מדענים, פסיכולוגים וסקסולוגים עוד לא הצליחו לפצח את נושא התשוקה המינית של האשה. בחודש שעבר גם התפרסם ב"ניו יורק טיימס" מאמר ארוך ומפתיע בנושא זה.
חברות התרופות רוצות לפתור את סוגיית התשוקה הנשית על ידי גלולה קטנה, ובכך להכניס את כלל הנשים לקופסה אחת, עם פתרון אחד. אבל הנשים מורכבות בהרבה. הריגוש שלהן מורכב מגירויים פיזיולוגיים רבים יותר מהגירויים של הגבר והן רוצות הרבה דברים בדרך אל התשוקה. הן רוצות גם להיות אגואיסטיות בסקס וליהנות ללא חשבון. הן רוצות להיות היוזמות, אבל רוצות גם להיות בטחות שהמיניות הנרציסיסטית שלהן תזכה להערצה ותתקבל בהבנה. אהבה עצמית וקבלה עצמית הן תכונות התומכות בריגוש המיני ומאפשרות לנשים להרגיש שהן נבחרות בכל פעם מחדש לסקס. והן, רק הן, רוצות לזכות בתשוקה ובתאווה הראשונית והברברית של הגבר.
לאחר ההצלחה המופלאה של הוויאגרה ואחיותיה בקרב הגברים, היה ברור לחברות התרופות שפיתוח מקבילה נשית, או גלולה "ורודה", יהיה ההישג הבא. למרות שפיזית הדגדגן אכן מגיב לוויאגרה בגלל זרימת דם מוגברת לאיבר המין הנשי, התנפחות הדגדגן אצל האשה אינה בהכרח אינדיקטור לתשוקה, כשם שרטיבות יתר אינה בהכרח אינדיקטור לתשוקה, אלא לכך שהנרתיק מגן על עצמו. לכן מגלות חברות התרופות שהמציאות בעניין התשוקה הנשית היא אחרת ושלא ניתן לפצח את סוד התשוקה הנשית בגלולה.
חוסר חשק אצל נשים הוא בדרך כלל כיסוי לתופעות אחרות. הסיבות היותר שגרתיות הן חוסר תקשורת זוגית, לחץ יתר על האשה להיות סופר-וומן ולתמרן בין ילדים, עבודה, וסקס עם בן הזוג. גם נטילת תרופות משפיעה על ההורמונים בגוף ועל התפקוד המיני.

מתחיל בראש ולא בגירוי פיזי נקודתי (צילום: אינדקס אופן)
הסיבות הפחות מדוברות בחברה הן חוסר ידע לגבי אופן "פעולת" הגוף הנשי, לגבי חשיבות מעגל ההתעוררות המינית של האשה, לגבי הצורך בטריגר שמתחיל בראש ולא רק בגירוי פיזי נקודתי, וכמובן – לגבי ההבדלים בין המינים.
ההבטחות לסקס מושלם, כפי שהן מוצגות בסרטי פורנו, באמצעי התקשורת ולפעמים גם בספרוּת, משאירות את האשה מאוכזבת. האגדה לא מתממשת. יש משהו מאוד לא רומנטי בסקס צפוי מראש וכל כך מוּכר. סקס ללא אלמנט ההפתעה אינו מגרה במיוחד ואינו משאיר טעם של עוד. אם לא משקיעים בלימוד על סקס קשה מאוד לשמור על רמת ריגוש גבוהה לאורך זמן. מה לעשות, בשביל סקס טוב צריך לעבוד.
כשאנחנו בקשר חדש, הסקס בדרך כלל זורם ללא מאמצים. אבל כשמתעוררים מהחלום המיני אחרי תקופה קצרה רואים שבעצם הסקס לא היה ממש טוב ולכן אין התלהבות להמשיך. הזיקוקים שהיו בהתחלה נעלמים. על מה שנשאר מהחלום הארוטי אפשר לוותר. אז למה להתאמץ?
הרבה נשים אינן מעוניינות להשתמש במודל של מיניות הגבר. החדירה המוכרת עם הגמירות המהירות לא ממש מעניינות את האשה ולא ממש מצליחות לעורר אותה. כשהאורגזמה היומית הנשית היא לא ממש נחשקת, אלא מתחמקת, מחליטה החברה שלנו לקרוא לתופעה הזאת "הפרעה" ואפילו ”בעיה". כפי שאמרה לי מטופלת: "אם הייתי מגיעה לאורגזמה בדרך שלו, הייתי עושה הרבה יותר סקס". חוץ מזה, הוסיפה אותה מטופלת, "הוא נפגע מכך שאני לא חושבת כמוהו ולא מבין שהסקס הוא לא כל עולמי". לשמחתי לא חיכתה המטופלת הזאת שנים רבות לפני שפנתה לעזרה ולתמיכה, אלא הגיעה אלי כשהרגישה שמתפתחת חוסר התאמה מינית בינה לבין בן זוגה.
כמה מפתיע ועצוב לקרוא שמחקרים מסוימים מראים כי אצל מחצית מהנשים יש ירידה משמעותית בתשוקה המינית כבר אחרי ארבע שנים של זוגיות.
נשים רוצות להרגיש ביטחון בזוגיות, אבל תחושת הביטחון הזו היא לא כל כך סקסית, חייבים להודות. הריגוש נובע מהמתח המיני, וזה שם המשחק.
התשוקה הנשית היא מורכבת, חמקמקה ומלאת פרדוקסים. כל ניסיון להסביר אותה בפשטות דרך מחקר או בהגדרות גורפות אינו יכול להיות מושלם. האשה היא יצור מורכב, לכן חידת החשק המיני של האשה תישאר בינתיים ללא פתרון אחד או אחיד. כל אחת תבנה לעצמה את המיניות שלה על פי מה שהיא רוצה ובדרכה הייחודית.