הרומן שלי עם רומן
שונאים סיפור אהבה: חואן רומן ריקלמה הוא השחקן הכי מבריק שצץ בשנים האחרונות, אבל גם הכי מעצבן ולוזר. כתבי ynet מתקוטטים על רקע "פרישתו" מנבחרת ארגנטינה
חואן רומן ריקלמה. שם שמעורר צמרמורת אצל לא מעט מחובבי הכדורגל העולמי, אבל גם סמל לבכיינות ותבוסתניות. ריקלמה, שבגיל צעיר סומן כיורש של דייגו מראדונה (כמו רבים לפניו ואחריו), אמנם לובש את החולצה מספר 10 של בוקה ג'וניורס וסוחף אחריו עדת מעריצים גדולה בבומבונרה, אבל סובל גם מלא מעט שונאים.
בפרקים הקודמים ב"שונאים סיפור אהבה":
השבוע הוא החליט לפרוש מנבחרת ארגנטינה, על רקע מאבקי כוחות פנימיים ועימות עם מאמנו, לא אחר מאשר מראדונה עצמו. מעריציו צריכים לפתע לבחור צד, וגם ב-ynet התעורר הויכוח איזה שחקן הוא בדיוק חואן רומן ריקלמה? שונאים סיפור אהבה עם ניחוח ארגנטינאי.
בעד ריקלמה
מספר 10 האחרון. הפרישה של ריקלמה מנבחרת ארגנטינה מסמלת סופה של תקופה. נכון, מדברים על דניאל 'רולפי' מונטנגרו כמי שיזומן במקומו, אך ברור שזה לא יהיה אותו הדבר ופה בדיוק האבידה הגדולה. נדמה כאילו הריב עם מראדונה נעץ את המסמר האחרון בארון של תפקיד עושה המשחק הקלאסי - זה שמנווט את העניינים במרכז השדה ונותן את כדורי האומן שמעמידים את החלוץ מול השוער, ואותך מותירים עם פה פעור.
אז יש לו פרצוף חמוץ ולפעמים הוא גם יכול להוציא אותם מהכלים עם החוסר השקעה שלו, אבל רגע אחרי כבר אי אפשר יהיה שלא לסלוח, אחרי שהוא ימסור עוד כדור גאוני שאף אחד לא ציפה ממנו. נכונות גם ההאשמות על פינוק היתר של המאסטרו, אבל את מי זה מעניין, אם בגיל 30 פלוס ריקלמה עדיין המוסר הטוב בעולם ומתמודד רציני על התואר "בועט העונשין המושלם"?
גם הדיבורים על הקריירה האירופית המבוזבזת לא ממש משקפים את המציאות. הכישלון בברצלונה הוא בראש ובראשונה אשמתו של לואיס ואן חאל המעצבן, שלא הבין איזה יהלום יש לו ביד ואיפשר לו להתמרמר עד העזיבה הבלתי נמנעת. דווקא בויאריאל הקסם חזר. אמנם, בגלל העובדה שהצוללת הצהובה לא היתה מאריות הליגה הספרדית באותה תקופה, אותם מהלכים מבריקים לא קיבלו חשיפה ראויה, אבל תוקפת ריקלמה סימנה את היציאה לדרך חדשה שעד היום ראשי המועדון הקטן קוצרים את הפירות.
הריב עם מראדונה אולי ילדותי ומשקף את האופי הבעייתי של ריקלמה, אבל בעתיד, כשפתאום לא יילך ומסי ירגיש שהוא צריך שמישהו יסייע לו לשבור את הלחץ, הגעגועים לרומן עלולים לצוץ. קמצוץ משיתוף הפעולה שהיה יכול להיות בינהם קיבלנו באולימפיאדת בייג'ינג, שכידוע הסתיימה עם מדליית זהב.
חובבי הכדורגל בעולם בכלל, ואלה שאוהבים את הסגנון הלטיני הסקסי בפרט, אמנם יראו את מספר 10 האגדי מדריך את נבחרת ארגנטינה במונדיאל דרום אפריקה 2010, אך מספר 10 הפורש לא יהיה שם. בשביל לראות את רגעי הקסם שלו, הם יצטרכו לקנות כרטיס טיסה לבואנוס איירס ולבקר בשכונת לה בוקה. מניסיון, מומלץ!
(אילן הלפרין)
נגד ריקלמה
לוזר. כשצריך את חואן רומן ריקלמה, הוא בדרך כלל לא שם. הקריירה שלו אמנם החלה באליפות דרום אמריקה ואליפות העולם עד גיל 20 תחת חוסה פקרמן (1997), אבל אז הוא עדיין לא היה מנהיג השבט, אלא כשרון צעיר ומבטיח. מתי הוא הפך לשחקן סביבו בנויה הקבוצה? במוקדמות סידני 2000, כשכל ארגנטינה ציפתה מהדור המוכשר שכלל גם שחקנים כמו אסטבן קמביאסו, גבי מיליטו, ולטר סמואל, פבלו איימאר ואחרים, להביא מדליית זהב ראשונה.
החבורה שלו כשלה אפילו במשימת ההעפלה, בפעם היחידה למעשה, בה פקרמן לא סיפק את הסחורה. ניחוחות של לוזריות אם כן, החלו לצוץ כבר אז. ריקלמה היה זה שאמור היה להנהיג את ארגנטינה גם במונדיאלים הבאים ב-2002 ובמיוחד ב-2006, שהסתיימו ב... לא כלום כמובן.
אפילו בקופה אמריקה, כשברזיל היתה מגיעה עם נבחרת ב', היתה מוצאת ארגנטינה של ריקלמה דרך להפסיד. כמוטיב חוזר, הנבחרת שלו היתה מספקת הצגות בשלבים הראשונים, אבל כושלת ברגע האמת. מיד לאחר עוד הדחה כואבת או הפסד בגמר, אפשר היה לראות את הפרצוף שהפך לסמלו המסחרי של חואן רומן - הפרצוף החמוץ.
הכשלון באירופה. יש שיאמרו שריקלמה לא נכשל באירופה, אבל הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה. בברצלונה הוא לא הצליח לקנות לעצמו מקום וייזכר כמי ששיחק בקדנציה השניה של לואיס ואן חאל, באחת התקופות החשוכות של בארסה בשנים האחרונות.
בעצם, אם זה היה תלוי בו, הילד המפונק ריקלמה בוודאי לא היה נוחת באירופה. רק כשהיה חייב כסף על מנת לשחרר את אחיו שנחטף ב-2002, הסכים חואן רומן לעבור לספרד. ואן חאל לא אהב את סגנון המשחק של ריקלמה, שנרכש גם בלחץ ההנהלה והפך אותו לשחקן ספסל, או במקרה הטוב לשחקן אגף, למרות העדפתו של ריקלמה לשחק במרכז.
ריקלמה, במדי ויאריאל. החטיא פנדל קריטי (צילום: AFP)
הכשלון בקאמפ-נואו הפתיע רבים, אחרי שריקלמה הגיע כהבטחה הכי גדולה של הכדורגל הארגנטינאי, אבל מבט מהיר על הקריירה יסביר מדוע הקטלונים לקחו החלטה נכונה כשהחליטו לשחררו. כשנחת ריקלמה בויאריאל, הוא הוסיף לצוללת הצהובה הרבה ברק ואף לקח אותה עד חצי גמר ליגת האלופות.
זה נגמר בפנדל שיכול היה לקחת את ויאריאל להארכה מול ארסנל ואולי גם לגמר, אבל מי אם לא ריקלמה, היה זה שהחטיא אותו (ואח"כ גם הופיע הפרצוף החמוץ). בגיל 30, אחרי 5 שנים בלבד באירופה, הוא חזר לארגנטינה.
לא מתחבר. מבחינה חברתית ריקלמה תמיד היה בעייתי. הוא נחשב לטיפוס מתבודד שבטוח ביכולותיו, למרות שלא תמיד הוא מספק את הסחורה. דייגו מראדונה, שדווקא מעריץ את יכולותיו, זימן את ריקלמה לנבחרת שלו עם מינויו לתפקיד המאמן. אלא שמהר מאוד התברר כי האופי של השניים עומד להתנגש.
כשריקלמה לא זומן למשחק הידידות בצרפת לפני כחודש (0:2 לארגנטינה), השחקנים שרו "הניצחון הזה הוא לכל מי שפה". התקשורת בארגנטינה אף דיווחה השבוע, כי רק הוגו היבארה, שמשחק עם ריקלמה בבוקה, מדבר איתו באופן קבוע. כמו כן פורסם שלא פחות מ-10 שחקנים התקשרו כדי לברך את דייגו על התעקשותו מול ריקלמה.
על פי התקשורת במולדתו, ריקלמה רק חיפש תירוץ כדי לברוח מהנבחרת, בעיקר משום שהוא אינו מרגיש שם בנוח מבחינה חברתית. על פי הדיווחים, לריקלמה היתה גם בעיה של מחנאות בתוך הנבחרת וברגע שכולם עברו לצד של לאו מסי, הוא נעלב. וככה, בזמן שכולם יצפו בנבחרת של מראדונה מנסה להביא גביע עולמי ראשון מאז 1986, ריקלמה בוודאי יצפה בביתו במשחקים, כשפרצוף חמוץ מעטר את פניו.
(איזי עין דור)
