בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע הבוקר (יום א') את איבטור אבשלומוב,
בן 53 מקריית ים, שרצח את בת זוגו לשעבר, לריסה דוידוב. אבשלומוב היכה אותה עד שנפלה לרצפה, הצית אותה והמשיך לחבוט בה באמצעות עציץ, עד שנפחה את נשמתה. בית המשפט דחה את טענת סניגוריו של אבשלומוב כי לא היה אחראי למעשיו בשל מחלת נפש.
הרצח אירע בחודש ינואר 2008, זמן קצר לאחר שבני הזוג נפרדו בתום מערכת יחסים בת 14 שנה. בין השאר, הנאשם עזב את הבית מאחר שהאמין כי דוידוב בוגדת בו.
היא אף פנתה לקבלת סיוע משפטי, כדי להגיש תביעת מזונות נגד הנאשם.
ב-13 בינואר קבעו בני הזוג להיפגש בדירתה של דוידוב, עם שרברב שהוזמן למקום. לקראת הפגישה רכש אבשלומוב שני בקבוקים של חומר דליק המשמש להצתת פחמים. כשהגיע לדירה נעל את הדלת כדי שבת זוגו לשעבר לא תוכל להימלט - ואז ותקף אותה במכות. לאחר שנפלה לרצפה, התיז עליה את החומר הדליק והציתו.
"משהחלה המנוחה לבעור, ועל מנת להבטיח את מותה, שפך עליה נוזל מדליק פחמים מהבקבוק הנוסף, והיכה אותה באמצעות עציץ שהיה בדירה", תואר בכתב האישום.
אבשלומוב הודה מיד במעשים המיוחסים לו, ואף שיחזר את צעדיו. בתחילת משפטו טענו סניגוריו, שמונו לו מהסניגוריה הציבורית, כי הוא אינו אחראי למעשיו בשל הפרעה נפשית בשם "דלוזיית קנאה". הוא נבדק על ידי שלושה הרכבים פסיכיאטריים מטעם המדינה ובית המשפט, ושניים מתוכם קבעו כי הוא מסוגל לעמוד לדין והיה מודע ואחראי למעשיו - למרות מחלת הנפש.
אב בית הדין, יוסף אלרון, והשופטים כמאל סעב ומשה גלעד, קיבלו עמדה זו ואף ציינו כי "דלוזיית קנאה" אינה מוגדרת בחוק כמחלת נפש. הם ציינו כי יכולתו של אבשלומוב לנמק ולהסביר את המניעים למעשיו באופן ברור, לפיהם פגע במנוחה בשל כך שלטענתו נהגה לבזבז את כספו, בגדה בו
והשפילה אותו. "מניעיו של הנאשם, כפי שמלמדים דבריו לעיל, נעוצים בהשקפת עולם היררכית המעניקה לו זכות, להשקפתו, לקפד את חייה של המנוחה בשל התנהגותה ה'סוררת'", כתבו השופטים.
הרכב השופטים ציין עוד כי בכך שהנאשם נערך לרצח – רכש את חומרי הבעירה, ביקר בקבר אביו כדי להיפרד ממנו, נעל את דלת הדירה ואף הרחיק את החתול שהיה בבית – מעידה על כך שמדובר ברצח בכוונה תחילה. השופטים אף דחו את טענות הנאשם ל"קינטור" מצד האישה, דבר שעשוי היה להקל בענשו.
בשבוע הבא אמור להתקיים דיון בטיעונים לעונש הצפוי לו. הסניגורים ידרשו ענישה מופחתת על עבירת הרצח, בשל מצבו הנפשי של הנאשם.
