זה היה השבוע של אלישע לוי. מאמן מכבי חיפה יצא גדול אחרי הניצחון על הפועל ת"א בשמינית גמר הגביע, והצליח לשרוד את הקרב מול בני יהודה. מצד שני, את האדומים הוא עבר רק בפנדלים מול קבוצה פצועה, ואת הזהובים הוא ניצח רק בזכות שער עצמי. יכולת של אלופה? ממש לא.
בפרקים הקודמים ב"שונאים סיפור אהבה":
ובכל זאת, הגב שהעניק יעקב שחר למאמן שלו, אלישע לוי, מתחיל להשתלם. הרי רק לפני שבועיים ושלושה קראו לו מאמן מיושן ופחדן, שלא בטוח שמתאים לקבוצה כמו מכבי חיפה, שמתמודדת על האליפות. האם המבקרים צריכים לאכול את הכובע? אנחנו ב-ynet עוזרים לכם להחליט. אתם תגיבו בטוקבקים.

הטבלה לא משקרת. למי ששכח, הציפיות ממכבי חיפה בתחילת העונה היו לסיים במקום 2-5. עם סגל לא נוצץ ותקציב לא הכי גבוה בליגה, אלישע לוי ומכבי חיפה שומרים על הפיסגה לאורך זמן רב. נכון, היו מעט פנצ'רים בדרך, אבל תודו שלא חשבתם שבתחילת הסיבוב השלישי, הירוקים, דווקא עם מאמן חדש על הקווים, יהיו המועמדים הבכירים לקחת אליפות.
קידום שחקנים צעירים. למעט השנתיים האחרונות שהיו בשליטת בית"ר ירושלים, מועדון מכבי חיפה הוא המוביל בישראל. השוני הבולט השנה, הוא שבניגוד לעבר גם שחקנים צעירים נותנים את הטון ואם אכן התואר יחזור לכרמל השנה לבירם כיאל, אייל גולסה ומוחמד גדיר יהיה חלק לא קטן בכך. את הקרדיט ניתן לזקוף למאמן מבית שאן, שלא פחד להמר עליהם.

שחר עם אלישע לוי. ייתן לו את המושכות גם בעונה הבאה? (עדי סרדס)
יחסי אנוש. זו אמנם הנקודה האחרונה, אך ייתכן והיא הכי חשובה. הקולות היוצאים מחדר ההלבשה של מכבי חיפה הם קולות של פירגון והערכה לעבודה של אלישע. השקט והחום שהוא מפגין גורמת לשחקנים לשחק עבור המאמן, וזו אולי ההצלחה הכי גדולה שלו. לא בכדי יניב קטן פורח השנה וליאור רפאלוב, למרות הירידה בכושרו לאחרונה, מציג יכולת מצוינת. גם הם יגידו לכם שניתן לזקוף זאת לזכות מאמנם.
(עדי סרדס)
לא שולט בקבוצה. אלישע לוי הוא אולי איש נחמד, אבל לעתים נדמה כי הוא אינו שולט בקבוצתו. קחו למשל את עמרי אפק, שלא היה בסגל בתחילת העונה, נכנס ישר להרכב ושוב פעם יצא לגמרי מהתמונה. או את ליאוניד קרופניק, שפתח חזק את העונה, עבר למושבים שליד שחר וחזר עוד פעם לעניינים. אה, ויש גם את אייל משומר.

טקטיקן קטן. אלישע לא ממש מסתדר עם קבוצות גדולות וכמעט בכל פעם שפגש אחת כזאת, הצליח איכשהו לצאת בלי כלום. החילופים שלו מאוחרים ובדרך כלל לא מועילים.
הקבוצה שלו לא ממש מבריקה ולעתים יש תחושה שיש לו סגל טוב, אותו הוא לא מנצל עד הסוף. מכבי חיפה, גם ובעיקר במשחקים האחרונים, נראית כמו קבוצת תחתית שמסתמכת על הברקות, כי הרי בכל זאת יש בה שחקנים מצוינים.
מאמן של קבוצה קטנה. כשאלישע צריך לדרוס הוא לא לוחץ על הדוושה ובדרך כלל נוטה להסתגר כשקבוצתו ביתרון. הבעיה האמיתית מתבטאת בתקשורת, שם הוא תמיד מצטייר כמי שמסתפק בבינוניות. הוא בדרך כלל חוזר על המנטרה שתהיה ליגה צמודה, שהיא סוג של הנמכת ציפיות.
"בני יהודה קבוצה במומנטום טוב מאוד ועברנו משוכה גבוהה", הוא אמר רק לפני ימים אחדים, אחרי שפתח קצת פער בפסגה. "הכי חשוב זה הדרך וראינו היום קבוצה מאורגנת", הוא המשיך. בחיפה התרגלו לאלופות שדורסות את הליגה ואלישע מסתפק 'במשחק מאורגן'. יכול להיות שהוא לא מבין לאן הוא הגיע?
(עומר כהן)