הטרדה מינית אינה פלירטוט

לצערנו ישנם עדיין אנשים שממשיכים במתן לגיטימציה למטרידים מינית, תוך הפיכת הקורבנות לאשמות

במאמרו "פלירטוט הוא לא אונס", מתעקש ד"ר אמיר חצרוני לטעות ולהטעות את הציבור. החוק למניעת הטרדה מינית הוא מן החוקים החשובים שנחקקו בעשור האחרון, והוא עוזר להבין מתי נגיעה, מעשה או אמירה עם גוון מיני, אסורים ומהווים עבירה פלילית. הוא מסייע לנשים לדעת שמה שנעשה בגופן או בנפשן אינו באשמתן, ועוזר לגברים, המהווים 97% מהפוגעים מינית, להבין מבלי להתבלבל, מה מותר ומה בהחלט אסור להם.

 

חיים רמון, חנן גולדבלט וכל עבריין מין מורשע אחר, מפורסם יותר או פחות, גזרו על עצמם במו ידיהם את עתידם ואת עתיד הנשים שפגעו בהן. ראוי שהתקשורת והציבור יציבו מראה גדולה מול פניהם, בכל פעם שעבריין מין מורשע עומד מולם ולא יחסכו ממנו שאלות. האחריות למעשיי עברייני המין היא אך ורק שלהם. אל לנו לחוס או לסלוח לאדם כזה עד אשר יתנצל, יבין את חומרת מעשיו וימלא את חובו לחברה.

 

"הנשיקה הקצרה" של חיים רמון, כפי שמכנה אותה בקלות דעת מר חצרוני, הפכה אותו לעבריין מין מורשע על ידי בית המשפט. ככזה, היה עליו לשלם על מעשיו ולעזוב בבושת פנים את תפקידו כשר המשפטים. הכרעת הדין קבעה: "הנאשם נשק והחדיר את לשונו לפיה של המתלוננת..". שר המשפטים לשעבר עשה מעשה מגונה בצעירה ללא הסכמתה. בטוחה אני שאף אחד לא היה מייחל לאחותו או לבתו "לזכות" בנשיקה מבזה וחודרנית מהסוג שתואר.

 

אחת מכל שלוש נשים נפגעה או תיפגע פגיעה מינית במהלך חייה, ואחד מתוך שבעה גברים נפגע או ייפגע במהלך חייו. אלו הם נתונים סטטיסטיים עגומים ממחקרים שנעשו בעולם ובארץ. לצערנו, מרבית הנפגעות והנפגעים בוחרים שלא לפנות למשטרה מסיבות של בושה, אשמה, ניסיון הדחקה של החוויה הפיזית והרגשית הקשה, או חוסר לגיטימציה של החברה לתופעת האלימות המינית.

 

"מחמאה" על לבושה או גופה של אשה תוך התייחסות מינית, נשיקה או נגיעה באיברים אינטימיים של אשה או גבר, נחשבים להטרדה מינית ולמעשה מגונה. היתממותו של מר חצרוני בדבר "פלירט מילולי ו"חיזורים גמלוניים" מוסיפה עמימות לכוונותיו של הכותב.

 

כולנו בעד חופש ביטוי, חיזורים ודיאלוגים, כל עוד הם נעשים עם כוונות אמיתיות, בגבולות ברורים ומדוברים, משוללי ניצול יחסי כוח ובהסכמה. דברים שכהגדרת חצרוני הם בגדר "חופש הביטוי של הגבר שרוצה מדי פעם לספר בדיחה מעט גסה", או גברים שהם "מטרידים מילוליים שלכל היותר לא יודעים מתי אולי מומלץ לסתום את הפה", הם בדיוק הדוגמא לכך שישנם עדיין אנשים בקרבנו שממשיכים לתת לגיטימציה לגברים להטריד מינית נשים ולתת להן את ההרגשה שהן האשמות ולא המטריד.

 

בישראל קיימים תשעה מרכזי סיוע הפרושים בכל רחבי הארץ, שמאוחדים בארגון גג: "איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית". בכל שנה מתקבלות כ-40 אלף פניות, מתוכן כ-9,000 פניות חדשות (פנייה המדווחת לראשונה על פגיעה מינית) ולא "פחות מ- 6,000 פניות" כפי שכתב והטעה מר חצרוני.

 

עבריינות מין אינה תופעה חדשה או מתעצמת. תודות לעלייה במודעות, לשיח חברתי-ציבורי פתוח יותר ולחוק למניעת הטרדה מינית, אנו יכולות ויכולים לחוש מעט יותר מוגנות ומחוזקות ולאפשר לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית לספר את אשר אירע להם ולהאמין להם.

 

עינת רובין, דוברת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית