מאסר עולם על רצח: 'הפך את אם בנו ללפיד בוער'

"גרם לבת-זוגו סבל וייסורים שקשה לתאר במילים" - הזדעזעו השופטים, ששלחו את איבטור אבשלומוב למאסר עולם. אחי הנרצחת מצא מעט נחמה בעונש, "אבל אי אפשר להתרגל לעובדה שהיא איננה"

אחיה ראב"ד פורסם: 23.06.09, 10:22

מקרה מחריד של רצח אשה על-ידי בן-זוגה הסתיים היום (ג') במאסר עולם. בית-המשפט המחוזי בחיפה גזר הבוקר את העונש הכבד על איבטור אבשלומוב, בן 53 מקריית-ים, שהורשע ברציחתה של לריסה דוידוב בינואר 2008.

 

הרצח הנורא אירע בדירתה של דוידוב בקריית-ים. עוד לפני הרצח הצטייד אבשלומוב במיכלי חומר דליק ובאמצעי הצתה, עלה לקבר אביו "להיפרד" ולבסוף הגיע לפגישה שקבע עם בת-זוגו - ושם ביצע את המעשה: הוא הצית את האשה לאחר ששפך עליה חומר דליק, ואף חבט בראשה בעציץ כאשר ניסתה לברוח.

 

השופטים לא הסתירו את זעזועם נוכח הפרשה הקשה ואמרו: "מקרי רצח רבים למרבה הצער מגיעים לפתחנו, אולם במקרה זה נאשם זה בחר לקפד את חייה של בת זוגו באכזריות יוצאת דופן, בגרימת סבל ובייסורים קשים עד שקשה לתאר במילים את הדברים. הוא הפך את בת זוגו ואם בנו ללפיד בוער".

 

בהתייחסם לדרישת ההגנה - שגובתה בחוות דעת פסיכיאטרית - להפחית בעונש בשל "אילוזיית קנאה" בה לכאורה סבל, הסבירו השופטים כי מדובר ברצח אכזרי במיוחד. גם אם היה מוכח שמצבו הנפשי של אבשלומוב אכן מצדיק הפחתה בענישה, הבהירו, לא היו נעתרים לבקשה. ולכל היותר, הוכח לדבריהם שלקה ב"מחשבות שווא". השופטים - אב בית הדין יוסף אלרון, כמאל סעב ומשה גלעד - התייחסו גם לעובדה שהנאשם לא הביע חרטה, אלא להיפך - הביע סיפוק ממעשהו בחקירה ובבית המשפט. 

 

התובע, עו"ד עמית אייסמן מפרקליטות מחוז חיפה, טען לכל אורך הדרך

כי גם אם יוכח שמצבו הנפשי היה רעוע, בסמכות בית המשפט להחליט אם יש מקום בכל זאת שלא להפחית בענישה. הסניגור, מוחמד עלי מהסנגוריה הציבורית, אמר ל-ynet כי לאחר שילמד את גזר הדין, ישקול אם לערער לבית משפט העליון: "סברנו שהוא לא אחראי למעשיו, ולצערי בית המשפט לא קיבל טענה זו".

 

אחיה של הנרצחת, סולומון דוידוב, אמר ל-ynet כי הוא חושב שנעשה צדק: "זה המינימום שאתה יכול לקבל, אבל זה מה שיש בחוק. את אחותי אי אפשר להחזיר, אבל טוב שהוא קיבל את מה שהגיע לו". האח, שליווה את המשפט מראשיתו, טען כי אבשלומוב שיקר לאורך כל הדרך והוסיף: "קשה לנו מאוד, עדיין לא התרגלנו לכך שאחותי איננה. אי אפשר להתרגל לדבר כזה".