האיטלקים חגגו היסטוריה מוטורית

הארבעה ביולי, הוא-הוא יום העצמאות האמיתי של איטליה. תאריך רשמי? שניים ביוני, אבל את זה תשמרו לפוליטיקאים ומדינאים. יום העצמאות האמיתי של האיטלקים, והם יודעים את זה מצוין, הוא זה בו החלה מהפכה אמיתית בדרך בה הם מגיעים ממקום למקום. וזה קרה בארבעה ביולי 1957, יום הצגת פיאט 500 (צ'ינקווצ'נטו) המקורית.

• לעמוד הפרויקט המיוחד של השקת ה-500 באיטליה
• השקת פיאט 500 החדשה
• אתר ה-500 החדשה
• מועדון ה-500 הקלאסית האיטלקי
  

המכונית הקטנטנה הזו, פחות משלושה מטרים של עיצוב איטלקי פשוט וחינני, הפכה לראשונה שניתן לרכוש בתשלומים וללא מקדמה. יותר חשוב, היא הייתה זולה כל-כך, עד שכל איטלקי ואיטלקיה כמעט יכלו להרשות אותה לעצמם. אז למרות ביצועים פושרים (אפילו בסטנדרטים צנועים של שנות ה-50) וממדים זעירים, ה-500 הפכה לסיפור הצלחה מסחרר - 3.7 מיליון מכוניות יוצרו, כ-400,000 עדיין נעות על הכבישים, 32 שנה אחרי שהופסק הייצור.

וחצי מאה מאוחר יותר...

האיטלקים התאהבו בחופש התנועה שהיא העניקה להם, בפיאט זיהו את הפוטנציאל וייצרו אותה במשך קרוב ל-20 שנה. זמן קצר אחרי שהלכה לעולמה, החל לפעול מועדון מעריצים איטלקי, שאיגד חובבים מכל קצוות המדינה. כיום רשומים בו 25,000 חברים. בהמשך התפשטה הבשורה לא רק למדינות רבות באירופה, אלא גם למחוזות רחוקים מעבר לאוקיינוסים. כיום קיימים מועדוני 500 במקומות רבים בעולם, והקטנטנה מוערכת אפילו בארצות הברית חובבת זללניות הדלק.

50 שנה בדיוק לאחר מכן - 04.07.2007 - התקבצו שני מיליון איטלקים ו-5,000 עיתונאים, לצפות בהשקת המכונית החדשה. שלוש שנים אחרי שהודיעו רשמית על הכוונה, ובתום חודשים רבים של ציפייה מורטת עצבים, הציגה פיאט בטקס מפואר - אולי המפואר מעולם - את המכונית החדשה. זיקוקי דינור, מכוניות ובני אדם שטים על מים, שחזור הופעת הביטלס (כולל המעריצות) והמחזה מקורית של בדיחת "כמה פילים אפשר לדחוס בפיאט 500". אגב, ארבעה. והייתה שם גם אחת לורן היל (צרודה במיוחד, לידיעת המתכוננים להופעתה בישראל), שחיממה את להקת מיומנה בקטע ריקוד דרמטי - מצויין להעלאת הדופק לקראת חשיפת המכונית החדשה.

חגיגת המונים

לאחר המופע, בו צפו מי שלא זכה להיכנס לטריבונות ממסכי ענק שניצבו בשלל כיכרות בעיר, התקבצו 500 מכוניות מדגם ה-500 הישן בכיכר המרכזית, בחגיגה רעשנית במיוחד של מנועים, צפצפות, דגלי איטליה, צופרים ו...עוד צפצפות. האיטלקים לא מאמינים בהדחקת רגשות - במיוחד לא שמחה. החגיגה הרעשנית הזו הסתובבה למחרת בעיר, לשמחתם של התושבים (העיר כולה נראתה כמי שלקחה חופש לצורך האירוע). דמיינו לעצמכם עשרות פיאט 500 זערוריות נעות לכאן ולשם בזריזות, מתקבצות לשיירות, ממלאות חניונים וחוזרות שוב לכביש בטרטור גדול.

פיאט 500 - מפגש המועדון בגרלנדה‏ (צילום: רועי צוקרמן)

1

2

3

4

5

6

7

נוסעים למפגש

בתום היום השני של החגיגות, ארזו בעלי ה-500 את הקטנטנות ויצאו לדרך לגרלנדה, הסמוכה לריביירה האיטלקית. בקושי שניים וחצי בתים עם אוכלוסיה של פחות מ-1,000 תושבים, אבל לפתע 1,500 צ'ינקווצ'נטו ואלפי בני אדם, במסגרת מפגש שנתי של מועדון ה-500 הקלאסיות. אתם קוראים נכון, 1,500 מכוניות מכל רחבי העולם, כולל נציגים אוסטרליים שהגיעו לאירוע בנסיעה - טוב, רוב הדרך - ומתכננים להמשיך עד ארה"ב.

האירוע בגרלנדה התקיים בסדר איטלקי ידוע: מתחילים תמיד בזמן (בערך), כולם חונים מסודר (באופן יחסי) ובעיקר שומרים על השקט (צפצפות, הזכרתי?). שלל ה-500 לא נחו לרגע, נוסעות כל הזמן מהחנייה (ששימשה רבים גם לשינה), לאירוע זה או אחר, לבית הקפה ושוב חזרה. בין לבין הסתובבו האלפים בין דוכני שוק חלקים מקיף, שיפורים וסתם חלקים נדירים, מדבקות, סמלים, דגמים מוקטנים, מערכות שמע מקוריות, מכל הבא ליד.

חוגגים בפיאצה. אווירה מחשמלת (צילומים: רועי צוקרמן)

כדי שלא ישעמם לאף אחד, דאגו המארגנים לשלל פעילויות. מהופעות מוזיקה קלאסית ואופרה, דרך ארוחה חגיגית למשתתפי מסע "טור-אירופה" (בו נסעו בעלי 500 למפגש באיטליה מכל רחבי אירופה), פארק שעשועים ומתקני מים ואפילו טיול-נהיגה בכבישים מפותלים. והכל הסתיים ביום ראשון, אז הונחתה על-ידי מסוק פיאט 500 חדשה במרכז המפגש.

עבורנו זה נראה כמו חגיגות מעולם אחר. בעולם קוראים לזה פשוט תרבות מוטורית.