הקמת הממשלה החדשה על משרדיה המגוחכים והמיותרים (אגב, להיכן נעלם המשרד לענייני גמלאים?) הדגישה את העיוות האבסורדי ביותר בתולדות החיבורים והפירוקים בממשלת ישראל – פירוקו של משרד העבודה והרווחה.
לפני שמונה שנים, מסיבות פוליטיות ציניות, הוחלט לפרק את משרד העבודה והרווחה. הימים, ימי ממשלת שרון, והמטרה היתה ליצור תיק כלכלי חזק, כלומר רב תקציבים, שיש לו הילה כלכלית ולא חס וחלילה תחושה של טיפול במסכנים, כפי שמצטייר משרד הרווחה. שהרי טיפול במסכנים הוא לא סקסי, וגם אין שם ארוחות פאר או נסיעות לחו"ל. השר שאמור היה להתמנות לניהול המשרד היה אהוד אולמרט, כך שהדברים ברורים.
באותה הזדמנות החליטו שיש לשנות את שם המשרד, שכן צירוף המילה "עבודה" ל"משרד התעשייה והמסחר" הופכת את שם המשרד ל"משרד התמ"ע" – וזה לא נשמע טוב. מה גם ש"עבודה" היא ממילא out. תחליף בדמות "העסקה" לא פתר את הבעיה, והחליטו על "תעסוקה". כך נולד משרד התמ"ת – קצת מורבידי, אבל לא נורא. תעשייה, מסחר ותעסוקה.
אך "תעסוקה" היא לא ממש מילה נרדפת ל"עבודה". בשפת היום-יום היא מבטאת יותר "משהו לעשות" למי שאין לו במה למלא את זמנו. מאוד רחוק מ"העבודה היא חיינו" או מ"ערכי העבודה".
המעבר מ"עבודה" ל"תעסוקה" היה הרבה יותר מסמנטי, ומשמעותו הרבה מעבר להעברת סמכויות מלשכה אחת לרעותה. המשרד הממונה על ענייני העבודה והעובדים צורף כסרח עודף למשרד גדול, שאחראי לקידום התעשייה והמסחר – כלומר, לקידום המעסיקים. בארגון העבודה העולמי חשבו שמישהו בארץ השתגע: משרד ממשלתי שאחראי על קידום המעסיקים והעובדים כאחד? אין כאן ניגוד עניינים? אז זהו, שיש. במובהק.
מאז נדחק משרד העבודה לסוף סדר העדיפויות של המשרד לקידום המעסיקים, נדחק גם העיסוק בענייני עובדים. רק במשרד שרואה את העובדים דרך חור המנעול של דלת לשכתם של המעסיקים הגדולים, ניתן היה לאמץ את תוכנית ויסקונסין – שכל עניינה במתן תעסוקה בשכר מזערי, במקום במציאת עבודה המכבדת את בעליה; רק במשרד "תעסוקה" אפשר להתעלם מכך שחוקי העבודה בישראל הפכו לחוכא ואיטלולא, שרבים מפרים אותם, גם ממשלת ישראל עצמה.
האם יכול להיות שכיוון שהשר אחראי לקידום האינטרסים של המעסיקים, אין לו מוטיבציה לדאוג להגנת שכרם ותנאי העסקתם של העובדים?
ההחלטה להעביר את משרד העבודה לתחתיתו של משרד התמ"ת, היא כמובן תוצר של תפיסה אידאולוגית מובנית, ולא רק של גחמה פוליטית ברגע של מו"מ קואליציוני ורצון להיטיב עם האחד על חשבון הרבים.
מה גם שמשרד, מרגע שהועבר – לא יוחזר. אלא אם יכול להיות מצב, שמפלגה אחת אוחזת בעת ובעונה אחת בשני המשרדים – גם ברווחה וגם בתמ"ת. כמובן שנדרש גם שלאותה מפלגה תהיה תפיסת עולם, לפיה יש חשיבות אמיתית להגנה על עובדים. אולי היא אפילו תזכור שיש ערך לעבודה, ואין היא רק בגדר תעסוקה לשעות הפנאי.
כמובן, שאילו היתה מפלגה כזו, היא היתה בוחרת בשר תמ"ת, שידע לעשות את הצעד המתבקש ולוותר על חלק מסמכויותיו לטובת חברו (תקדים מסוכן, אני מודה).
אילו היתה מפלגה כזו, היא ודאי היתה פועלת לתיקון הפגע ההיסטורי ומודיעה לאלתר כי תשיב את משרד העבודה אל מקומו הראוי – בראש ענייניו של משרד ממשלתי. משרד ממשלתי שנלווים אליו ענייני הרווחה, שאמורים לתת מענה רק משלא צלחה המטרה הבסיסית – קיום זכותו של כל אדם לעבוד בשכר ראוי המאפשר חיים בכבוד. כמה חבל שאין בממשלת ישראל מפלגה כזו.
עו"ד יפעת סולל מתמחה במשפט ציבורי וזכויות עובדים