סיפורו של מעצב מכוניות - מחלום למציאות

לפני ארבע שנים כתב לנו אמיר זייד - בחור שהחליט להגשים חלום וללמוד עיצוב מכוניות באיטליה. עכשיו הוא מספר לכולנו איך זה להפוך מעצב מהמניין באחד מבתי העיצוב הידועים בעולם הרכב - פינינפארינה

זמן רב חלף מאז שכתבתי כאן לפני כארבע שנים. זמן שנראה כמו נצח. כתבתי אז על חלום הילדות המטורף, להפוך למעצב רכב מהשורה. כתבתי על עזיבת הארץ לטובת הגשמת חלום, על הלימודים עם בני מדינות שונות, על ההתמחות בשיתוף עם למבורגיני.

 

וביום האחרון של לימודי המאסטר, מיד אחרי המצגת של פרויקט הגמר, נפלה עלי המכה האמיתית והקשה מכולן - הנה אני, מול העולם האמיתי הכי שונה מהאקדמיה. מודע לחלוטין שהחלום כי מרכזי עיצוב רכב מסביב לגלובוס ירדפו אחרי כבר עכשיו, אינו מציאותי כלל.

 

מה עושים? מה שכולם עושים. שולחים תיקי עבודה מכל סוג לכל כתובת אפשרית של חברות רכב ובתי עיצוב שאני מצליח למצוא, וכמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, כלום. נאדה. הטלפון שקט, שקט מדי. הזמן עושה את שלו, שום דבר לא זז, ואני כבר כמעט ומשלים עם המציאות הקודרת. יופי, למדתי עיצוב רכב. ועכשיו בחזרה הביתה לישראל, אל החיים שלפני החלום.

 

ואז, ממש ביום בו אני ויקירתי כבר היינו בדרך לחופשת קיץ בישראל, הגיעה השיחה המיוחלת.

פיאט 500 אברט. פרויקט ה-500 הוא החשוב ביותר בפיאט בשנים האחרונות

 

תגיד תודה ותעבוד

הציעו לי לעבור תקופת התמחות ב-IDEA INSTITUTE, אחד מבתי העיצוב הידועים באיטליה בתחום עיצוב הרכב והמוצר. קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בי באותו הרגע. אבל לפני, היו מספר בעיות. בתקופת ההתמחות באיטליה, במיוחד בתחום העיצוב, לא נהוג לשלם. במילים פשוטות - תגיד תודה שאנחנו מעסיקים אותך ומאפשרים לך ליהנות מסביבת עבודה שאולי, רק אולי, תהפוך פעם לחלק (רווחי) מחייך.

 

כך נוהגות חברות רבות ליהנות משירותיהם של צעירים שסיימו את לימודיהם, מבלי שזה יעלה להם סנט. עכשיו, הרעיון מקובל לחלוטין על בני 20-פלוס שזה ניסיונם הראשון בעולם האמיתי. ואני? אני כבר לא ממש ילד. מאחורי מספר שנות ניסיון בכמה מחברות האינטרנט היותר-גדולות בארץ, כך שיש צורך להחליף קצת את הדיסק.

 

בנוסף, IDEA ממוקמת בטורינו, ואני במילאנו. מה שאומר מסע הלוך-חזור ברכבת ובתחבורה ציבורית מדי יום, במשך לא פחות משלוש שעות לכל כיוון! טוב, בהיותי רבע-פולני, אני מקבל את העובדה שנולדנו לסבול.

 

הסטודיו בזמנו היה קטן יחסית, עם בוס חמוץ ברוב שעות היממה, מעצב קוריאני שעושה הכול, מודולטור Alias אחד ושלושה סטאג'רים כמוני. לא בדיוק מה שתיארתי לעצמי בעיני רוחי. העבודה כללה הצעות ראשוניות לעיצוב הפנים ל-Tata nano - כיסאות, קונסולה מרכזית ועוד. אבל ההנאה הגדולה באמת, הגיעה באותם רגעים בהם נחשפתי לאבות-טיפוס חשובים בשלבי התהוותם, כמו הפעם הראשונה בה פגשתי ב-פיאט 500 החדשה, חודשים ספורים לפני חשיפתה לעולם.

אנדרה פינינפארינה ומכונית שעיצבה הסדנה האיטלקית. היכל הקודש של מעצבי הרכב (צילום ארכיון: AFP)

 

חוץ מזה? מאד הייתי רוצה לספר לכם שהחיים הפכו לסרט, אבל זו לא תהיה האמת. העבודה עצמה נחמדה, אך האווירה הייתה מעט עכורה. הוסיפו לכך נסיעות מתישות בחורף קפוא, אין-משכורת ובמיוחד מסעדה עם מראה קומוניסטי של פועלי רכבת בה אכלתי צהרים בכל יום. האם הגשמת החלום באמת שווה את כל ההקרבה הזאת? במשך מספר חודשים לא הפסקתי לשאול את עצמי את השאלה הזו.

 

ושוב, בזמן פציעות

לאחר תקופת ההתמחות, החלטתי שהפרק הזה בסיפור הספיק לי. צריך למצוא עבודה אמיתית, ורצוי כזו שמקבלים עליה כסף. במשך חודשים ישבתי בדירה קטנה, עובד קצת עם הארץ בעיצוב אתרים ובאנרים כדי להמשיך ולהתקיים, ולתת עוד קצת צ'אנס. יש צורך בסבלנות, המון סבלנות, ובעיקר בת זוג תומכת כדי לעבור כאלו תקופות חוסר ודאות כאלה. וכמו בפרק הקודם, המזל האיר לנו פנים ממש ברגע האחרון, רגע לפני ההחלטה לחזור לארץ.

 

מעצב ומודלטור ב-Centro Stile Fiat, מרכז העיצוב של פיאט. הפרויקט המיועד היה עיצוב אבזרים ל-500 המיועדת לצאת. תפקיד המתרגם בתהליך העיצוב אולי לא כל-כך ידוע, אך הינו קריטי. הוא זה שהופך את הסקיצות הדו-מימדיות למודל תלת-ממדי ממוחשב, שמגיע בשלב הסופי לייצור.

 

הסטודיו כלל מספר חדרים במפעל שנראה כאילו הוטס ישירות מהסבנטיז. אבל פה, לראשונה, הכרתי סביבה אנושית שונה לחלוטין. בוס מצחיק, אנשים מקסימים, המון הפסקות קפה, מקום שכיף כל בוקר לבוא אליו.

 

ועכשיו, כשנמצאים בתוך המערכת, ההצעות החלו להגיע. פתאום הצעה לפרויקט אצל פיז'ו בצרפת, עם חוזה לשנה, תמורת שכר כפול. התשובה המתבקשת הייתה חיובית, זו נראתה כמו קפיצת מדרגה מהירה בקריירה המתחילה לקרום עור וגידים. רק איך עוברים עכשיו לאיזה חור במזרח צרפת, ולומדים שפה חדשה, ומשכנעים את האישה ליהנות במקום בו יש בעיקר פרות ומכוניות? בסופו של דבר, זה לא יצא לפועל. חזרתי לעבוד בפיאט, על פרויקט אחר לחלוטין.

למבורגיני שעיצב אמיר בפרויקט הגמר של לימודיו

 

עוברים לטורינו, חוזרים לפיאט

בשלב זה, כשאני מבין שתחום הרכב באיטליה מרוכז באזור טורינו, המעבר הופך לבלתי נמנע. סופשבוע אחד, מולטיפלה מלאה עד אפס מקום והופ, עברנו למרכזה של עיר איטלקית מפתיעה ביופייה. הרבה זמן לנשום לא היה לי, כי כעבור מספר חודשים עבר הפרויקט ארגון-מחדש, ומצאתי עצמי חוזר ל-Centro Stile, עכשיו במתקן מחודש שנקרא Officina 83.

 

מדובר בסטודיו ענקי שהיה בעבר מפעל הרכבה של פיאט. מבנה המתכת המקורי נצבע וחודש, כשכל עיצוב הפנים תוכנן מחדש על-מנת לאחד את כל פעילויות העיצוב של קונצרן פיאט. אם דמיינתם פעם איך נראה סטודיו לעיצוב רכב, אז כך הוא אמור להיראות.

 

חזרתי לעבוד תחת אותו הבוס, שדרש בתוקף את שירותי, על פרויקט חדש לחלוטין. מדובר היה על גרסא מיוחדת לפיאט 500, בשיתוף עם בית האופנה האיטלקי דיזל. העבודה כללה פיתוח של חלקים שנוספו לרכב המקורי, כדי להקנות לו מראה שונה, כל זאת בשיתוף עם מעצבים מפיאט ומדיזל. תפקידי בכוח היה למדל בתוכנת התלת-מימד את כל החלקים המיועדים לייצור לדגם הספציפי, כשכל פריט מקבל גרסאות רבות, עד לבחירת העיצוב המנצח.

דגמי תצוגה מוקטנים שעיצבו סטודנטים לעיצוב רכב - מימין: אמיר ואשתו

 

את ההחלטות לוקחים כל מספר שבועות, לאחר מצגת בה שופטים את תהליך התקדמות העיצוב על-פי דגם אמיתי, או ממוחשב בלבד. פה אני מגלה לראשונה את מורכבות התהליך, משלב השרטוט הראשוני ועד שלב הכנת הדגם תלת-ממדי ממוחשב ומוכן לייצור. התהליכים דורשים חודשים של השקעה, עם תשומת לב לכל פרט ופרט. תוך כדי העבודה, יוצא לי גם להשתתף בפרויקטים שונים, ביניהם הטופולינו, המתחרה העתידית של פיאט לסמארט.

 

לאחר מכן התחילה הרפתקה חדשה. הכל התחיל עם רעיון לא ממוסד לייצור של גרסת רטרו לטרקטור של New Holland (חלק מקונצרן פיאט). המטרה היתה לייצר במהירות עיצוב ממשי על-מנת לשכנע את דרגי הניהול הבכירים להפנות תקציבים לנושא. פה נרתמתי לעניין ובתקופה של מספר ימים (ולילות) יצרנו מצגת משכנעת אשר המחישה את העיצוב הסופי. הפרויקט אכן אושר וקיבל אור ירוק, כך שבקרוב יוצג הבומר 8N (ובאנגלית - Boomer), שלדעתי לפחות, מהווה את הטרקטור הכי חמוד בשוק. אבל אני ממש לא אובייקטיבי.

 

היכל הקודש

עם הצלחת הפרויקט, הגיעה גם ההצעה לחבור ולהיות חלק ממרכז העיצוב של הכלים החקלאיים. עם כל ההנאה מהפרויקט, הלב עדיין היה שייך לעיצוב מכוניות. כך מצאתי את עצמי עובר מעיסוק בטרקטורים למקום חדש לגמרי - סדנת פינינפארינה.

בומר 8N. טרקטור טרקטור, אבל חמוד 

 

בשביל כל המשוגעים לנושא, ואני כמובן ביניהם, מדובר על היכל הקודש. מפה יצאו העיצובים המפורסמים ביותר ב-50 שנה האחרונות של דגמי פיז'ו, פרארי, מזראטי, אלפא רומיאו ועוד. כניסה לאולם קבלת הפנים דומה לזו של מוזיאון רכב. כ-20 ממיטב יצירות האמנות על ארבעה גלגלים מקשטות את החלל, ההיסטוריה של עולם הרכב מדברת מכל פינה ופינה.

 

עם זאת, התקופה לא קלה. שילוב של אירועים הכוללים את מותו הפתאומי בתאונה של אנדראה פינינפארינה המנכ"ל, ומי שהיה אחראי על פעילויות כלכליות רבות, כמו-גם המשבר הכלכלי המתפשט, הכניסו את החברה לקשיים כלכליים חמורים. היה לי קשה מאד לראות את אחד מהשמות הגדולים של עולם הרכב במצב קשה שכזה, כשהעתיד כלל אינו ברור, מה שגורם לי להבין גם עד כמה אכזרי והפכפך הוא התחום.

 

המשבר הכלכלי ההולך ומעמיק גורם לירידה כללית במכירות של כל סוגי המכוניות ביותר מ-30%, כך שמרבית היצרניות מחליטות להקפיא את תוכניות הפיתוח שלהן. בזמן שמסביב אני שומע על יותר ויותר פרויקטים שנעצרים, ואנשים שנשלחים הביתה, אני נכנס לצוות פיתוח עיצוב הפנים של אחד הדגמים העתידיים של - שוב פיאט.

 

העבודה שלי התמקדה בעיצוב משטחים - ההכנה לייצור של החלקים השונים, תוך שילוב עם צוות המהנדסים של החברה. מדובר על השלב האחרון בשרשרת הפיתוח, שאמור לשלב את דרישות העיצוב, הייצור, הארגונומיה והבטיחות. התפקיד הנוכחי דרש לשלב את כישורי העיצוב שלי, עם יכולת טכנית גבוהה, סבלנות, פרפקציוניזם ועמידה בלוחות זמנים לוחצים.

 

החלום הפך למציאות, אבל הוא לא נגמר. יצרתי קשרים עם אנשי מפתח בתעשיית הרכב, רכשתי חברים רבים, שפה חדשה והרבה הרבה ניסיון מקצועי ואישי. אחרי חמש שנים אני יכול לומר שאיטליה יפה, נעימה ותרבותית. אבל אנשים כאן קצת הפסיקו לחלום. ואני? אני עוד חולם לפתח ,לעצב וליצור, הפעם אולי גם בארץ.