זיהום האוויר בערים: יש למה לשאוף

ראש העיר שלנו יכול להבטיח לנו עיר נקייה מפסולת, מערכות ביוב תקינות וגם חינוך מצויין - אבל האם הוא יכול להבטיח שהאוויר שננשום יהיה נקי יותר? מצד אחד, הוא לא קובע את התקנים למפעלים ולעיתים לא יכול להרשות לעצמו עימות עימם. מצד שני - הוא יכול להגביל נסיעה במכונית ולשמור על ריאות ירוקות. השורה התחתונה: קחו אוויר וקראו

בשונה מערימות אשפה או ביוב זורם - זיהום אוויר בערים הוא מפגע קטלני אך לעיתים בלתי מורגש. כמו רוצח שקט, הוא אחראי לתחלואה אצל ילדים, להחמרה במצב בריאותם של קשישים וחולים, ולשלל השלכות רפואיות ארוכות טווח. בגוש דן לבדו, מייחסים לזיהום אוויר אחריות עקיפה למותם של כ-1,100 איש בכל שנה - נתון מדאיג בהתחשב בעובדה ש-90 אחוז מתושבי המדינה חיים בערים. 

 

לפני שבועיים נבחרו בישראל עשרות ראשי ערים, שבמשך חודשים הבטיחו שלל הבטחות - רבות מהן לשיפור איכות החיים והסביבה בתחום אחריותם. היו גם מי שהבטיחו להפחית את זיהום האוויר בעיר. האם הייתה זו הבטחה שהם יכולים לקיים?

 

לא בידיים שלו 

בעולם הגדול רואים ברשות המקומית לא רק כגוף המספק שירותים לתושבים, אלא גם אוטונומי לקבוע בכל הקשור לשיטור, חינוך ותחבורה. אך גודלה של ישראל מכתיב מציאות שונה, שקושרת את השלטון המקומי בעבותות לשלטון המרכזי ומצרה את צעדיהם של ראשי הערים.

 

את התקנות והתקנים בנושא זיהום האוויר והפליטות ממפעלי תעשיה ותחנות כוח קובע המשרד להגנת הסביבה; המגבלות על זיהום האוויר מכלי רכב נתונות בידיו של משרד התחבורה; הקמת תשתיות ואופי הפיתוח של העיר נתונים בידי משרדי הפנים והתשתיות, והכסף - הוא מצוי בידיהם של פקידי האוצר.

זיהום אוויר במפרץ חיפה (צילום ארכיון: ערן ובר)

 

בכיר בעירייה בעיר גדולה הסביר לאחרונה ל-ynet כיצד מוגבל ראש העיר בלחץ שהוא יכול להפעיל על מפעלי התעשיה הסמוכים. הוא סיפר כיצד מעכבת העייריה את רישיון העסק של המפעל במשך חודשים בתואנות שונות, כדי לאלצו לשפר את דרכיו, אך הודה שאם המפעל יתעקש מספיק (או יאיים בתביעה), לא תהיה עוד עילה למנוע ממנו את הרישיון. "אם הוא עומד בתקנים של המשרד להגנת הסביבה, מה אני כבר יכול להגיד לו. אני יכול 'למשוך אותו' בעניינים של בטיחות אש או חריגות בנייה. לא יותר".

 

ויש עוד כבלים שקושרים את ידיהם של ראשי הערים. בניגוד לשנים עברו, רוב הציבור מתנייד כיום בעזרת רכב פרטי ולמעט ערים "תעשייתיות" כמו חיפה ובאר שבע, הגורם המרכזי בזיהום אוויר בערים הוא תחבורה. זאת ועוד: לזיהום האוויר אין כידוע גבולות, וכביש (או מפעל) יכול לזהם את כל הדרך בין פתח תקווה, דרך בני ברק ועד לרמת גן ותל אביב.

 

ד"ר עדי וולפסון, מרצה במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, סבור שלא שמעתם על הנושא הזה בקמפיין של המועמדים בבחירות לרשויות המקומיות בגלל מה שהוא מכנה "הסכמה שבשתיקה".

 

"יש שיתוף פעולה שבשתיקה בין האזרחים, שלא רוצים לוותר על הרכב הפרטי, והרשויות המקומיות שלא רוצות ללכת נגד התושבים. אחרת איך אפשר להסביר שבין כל הנושאים הירוקים שצובעים את הבחירות לרשויות המקומיות - פסולת, מים ושטחים פתוחים - איש לא מדבר על זיהום האוויר?".

 

המפעל מזהם - אבל מפרנס חצי עיר

גם בתחום התעשייה הבעיה אינה פשוטה: בדיקות פתע שביצע המשרד להגנת הסביבה במפעלים ב-2007 מצאו כי כ-60 אחוז מהם חורגים מהתקנים. אבל האם ראש עיר חפץ כהונה נוספת יבחר בעימות חזיתי עם מפעל שמספק פרנסה לתושבי עירו? 

 

אורלי רונן ממרכז "השל" מצביעה על הקושי. "בעל המפעל אומר: 'אני מעסיק 500 עובדים. אם תסלק אותי לא תהיה להם תעסוקה'. אבל ראשי ערים צריכים להיות יצירתיים, לייצר מקומות עבודה בלי להיות בני ערובה למפעלים מזהמים".

 

מכשול נוסף שעומד בין התושבים לאוויר נקי הוא המחיר. כדי להתחיל לנקות את האוויר צריך ראש עיר לבצע בשלב ראשון "סקר פליטות" - מהם המקורות, מהם החומרים ובאילו כמויות מדובר. וכאן טמון המילכוד: סקר שכזה הוא הוצאה כספית לא קטנה, שתוצאותיו עלולים לייצר לעיר שלווה יחסי ציבור רעים ולהפוך לכלי ניגוח פוליטי. איזה ראש עיר ירצה להכניס את עצמו למלכודת הזו?

 

בעצם הוא כן יכול

אבל לא הכל שחור. כמה ראשי ערים דווקא הפגינו מחוייבות לשפר את איכות האוויר שאנו נושמים, וחתמו לאחרונה על האמנה הבינלאומית של ארגון ICLEI, בה התחייבו לשורה של צעדים להפחתת שיעור פליטת המזהמים בתחומם.

 

"... בשונה מאמנות אחרות לא מדובר באמנה הצהרתית, אלא באמנה אופרטיבית, שיש כלים שהם בטווח המיידי ויש כלים לטווח הארוך", אומרת היועצת הסביבתית למרכז השלטון המקומי, מילכה כרמל. "אם יש תוכנית זה מחייב את העירייה: גם ראשי ערים בעתיד מחוייבים לה וגם דרג מקבלי ההחלטות בעירייה".

 

לדברי כרמל, ראשי עיר יודעים היום כי יש יתרון כלכלי למי שנכנס לאמנה בצל משבר כלכלי. "העיר מחוייבת להתנהל באופן חסכוני ולהפחית את פליטות הגזים. היא צריכה לעשות תוכנית התייעלות אנרגטית, שיכולה 'להחזיר את עצמה' תוך שלוש שנים. הם בודקים את כל הוצאות החשמל הציבוריות - תאורת רחוב, בנייני ציבור, חימום קירור ועוד, ויש מרכיבים לא יקרים שאותם ניתן ליישם, וכך גם חוסכים בהוצאות ובטווח הארוך מזהמים פחות".

  

במרכז לשלטון מקומי מודים כי רוב הסמכויות בנושא זיהום האוויר מופקדות בידי השלטון המרכזי והמחוקקים, אך יחד עם מציינים כי לראשי ערים יש מספר כלים, גם אם מורכבים ולא פשוטים, לפעול להפחתת זיהום אוויר.

 

מי מנווט? מי מחליט?

הם יכולים למשל לנטוע עצים, הסופחים פיח ופחמן דו-חמצני ומשפרים את איכות האוויר - וגם את הטמפרטורה בעיר. באמצעות שליטה על התיכנון והבניה (אישור תוספות וחריגות, הטלים וכ"ד) הם יכולים לעודד בנייה בתקנים ירוקים. בנייה שכזו לא רק חסכונת באנרגיה אלא גם מפחיתה את הצורך בהפעלת מערכות חימום או קירור, ועל ידי כך את אפקט האי- האורבני - פליטת החום הנאגר בשעות היום במבנים וכבישים.

 

ראשי ערים משפיעים מאוד על התיכנון הפיזי של עירם, ויכולים להשפיע על ריכוז אזורי תעשיה ומסחר הרחק משכונות המגורים. כך למשל הם יכולים לעודד בעלי עסקים שהרכישה בהם כרוכה בשינוי (ריהוט או מוצרי חשמל גדולים) להתרכז באזורים מסויימים, ולסגור אזורים אחרים לתנועת כלי רכב על ידי מדרחוב שהחנויות בו בעלות אופי דומה (אזורי בילוי וקניות כמו אופנה וכ"ד).

 

ראשי ערים אמנם אינם מוסמכים להחליט לבדם על אופי ופרישת התחבורה הציבורית בעירם, אבל עם כניסת התיקון לחוק התעבורה, יכולים ראשי ערים לסגור רחובות לכלי רכב מזהמים, ולשלוט על התימרור הקובע איזה סוג של כלי רכב יסעו על כבישים מסויימים. הוא יכול גם לעודד שימוש בתחבורה ציבורית על ידי הפחתת מקומות חנייה או העלאת התעריפים במרכזי הערים. וכמובן, ראשי ערים יכולים גם לסלול מסלולי אופניים שמורידים מכוניות מהכביש וגם מעודדים פעילות גופנית.

 

ראשי ערים יכולים גם לשלוט על אופי פיתוח עירם - ריבוי פרברים זולל שטחים פתוחים ומעודד נסועה, ואילו ציפוף עירוני מתוכנן שומר על השטחים הפתוחים והריאות הירוקות, ומשרת גם את מטרות השמירה על איכות האוויר. יתרה מזאת: כמו במקרה של אשקלון, ראש עיר נחוש יכול להוביל מאבק ציבורי גדול נגד הקמה של תחנת כוח שתזהם את האוויר באזור. הוא אמנם לא מכריע אם התחנה תקום או לא, אבל בהחלט שולט על צמתים מרכזיות בתהליך התיכנון הארוך והסבוך.

 

השמיים הם הגבול - בעצם השמש

ראש עיר יכול - על ידי הפגנת יוזמה ודוגמא אישית - לעודד מפעלים וצרכנים פרטיים לחסוך בחשמל ולעבוד לשימוש באנרגיה ממקורות מתחדשים. הוא יכול למשל להחליף את הנורות בכל המבנים הציבוריים לנורות חסכוניות, או להציב על גגות מבני הציבור ובתי הספר לוחות פוטו-וולטאים לניצול אנרגיית השמש. הוא אמנם לא יתרום בכך ישירות לאיכות האוויר העירונית אבל אם מספיק ראשי ערים יעשו זאת, איכות האוויר באזורים שלמים יכולה להשתפר באופן דרמטי. 

 

"ראש העיר הוא אחד השחקנים המרכזיים בזירה. אין כמעט סמכויות בנושא שקשורות אליו, אבל בכל מעגל מדיניות הוא שותף", אומרת רונן ממרכז "השל". "אי אכיפה של נתיבי תחבורה ציבורית - זה אמנם שייך למשטרה אבל גם בשיטור משולב אפשר לאכוף זאת. גם בחינוך - אחד ממוקדי זיהום האוויר הגדולים ביותר היא מכוניות שמסיעות ילדים לבית הספר, אפשר לשנות אזורי רישום ולאפשר לילדים להגיע לבית הספר ב-10 דקות הליכה", היא אומרת. 

 

"יש דברים שהם בידיים של ראש עיר, ויש דברים שהם בידיים של השלטון המרכזי", מסכמת מילכה כרמל. "הארגונים הירוקים צריכים להכניס לתוך דו השיח שלהם גם את השלטון המקומי, וראינו כי הוא זה שבפועל הרים ראשון את הדגל. היום המשרד להגנת הסביבה, עושה תוכנית בנושא, אבל בשלטון המקומי כבר יש תוכנית מוכנה".