אם הייתי יודעת שאתה בעניין של פוליטיקה הייתי ממליצה עליך לבית היהודי שלי, במרצ. מה, לא עדיף להיות ימני (יחסית!) במפלגת שמאל, מאשר שמאלני מחמד (אתה אמרת) במפלגת ימין? אתה יודע איך יירדו עליך עכשיו כל הדוסים? ישתמשו בשם שלך כדי להוכיח שהמפלגה לא ימנית, וגם לא כל כך דתית...
האמת היא, שמצד "הבית היהודי" (ואתה תעשה משהו בעניין שם המפלגה, נכון?) זהו מהלך מבריק, לגמרי. כמו בחירת פרופ' הרשקוביץ ליו"ר. אנשים שה"רקע" שלהם ימני, אבל ימני "אחר", עם קריצה. ימני שפוי. ימני ריאלי. ימני שאיכפת לו גם מחברה וכלכלה, וחינוך ותרבות ומדע. ימני שאיכפת לו גם מהנגב והגליל, ימני שדניאלה ונדיה גורמות לו תעוקה בחזה, ימני שלא מוכן לשמוע מסירוב פקודה. ימני, נו, אתה יודע... ימני שמאלני! כבר יהיה מי שיגיד שאיך זה יכול להיות ששניכם לא, ואף פעם לא הייתם... מתנחלים?! (אפילו "לשעבר" אין לך ברזומה. אבוי!)
אתה מבין ודאי שמה שבאמת מדאיג אותי זה שהפוליטיקה תגרום לך נסיגה משמעותית וכל שנות העבודה בתקשורת ירדו לטמיון. לרייטינג בפוליטיקה יש כוח משחית יותר מאשר בתקשורת. חיבת הקהל חשובה יותר ויש צורך לרצות את הבוחרים. והבוחרים הדתיים, אפעס, לא סלחנים. הם יודעים מה הם רוצים, הם יודעים כמה הם רוצים ומי חייב להם את זה, איפה הוא מתפלל ואיפה הוא גר ואיך למרר לו את החיים בהפגנות מול הבית. ומעל במת הכנסת חוש הומור וציניות שנונה לא עובדים טוב כמו בגלי צה"ל.
אז נכון, נראה כי הגיע הזמן לשפצר את הסיסמא "הטובים לתקשורת" הרשומה על שמך בטאבו הדתי-לאומי ל"היותר טובים לפוליטיקה", אבל בעוד התקשורת הרחיבה את אופקיך, מיתנה את קיצוניותך, פיתחה בך הקשבה וסובלנות, הפוליטיקה מטבעה עושה את ההיפך. במיוחד הפוליטיקה הדתית. ובאופן אישי חבל לי.
מצד שני, אני חייבת גם להצדיע לאומץ הלב, לנכונות לסכן את השקט הנפשי, לאופטימיות, לאמונה ביכולת השינוי. תשואות רמות. אם תצליח לעשות לפוליטיקה הדתית את מה שעשית בתקשורת, אם תביא איתך ואחריך צעירים דתיים מוכשרים ונחושים, אם תעשה ל"בית היהודי" מה שעשית לערוץ יהדות, בפעם הבאה אני אצביע לכם. בתנאי שתישארו שמאלנים.