בימים אלה של משבר כלכלי, שבינתיים רק הולך ומחריף, יש שירות שעובד שעות נוספות: מכבסת המלים. בתקופה כל כך רגישה, שבה כל מילה לא נכונה גורמת לירידות חדות בבורסה, כולם מנסים לשמור על שפה נקייה, שתסתיר את הכתמים הלא רצויים ותהיה כמה שפחות מובנת.
כדי להבין את המשמעות האמיתית של שפת האקונומיקלי-קורקט, חשוב לשים לב מי הדובר ומה הפוזיציה שלו: הפוליטיקאים ודובריהם מנסים להרגיע את הציבור ולהבטיח שהכל בסדר; המעסיקים משתמשים במילים יפות בעודם שולחים עובדים הביתה; הכלכלנים חוששים שנשים לב שלאף אחד אין מושג מה יקרה מחר; והתקשורת? מצדה שכל העולם כולו ייכנס לפאניקה ויתחבא בבונקר, העיקר שתהיה כותרת חזקה.
אי לכך, אנחנו מגישים לכם את הלקסיקון המקוצר לשפת המשבר הכלכלי, שיעזור לכם לחצות את תקופת הסערה הפיננסית בשלום.
ביטוי שנועד לשמור על הציבור רגוע ולוודא שלא ייכנס לפאניקה (ע"ע) גם בעיצומו של משבר כלכלי חמור. מיטב בכירי הכלכלה הישראלית מסבירים לנו השכם והערב כי המשק הישראלי הוא "אי של יציבות" בלב הכלכלה הגלובלית הגועשת. הדוברים מרבים להשתמש במונחים מתחום הבניין וההנדסה - ענף שרשם הישגים כבירים בתולדות המדינה עוד מימי המצאת הפל-קל.
דוגמאות: "המשק הישראלי נמצא במצב הטוב ביותר מאז הקמת המדינה" (המשנה לנגיד בנק ישראל, פרופסור צבי אקשטיין), "הבנקים שלנו יציבים והפיקוח הוא הדוק" (שר האוצר, רוני בר-און), "המערכת הבנקאית בישראל איתנה ואין במדינה בנק שעלול לקרוס" (נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר).
הכל בסדר? לא בדיוק. יש בעיות, אבל מינוריות, בדיוק כמו שקיעת המרצפות הקטנה שהתגלתה ברצפת אולמי ורסאי. "החשיפה של המערכת הבנקאית בישראל היא בהיקף מצומצם בלבד", מרגיע פישר ומבטיח: המשק הישראלי יוכל לצאת מהמשבר בלי נזקים "גדולים מדי".
ביטוי שגור בפיהם של אנליסטים, ג'ורנליסטים וטוקבקיסטים.
לדוגמא: "כבר לפני שנה דיברתי על כך שצפויות צרות" (אכן, כבר בתחילת חודש מאי, הזהיר האנליסט יונתן סטפמאייהר מחברת קרקמיקה השקעות כי כלכלת מקסיקו עלולה להיקלע בעתיד הרחוק לצרות כלשהן). דוגמא נוספת: "אמרנו לכם שהקפיטליזם החזירי (ע"ע) יוביל לקריסת שוק ההון ולפשיטת הרגל של ליהמן ברדרס". ואכן, כבר במניפסט הקומוניסטי של קארל מארקס נכתב כי קפיטליזם זה פויה.
מנטרה החביבה על פוליטיקאים וטוקבקיסטים מהאזור השמאלי של המפה הפוליטית. המשפט המלא הוא: "ביבי, לא נשכח ולא נסלח לך שיזמת את רפורמת בכר, הלאמת (ע"ע) את קרנות הפנסיה הישנות והכרחת אותן לקנות מניות ואג"ח קונצרניות, העלית את גיל הפרישה, שחקת את קצבת הזקנה והפכת את הפנסיה בישראל למשחק הימורים". כדי לדקלם את המנטרה הזאת נדרש זיכרון מפותח במיוחד: נתניהו עזב את האוצר באוגוסט 2005 ומאז כל הרפורמות שלו מיושמות בקפדנות על ידי שרי אוצר אחרים. אבל יש אנשים שזוכרים את תקופתו כאילו הייתה אתמול.
מונח החביב על כולם. כל מי שלא כל כל בטוח בטיעוניו או ביכולתו לשכנע את מאזיניו, ממהר לגייס לצרכיו את המשבר הכלכלי כדי להעניק גושפנקא רשמית לדברים. לדוגמא: "בייחוד בעת הזו אסור לקצץ בתנאי עובדי בנק ישראל".
ביטוי החביב על מנהלים בימים בהם מיטב העובדים "המסורים ביותר שהיו בחברה", "זוכי פרסי התעשייה לשנת 2007" ו"בני משפחה לכל דבר", נשלחים בלב כבד אל לשכת התעסוקה.
מילה החביבה על מנהלים שמעדיפים לא לומר שהם נוקטים בפעולה של טיוב עובדים (ע"ע). לדוגמא: "התקשורת אשמה (ע"ע), היא סתם יוצרת פאניקה (ע"ע), השוק מלא בגיוסים".

תרגיל יחצ"ני פשוט אך מבריק, במסגרתו בעל השליטה בחברה מודיע על קיצוץ בשכרו במסגרת "הידוק החגורה" "לאור המצב" וכחלק מ"אחריותו כלפי החברה". מוכר לכולם אבל תמיד עובד.
מונח המשמש כתבים כלכליים כשנגמרות המילים. ראו גם קריסה (ע"ע). אבל באיזו מילה משתמשים כשהדרמה הופכת לטרגדיה?
מונח המתאר את מצב המשק, וחביב על דוברים ישראלים שאוהבים להסתכל על העולם דרך משקפיים ורודים. הכלכלה בקריסה? עדיף לומר שהמשק סובל מטלטלה והתכווצות, נמצא במגמת ירידה, תוך חשש כבד שהוא "יגלוש להאטה".
השתלטות הממשלה על בנקים וחברות שקרסו. או במילים אחרות: כשהשלטון מזרים הון לחברים מהעשירון העליון.
המשמעות: "הממשלה לא שופכת עלי כסף". המנטרה החביבה על יזמים שסובלים מכך שלאמריקנים כבר אין כסף לקנות את המוצר שלהם, שהמנייה שלהם יורדת, שהם לא מצליחים למכור את האג"ח שלהם גם בתשואה של 900%, שלא בא להם להוריד את הבונוס של המנכ"ל מ-200 מיליון שקל ל-150 מיליון שקל לחודש, ובשורה התחתונה: שבצער רב (ע"ע) זה המוצא האחרון (ע"ע) והם נאלצים לבצע טיוב עובדים (ע"ע).
בן דוד של "הממשלה לא עושה שום דבר" (ע"ע): כשלפוליטיקאי אין מה להציע כדי להילחם בהאטה (ע"ע) הוא קובע שהשוק השתגע.
למה להגיד פיטורים כשיש מילים הרבה יותר נעימות (או ככה לפחות אמר הקואצ'ר בסדנת המנכ"לים האחרונה במצפה הימים). באדיבות מוחם היצירתי של שלל יועצי התקשורת, אספנו עוד כמה מילים נרדפות למילה פיטורים אשר יסייעו לכולנו להשיג שפה תקינה בעידן של גל פיטורים:
"קיצוצים" זו מילה לא יפה, אבל בעלי מניות אוהבים לראות אותה בדו"חות הכספיים הרבעוניים, ולא מזיק לשבץ אותה במסגרת התוכניות לשנה הבאה; מעסיקים אחרים יעדיפו לומר "התארגנות מחדש" או "צמצום מצבת כוח האדם" ואילו בוסים שלא רואים את העובדים שלהם ממטר ישתמשו בניסוח הסטרילי "הפחתת ההוצאות התפעוליות".
חברות שלא נפגעו מהמשבר אבל מנצלות את האווירה כתירוץ לקיצוץ בשומנים, יעדיפו להשתמש בביטויים כמו: "התאמות למצב הגלובלי", "היערכות צופה פני עתיד", "דילול הפעילות העתידית", "צעדי מניעה", "גישה פרו-אקטיבית" ועוד יד המפטרים נטויה.
מונח יעיל למטרות הכחשה, בהתאם לפוזיציה של המשתמש: בכירי המשק הישראלי נוהגים להשתמש בו כדי להכחיש עד כמה שניתן את עומק המשבר; חסידי השוק החופשי וה"קפיטליזם החזירי" (ע"ע) נוהגים להשתמש בו כדי להכחיש שאי פעם היו קפיטליסטים.
דוגמאות: "המדיניות שלנו, של אי התערבות שהנהגנו עד עכשיו בהקשר הפיננסי, היא דבר שצריך לציין אותו לטובה" (בר-און); "כלכלה חופשית אינה חופשית ממגבלות, יש צורך בהתערבות ממשלתית" (יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו).
קרוב רחוק פופולרי ונפוץ של של "הממשלה לא עושה"(ע"ע) ו"השוק השתגע" (ע"ע), לפיו לתקשורת תפקיד מהותי ביצירת המשבר הפיננסי, שיתגלה במלוא היקפו בוועדות החקירה שיוקמו בתום המשבר.

מפטרים עובדים? התקשורת אשמה, כיוון שאם היא לא הייתה מדווחת העובדים לא היו יודעים שמפטרים אותם. כשהבורסה בתל-אביב יורדת? התקשורת אשמה, כי אם היא לא הייתה מדווחת, אין ספק שהירידות היו נשארות בחו"ל ואנחנו היינו נשארים עם עליות. הציבור בפאניקה (ע"ע)? אין ספק שהתקשורת אשמה, כיוון שאם הייתה לנו תקשורת אחראית, כמו בצפון-קוריאה, כולם היו מבינים שאנחנו אי (של) יציבות (ע"ע), שזאת רק האטה (ע"ע) קלה, עם קצת בעיות של מצאי אשראי (ע"ע) והכל יהיה בסדר.
הטבה לעובדים שמשמעותה במילים פשוטות: תגידו תודה שרק קיצצנו לכם 10% מהשכר, ולא פיטרנו אתכם כדי להחליף אתכם בעובדים זולים יותר.
מיקומם של הפיטורים בסדר הפעילויות של הארגון, קצת לפני חלוקת הדיבידנדים לבעלי המניות, אישור הבונוסים למנהלים וביטול האש"ל למתכנתים הזוטרים. ביטוי יעיל מאד כתירוץ לפיטורים המוניים (ע"ע). מונחים חופפים: "כורח המצב" או "העברת קו ייצור לחו"ל".
ביטוי שגור בידי התעשיינים והעסקים הקטנים, המנסים לשכנע את הממשלה ליזום תוכנית חילוץ (ע"ע) ולתת ערבויות למגזר העסקי המתקשה לשמור על נזילות גבוהה. אבל במשרד האוצר אומרים לציבור: אל תאמרו "מחנק אשראי", פן תהיה זו נבואה המגשימה את עצמה. מעתה אמרו: מצאי אשראי, שהיא מילה נקייה ונטולת קונוטציה שלילית ולא רצויה בימים טרופים אלה.
מונח החביב על התקשורת, הפועלת, כידוע, באופן אחראי כדי להרגיע את הרוחות. המשק צמח ב-4% ולא ב-5%? אנחנו כבר במיתון חמור. המשק צמח ב-3.5%? אנחנו כבר בקריסה (ע"ע).
אחותה התאומה של "ביבי לא נשכח" (ע"ע): מנטרה החביבה על פוליטיקאים וטוקבקיסטים מהצד הימני. הטקסט המלא הוא: "אני, בנימין נתניהו, הצלתי את המשק הישראלי ממיתון, הצלתי בנק גדול מקריסה, זרקתי את הפנסיה שלכם לכלבים, והשארתי אחרי משק עולמי משגשג. אבל מהרגע שעזבתי את משרד האוצר, כל שוק המשכנתאות האמריקני התמוטט, הנפט התייקר, ליהמן ברדרס פשטה את הרגל, הכינרת התייבשה והכל השתבש".
ביטוי השגור בפיהם של מרגיעים לאומיים ויחצ"נים שמנסים לשדר יציבות (ע"ע) ומשמיטים בטעות כמה אפסים מהמספר האמיתי.
ביטוי שנועד להרגיע את המשקיעים הישראליים, ואת הציבור הישראלי בכללותו, ולשכנע אותו שהכל זה רק פסיכולוגיה. לעיתים מופיע כ"תרגיעו".
דוגמאות: "המשקיעים בפאניקה", אומר בר-און, "צריך להישאר רגועים". שימוש יתר בביטוי מוביל לאפקט הפוך: בהלה ודאגה.
מונח החביב על התקשורת האחראית והמרגיעה: הכוונה, למשל, לפיטורים של שלושה עובדים בחברת סטארט-אפ.
מונח תקשורתי שבא להגדיר את הפיטורים ההמוניים: למשל, אם החברה החליטה לפטר לפני שנה עובד בגלל שעיצבן את הבוס שלו, אבל הפיטורים יצאו לפועל רק בשבוע שעבר בגלל שהעובד עבר שימוע.
ביטוי ישן שצף ועלה שוב לכותרות עם המשבר השווקים. חביב על טוקבקיסטים.
מילה המשמשת עיתונים כלכליים להגברת הבהלה וההיסטריה בציבור משקיעי הבורסה. מה שקורה בפועל זה שהמדדים המובילים יורדים ב-0.5%, ואחר כך עוברים למגמה מעורבת. מילים נרדפות: צלילה, צניחה והתרסקות.
תוכנית סיוע ממשלתית למגזר הפיננסי, הנעשית בין היתר באמצעות הזרמת הון לשווקים והלאמה (ע"ע). הממשל האמריקני היה הראשון שיצא בתוכנית חילוץ למשק, ואחריו יצאו מדינות רבות בתוכניות משלהם. בישראל העדיפה הממשלה להימנע מ"התערבות (ע"ע) מוקדמת", אולם שוכנעה לבסוף "לנקוט צעדים" ולצאת ב"תוכנית האצה". כשמתקרבים עם המכונית אל פי התהום, כידוע, הדרך הטובה ביותר היא להאיץ.
כשאנליסט לא יודע מה לומר, אבל רוצה למכור למשקיעים מניה שקשורה לבית ההשקעות שלו.