להיות עם כ-100 גברים כדי למצוא אהבה אחת?

חישובים מסובכים שערכתי בהתבסס על נסיונם של חבריי הובילו למסקנות: 90% מהמקרים בהם קשר מתחיל במיטה מתמצים בזיון אחד, 5% מובילים לזיונים נוספים, 4% יוצרים קשרי ידידות ו-1% מולידים קשרים רומנטיים. מחקר לא מדעי בכלל

שנתיים תמימות במהלך חיי בניו יורק הסתובבתי בחברת גייז, הרבה גייז ורק גייז. ביליתי במועדונים שלהם, בברים ובשכונות שלהם. הם היו החברים הכי טובים שלי, ערימה של בחורים, חלקם גבריים, חלקם נשיים, אז הם המציאו שם לבחורות שכמותי, ורשמית הפכתי ל-Fag Hag.

 

מצאתי את עצמי במסיבות בהן הייתי הבחורה היחידה בשטח. יכולתי לרקוד חופשייה, משוחררת אך לא נחשקת. יכולתי לנוע במלא החושניות בין מאות גופות שריריים, חטובים, בורקים וחשופים, מבלי לחשוש שמישהו יתפוס לי בתחת. גן עדן.

 

מידי פעם היה ניגש אלי אחד מהם, אומר לי שאני רוקדת יפה ושואל בנימוס אם הוא יכול לרקוד איתי. תמיד הסכמתי, למה לסרב? לא היה בכך שום איום או רתיעה. לא היה צורך לחשוב ולשפוט מה הוא רוצה ממני והאם הוא מוצא חן בעיניי. היה בכך חיבור נקי של שני אנשים שאוהבים לרקוד, אוהבים את החיים ומוצאים מישהו לחלוק איתו את האופוריה הכימית לכמה רגעים.

 

אין ספק שההתרועעות האינטנסיבית שלי עם זכרים אוהבי זכרים השפיעה עלי ועל האופן בו התנהלתי עם גברים מאז אותה תקופה. ההשפעה החזקה ביותר נגעה כמובן למיניות. חברי ההומואים נוהגים לנהל את קשריהם עם בחורים באופן אחיד וברור: קודם כל מזדיינים. אם הזיון מוכתר כהצלחה, אולי יש סיכוי לדייט.

 

מפגשים מיניים סוערים ונטולי רגש

אומרים שגברים מוּנעים יותר מסקס ונשים מוּנעות יותר מרגש. שתי סדרות הטלוויזיה הגדולות בנושא גייז ששודרו בעבר, "הכי גאים שיש", ו"ישנן בנות", חיזקו את דעתי בנושא. הסדרה שהציגה את עולמם של ההומואים הייתה רווייה במפגשים מיניים סוערים ונטולי רגש. הסדרה המקבילה, שהוקדשה לחיי הלסביות, למרות שלא היתה נטולת סקס כלל ועיקר, עסקה יותר באינטריגות רגשיות והיתה רווייה דמעות. נשים...

 

המפגש בין שני הקצוות האלו מתרחש בעולם הסטרייטי. כשחזרתי לעולמם של בני מיני, פתאום לא הצלחתי להבין - מדוע אנחנו הסטרייטים לא יכולים פשוט להזדיין בחופשיות? למה הסקס שלנו צריך להיות כל כך מורכב ומסובך? למה מוכרחים לערב בו רגשות וכל מיני עניינים לא קשורים בעליל? מאוד התחברתי לגישה המינית הגאה, מפני שהיה לי נוח איתה. במיטה הרגשתי בטוחה, ידעתי שאני שולטת בתחום ביד רמה. אחרי הכל, את הטיפים שלי קיבלתי מחבריי ההומואים, ומי כמותם יודע טוב יותר איך לענג גבר?

 

בטריטוריה הרגשית, לעומת זאת, הייתי מפוחדת עד אימה. אחרי שני גירושים, פחדתי מאהבה. איך יכולתי שוב לסמוך על עצמי שאתאהב באדם טוב ונכון, אחרי כל כך הרבה בחירות שהתבררו כטעויות? הביטחון המיני שלי, לעומת חוסר הביטחון הרגשי, אף הודגש עם תהליך הכתיבה. שמתי לב שהרבה יותר קל לי לכתוב על סקס מאשר על רגשות.

 

נועם, אחד מחבריי הטובים ביותר מימי הגייז הפרועים שלי, הגיע לביקור מולדת לפני מספר שבועות. בשיחות נפש שלנו הוא סיפר שבשנים האחרונות התפתחה אצלו כמיהה למציאת אהבה זוגית. אבל איך בכלל ניגשים לחיה הזו, כשאתה מורגל לעשות סקס כאקט ראשון במפגש שלך עם בחורים? איך בכלל מתנהלים לתוך קשר שיש בו משהו מעבר למיניות? איך מוצאים את הביטחון לשחות במים הסוערים של הרגשות, כשהדבר הכי רגשי שחווית הוא סקס על מיטת מים?

 

רק כששמעתי את תסביכיו של נועם לגבי הקושי במפגש הרגשי הבנתי שבמשך זמן רב גם אני סבלתי בדיוק מאותם תסמינים. נאלצתי לעבור דרך חתחתים פתלתלה של כשלונות בשביל להבין שכשרוצים אהבה, עדיף להשהות את הסקס ולו גם במעט.

 

סקס לשם סקס הוא חיוני בחיי הרווקות

חישובים סטטיסטיים מורכבים שערכתי בהתבסס על ניסיונם של חבריי, הובילו למסקנות הבאות: 90% מהמקרים בהם קשר מתחיל במיטה מתמצים בזיון אחד, 5% מובילים לזיונים נוספים, 4% יוצרים קשרי ידידות ו-1% מולידים קשרים רומנטיים. במילים אחרות, בשביל להשיג אהבה דרך המיטה ולראות זיקוקים, צריך לשכב עם בערך 100 גברים.

 

סקס לשם סקס, כבודו במקומו מונח, והוא מהווה לעיתים חלק חיוני בחיי הרווקות. אחרי הכל, אנחנו אנשים עם צרכים פיזיים קיומיים. אבל סקס לשם סקס לא יכול להתקיים במקום בו יש רגשות. ועם כל הקושי להודות בכך, עם כל הרצון להאמין שאני יכולה להיות משוחררת כמו חבריי הגברים העליזים, נוכחתי לדעת שבסופו של דבר, לטוב ולרע, אני אשה המונעת מרגש.

 

במשך השנים כל כך נתפסתי לדמות של האשה המשוחררת, החופשייה, אוהבת הסקס, שכבר לא יכולתי להשתחרר ממנה - היא השתלטה עלי. הרגשתי נבוכה להגיד שאני בכלל רוצה משהו אחר, שאולי אני רוצה זוגיות, שאולי אני רוצה אהבה. הרגשתי שאמירה כזו תציב אותי מיד בעמדת נחיתות. "מה הוא צריך עוד נודניקית שתרצה ממנו רגשות?", חשבתי לעצמי, "אני רוצה לבלות, ליהנות, להשתולל, להזדיין". כל כך הזדהיתי עם הדמות הזו, שאולי התאימה לזמן אחר ולמקום אחר, שלא הייתי קשובה לעצמי, לקול הפנימי, העכשווי.

 

לשמחתי הרבה, כל מפגש בחיי, כל דייט מוצלח או כושל, עזר לקלף את מעטה הקלילות הכל כך כבד שסגר עלי. כל מפגש עזר לי להבין טוב יותר מה אני רוצה, ולמצוא את הדרך הנכונה ואת האומץ להגיד את זה. כן, אני רוצה אהבה, אני רוצה זוגיות, אני רוצה ילדים, אני רוצה משפחה.

 

אצל גייז חשוב במיוחד להיכנס למיטה מהר

הצגתי בפני נועם את התיאוריה מאירת העיניים, על פיה יש להשהות את האינטראקציה המינית לשם יצירת קשר רומנטי. הוא הסביר שאצל גייז חשוב במיוחד להיכנס למיטה מהר, כי החיבור המיני הוא לא טריוויאלי. "אצלכם יש גבר, יש אשה ולכל אחד יש תפקיד ברור ומוגדר. אצלנו זה אחרת - יש אקטיביים, יש פסיביים. אין טעם להתחיל קשר אם אין חיבור שמשלב בין השניים".

 

עניתי שגם אצל סטרייטים חיבור במיטה הוא לא עניין של מה בכך, וכבר קרה לי בעבר שאשליית חיבור טוב התבדתה כשהבגדים הוסרו. עדיין, אם יש מישהו שמוצא חן בעיניי, אני אקח את הסיכון של "בזבוז הזמן". אני אתן לו להיכנס לי ללב, לפני שהוא נכנס לי לגוף.

 

גייז, לסביות או סטרייטים, בסופו של דבר כולנו בני אדם שבסך הכל רוצים קצת חום ואהבה. למה קצת? הרבה. אני למדתי שבשביל לזכות באהבה צריך קודם כל לרצות אותה באופן מוצהר ומכוון, בלי פחד ועם הרבה סבלנות.