אחת הדרישות של אביגדור ליברמן להצטרפות לממשלת נתניהו היא להשאיר את שר המשפטים דניאל פרידמן בתפקידו. אפשר להבין למה דווקא ליברמן רוצה שפרידמן יישאר בתפקידו וימשיך לכתוש את בית המשפט העליון ואת שלטון החוק במדינת ישראל. אבל איווט, תרשה לי לייעץ לך: אם זה מה שימנע ממך את כיסא השר – תוותר. כי גם אם שר המשפטים הבא לא יהיה פרידמן, וגם אם השר החדש יקבור את רוב הצעות החוק והרפורמות שהציע קודמו - את מה שפרידמן ואתה רוצים כבר השגתם. מעמדה של מערכת המשפט נחלש משמעותית.
דוגמאות? בבקשה. ראש לשכת עורכי הדין, יורי גיא-רון, טען לאחרונה שבג"ץ לא מעז להיות אקטיביסטי גם במקרים חדים וברורים, כמו זה של הרב הראשי יונה מצגר, שהשופטים נמנעו מלצוות להדיח אותו מתפקידו כדיין אף שקיבל הטבות לו ולמשפחתו מבית מלון בירושלים.
אבל זה לא נגמר בשופטי בג"ץ. הבעיה החמורה יותר היא מה שקורה כאשר השופטים כן מעזים לפסוק. "היום, במסדרונות השלטון מתייחסים אל פסק דין של בג"ץ כאל המלצה לכל היותר", אמר לי עורך דין המתמחה בעתירות. הנה רשימת החלטות של בית המשפט העליון מהחודשים האחרונים: בסוף השנה שעברה קבע בג"ץ כי ממשלת ישראל וצה"ל לא קיימו את הוראתו לשנות את תוואי גדר הביטחון באיזור בילעין; בנובמבר האחרון קבע בג"ץ שמשרד הפנים לא קיים את צו השופטים משנת 2006, שלפיו היה עליו לבטל את "כבילתם" של עובדים זרים למעסיקיהם; ויום קודם פסקו השופטים כי משרד החינוך לא נשמע לצו שלהם, שלפיו היה עליו לבטל את האפליה בהקצבות בין בתי ספר יהודיים וערביים.
בעניין גדר הביטחון, למשל, ניתנו שלושה צווים להזזת תוואי הגדר במקומות שונים – עד היום לא בוצע אפילו אחד מהם. בנושא כבילת העובדים, שעליה אמר השופט מישאל חשין שהיא "מעין-עבדות בגירסה מודרנית... רצעה המדינה את אוזנם של העובדים הזרים למזוזת ביתם של מעסיקיהם, וכבלה את ידיהם ואת רגליהם באזיקים ובנחושתיים למעסיק ש'ייבא' אותם ארצה" – גם כאן משרד הפנים פשוט מתעלם מפסיקת בג"ץ שניתנה כבר בראשית 2006.
כשקוראים את שלושת פסקי הדין, מגלים שלמשרדי הממשלה יש דפוס פעולה ברור: תחילה לא טורחים לפעול לפי ההחלטה, וכאשר מגיע היום האחרון לביצועה, פונה נציג הפרקליטות לבג"ץ ומבקש ארכה וגם שינוי בהחלטה, מנימוקים שונים ומשונים.
הנה לדוגמה סיפור תקציבי החינוך: בג"ץ פסק בפברואר 2006 כי יש לשנות את שיטת התיקצוב המפלה בתוך שנה. אחרי שנה ביקשה הממשלה ארכה נוספת, ואחרי עוד חצי שנה ביקשו נציגי הפרקליטות לתת להם עוד ארבע שנים. בג"ץ פסק שעליהם לפעול בתוך שנה – וגם את זה הם לא עשו. עכשיו ניתנה להם ארכה עד ספטמבר 09.
האם ישלחו השופטים לכלא מישהו מהפקידים או הקצינים הבכירים שלא נשמעו לפסיקתם? ספק רב. גם בעבר לא ענש בית המשפט איש על סירוב למלא את צו בג"ץ – כי לא היה צורך בכך. היה מובן מאליו שאת צווי בית המשפט יש לקיים, ואם העז פקיד או קצין לפקפק בכך, היו הממונים עליו - השר, הפקידות הבכירה או הכנסת - מרימים קול זעקה ופועלים לפיטוריו.
היום הגישה הפוכה: בג"ץ נובח והשיירה עוברת. כי זו "רוח המפקד" המגיעה מפסגת השלטון: משר המשפטים, מראש הממשלה שמינה אותו ומחיים רמון, שותפם למזימה להחלשת בג"ץ. ואם אתה, איווט, תשב בממשלה, אתה חושב שמישהו יגיד איזו מלה לפקיד שהפר פסק דין של בג"ץ?
ותראה כמה זה היה קל: מסע השמצות של חבורת פוליטיקאים, מריבות ועימותים מתוקשרים בין השר לנשיאת בית המשפט העליון – ועוצמתו של בג"ץ נעלמה כלא היתה. ולכן, גם בלי דניאל פרידמן עצמו, מורשת פרידמן תישאר איתנו עוד זמן רב, ומובטח שיהיו לה ממשיכים גם בממשלה ובכנסת הבאה. ורק אנחנו נישאר בלי בג"ץ - קו ההגנה האחרון שלנו, האזרחים, מול שרירות השלטון. אבל אותך, איווט, זה בטח לא מעניין.
אבי וינברג, משפטן ומרצה לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב ובמכללה למינהל