית הלאומית הרב-שנתית למלחמה בתאונות דרכים. לראשונה מאז הקמתה לפני יותר מעשר שנים, ולאחר לחץ ציבורי רב, מפרסמת הרשות תוכנית רב-שנתית, ומבהירה כי היא מבוססת על טיפול בשבעה מוקדי סיכון עיקריים, שהוגדרו על-בסיס ניתוח נתוני תאונות דרכים. עבור כל אחד ממוקדי הסיכון, מגדירה הרשות תוכנית עבודה לחמש השנים הקרובות, הכוללת יעדים כמותיים להפחתת מספר הנפגעים.

 

• פרויקט מיוחד: תאונה למדינה

 

היעדים לתוכנית הכוללת, שנקבעו בהתאם למסקנות ועדת שיינין ב-2005, אינם חדשים: הפחתה מצטברת של 30% במספר ההרוגים בתאונות דרכים בחמש שנים, כאשר היעד ל-2012 עומד על 330 הרוגים. האמצעים להשגת המטרה: הגברת האכיפה על מגוון רחב של מוקדי סיכון.

 

מהיכן התקציב והכוח לשנות? הרשות דורשת להחזיר לעצמה את מאות המיליונים שהאוצר מסרב להעביר לה - בטענה כי אינה משתמשת בו כהלכה - ובטוחה בשיתוף פעולה חוצה אינטרסים.

 

שבעת מוקדי הסיכון 

• הולכי רגל: כ-30% מההרוגים בתאונות דרכים הם הולכי רגל - שיעור גבוה משמעותית מהממוצע בעולם המערבי. תוכנית הרשות כוללת פינוי 80% מאורך הרחובות העירוניים ממכשולים המסכנים הולכי רגל. עוד מתכננים ברשות לשפר את הציות לחוקי התעבורה בקרב הולכי הרגל, וכן לנסח חוק האוסר שימוש של הולכי רגל בטלפון נייד ובנגן נייד.

• נהגים צעירים: כ-26% מהנהגים ההרוגים בתאונות דרכים הם נהגים צעירים עד גיל 24. ברשות מתכננים לחייב כל תלמיד לקבל ציון בגרות פנימי בתחום הבטיחות בדרכים. בנוסף, מתוכנן יישום מלא של רישיון נהיגה מדורג, וכן הגברת האכיפה ב-30% בקרב נהגים צעירים, בדגש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול.
• ילדים: כ-19% מההרוגים הם ילדים עד גיל 19. לפי התוכנית, יונהגו לימודי חובה בתחום הבטיחות בדרכים, מגן חובה ועד כיתה י"ב. עוד מתכננת הרשות להגביר את האכיפה ב-30% בקרב נהגי הסעות תלמידים.
• קשישים: 18% מההרוגים בתאונות הם קשישים מגיל 65 ומעלה, רובם כהולכי רגל. בכוונת הרשות להגביר את שיתוף הפעולה עם הגורמים המקצועיים המטפלים בקשישים, כמו קופות חולים, וכן ליזום אכיפה ייעודית לקשישים.
• רוכבי אופנועים: רוכבים מהווים 4% ממצבת הרכב, אך חלקם מבין מספר ההרוגים בתאונות הוא 8%. התוכנית הרב-שנתית קוראת לשפר את התשתית לאופנועים, אם כי לא מצוין באיזו דרך יש לעשות זאת. עוד קוראים ברשות לקדם תוכנית לימודים מיוחדת לרוכבי אופנוע, ולהטמיע תוכנית לשינוי תרבות נהיגה בקרב 100 ארגונים המשתמשים באופנועים. כמובן שגם בתחום זה מוצע להגביר את האכיפה, בלא פחות מ-30%.
• המגזר הלא-יהודי: הרוגים מהמגזר מהווים כ-26% מכלל ההרוגים בתאונות, וזאת למרות שהמגזר הלא-יהודי מהווה כ-20% מכלל האוכלוסייה. התוכנית מציעה לשפר את התשתיות במגזר הלא-יהודי, אם כי לא מצוין כיצד ובאמצעות אילו תקציבים. עוד מוצע להנהיג תוכנית חינוך ייעודית, ולגייס מנהיגים רוחניים לקידום הבטיחות במגזר.
• נהגים מקצועיים: נהגי משאיות, מוניות ואוטובוסים היו מעורבים בשנה שעברה ב-20% מכל התאונות הקטלניות. התוכנית מציעה לשפר ולעדכן את תכנית ההכשרה של נהגים מקצועיים, וזאת גם לאחר קבלת הרישיון. בנוסף, קוראים ברשות להגביר את הציות לחוק בקרב נהגים מקצועיים, באמצעות הדרכה והגברת אכיפה.

 

בעמותת אור ירוק, אשר קיבלו את התכנית רק הערב (א'), הגיבו בשביעות רצון. שמואל אבואב מנכ"ל אור ירוק, אמר ל-ynet כי "התכנית, גם אם היא לא מושלמת, מהווה את תחילתו של תהליך בכיוון הנכון, היא רב-שנתית עד 2012, וצריך לאפשר לרשות להוציא אותה אל הפועל. לכן אור ירוק מתנגדת בתוקף לקיצוץ של 200 מיליון שקל מתקציב הרשות. אור ירוק מקווה שהרשות אכן תיישם את התכנית, ואף תרחיב ותפעל ליישומו המלא של דו"ח שיינין".

 

פגמים מהותיים בתוכנית

בבסיס התוכנית - ולמעשה, גם מאחורי הקמתה מחדש של הרשות ב-2007 - נותר פגם משמעותי, שעלול לפגוע ביישומה ובסיכויי הצלחתה: למרות היעדים המרשימים, בפועל אין לרשות כל יכולת להכתיב סדר-יום בטיחותי לגופים הרלוונטיים בתחום הבטיחות. הסיבה: מסקנות ועדת שיינין, שאושרו בכנסת לפני כשלוש שנים, אומצו באופן חלקי בלבד, והותירו את הרשות עם מעט מדי סמכויות ויכולת בקרה אמיתית על הגופים האמונים על מלחמה בתאונות בדרכים.

 

כך למשל, הרשות אינה יכולה לבקר את פעילותם של גופים כמו החברה הלאומית לדרכים, האחראית לכבישי ישראל - ובאופן טבעי גם לרמתם הבטיחותית. היא גם אינה יכולה לבקר או להשפיע על משרד החינוך, כפי שהובהר רק לאחרונה. הרשות אף לא יכולה לבקר רשויות מקומיות, ובכך עשוי להימנע חלק ניכר מיישום התוכנית. אפילו בעבודה מול גופים הנסמכים על תקציבה של הרשות, כמו למשל משטרת התנועה, יכולתה לאכוף סדר-יום נותרת מוגבלת במקרה הטוב, וזניחה לחלוטין מעשית.

 

כמו-כן כדאי לזכור כי התוכנית מבוססת על הגדרת מטרות. זה טוב ויפה, אך ללא הקצאת תקציבים ברורים - שכמובן אינם בנמצא כרגע - וללא פירוט דרכי ביצוע, קשה לראות כיצד תצליח הרשות ליישם את התוכנית במלואה. כך למשל מציעה הרשות לחייב כל תלמיד תיכון לקבל ציון עובר בלימודי בטיחות - בפועל, מי שיהיה אחראי על היישום הוא משרד החינוך, שכלל אינו כפוף לרשות ואף אינו מחויב למטרותיה. למעשה, ללא יצירת מתווה ברור ליישום כל אחד מהסעיפים, הכולל תקצוב ולוח-זמנים מדויק וריאלי, התוכנית כרגע היא לא יותר מנייר הצהרתי בלבד, עם משמעות ביצועית מינורית.

 

כדאי גם לציין כי עיתוי פרסום התוכנית אינו מקרי כלל ועיקר: בתקציב המדינה ל-2009 מתוכנן קיצוץ של 200 מיליון שקל מתקציב הרשות, שעמד ב-2008 על 550 מיליון שקל. במשרד האוצר מסבירים כי הרשות אינה מנצלת את כל תקציבה, ולמעשה משמשת "צינור" להעברת כספים לגופים כמו משטרת התנועה ורשויות מקומיות.