לכל אחד מאיתנו מגיע שיהיה מאהב לטיני

אני מתחיל לרקוד איתו, מסתכל אל תוך עיניו ומגלה עולם שלם. השמש יוקדת, הזיעה והאלכוהול משתלטים. אני אומר לו שאני גר קרוב, ואם בא לו להצטרף. מלמעלה שלחו לי מתנה

עברו עליי חודשים לא פשוטים, הרבה תהפוכות נפש. כאילו מישהו לקח את הנפש שלי ושם אותה ברכבת הרים הכי גבוהה בעולם בלי לקשור את החגורה, ולא עושה רושם שזה מתכוון להפסיק.

 

לפני כחודשיים החליט אלף השני לשים קץ למערכת היחסים שלנו, אחרי שנתיים וחצי. ביום בהיר אחד הוא התעורר ואמר לי "זה לא זה, אני נפרד ממך". הייתי בהלם מוחלט, לא ממש הבנתי מאיפה זה בא. אבל הסתבר שזה התבשל אצלו כבר כמה חודשים, רק שהוא שכח לשתף אותי. בעצם את תהליך הפרידה הוא עבר עם עצמו לבד, בזמן שהיה איתי. את השאר אני הייתי צריך לעשות לבד עם עצמי. לחפש את הסגירה לבד, זה לא פשוט.

 

היום, חודשיים אחרי, אני מבין הרבה דברים על מערכת היחסים שהיתה לי איתו. משפחות שאוכלות ביחד, חברים, דירה, עציצים, רהיטים, קניות משותפות ומה שלא עולה בדעתכם, למעט דבר אחד - התאמה. היום אני מבין שהתאמה לא היתה שם. היתה לנו הסתכלות שונה מאוד על החיים. תמיד ידעתי את זה אבל התכחשתי, כי פחדתי. פחדתי שהוא ' יקום ויילך ואני אשאר לבד. והנה זה קרה, הוא קם ועזב אותי בצורה הכי שרירותית שיכולה להיות.

 

ומה אמרה לי אימי באחד הבקרים שהייתי שבור? היא אמרה לי "קום, צא ופתח את הדלת ותסתכל על השמיים". עשיתי את זה, אבל לא ממש הבנתי למה. 

 

"אתה רואה את השמש?", שאלה.

 

"כן", אמרתי לה.

 

"יופי", אמרה, "היא ממשיכה לזרוח והחיים ממשיכים!".

 

אני מודה לו על שקם והלך

נפל לי האסימון, אמא תמיד צודקת. באותו רגע הבנתי שזהו, מספיק. בן אדם שעושה לך ככה אחרי שנתיים וחצי, קם ועוזב אותך בלי הסבר, לא באמת שווה להתעכב עליו. אני לא כועס עליו, אבל אני מאוכזב מהדרך שבחר לעשות את הצעד מבלי לשתף. יש בזה משהו מאוד סוציומטי.

 

בגדול אני מודה לו על שקם והלך, הרבה דברים טובים קרו מאז, ובעצם בגלל זה אני כותב את הרשימה הזו.

 

חודש הגאווה שעבר עלינו לטובה והמצעד הסוחף והמוצלח הביאו המון אנרגיות חיוביות והמון תיירים, כן, כן תיירים... ולי הוא שלח את המלאך חוזה קרלוס (איזה שם, תודו!). אני רוקד לתומי עם חבריי במסיבת החוף, ופתאום ניגש אליי בחור יפהפה ומציג את עצמו. אני כמובן מחייך וחושב לעצמי, "או, תייר... אל תבזבז אנרגיות, הרי בעוד שנייה הוא נעלם מהמדינה הזו", ככה אני חושב לעצמי, אבל לא מתנהג בהתאם.

 

אני מתחיל לרקוד איתו, מסתכל אל תוך עיניו ומגלה עולם שלם. השמש יוקדת, הזיעה והאלכוהול משתלטים, והשעה מתקרבת לשלוש בצהריים. אני אומר לו שאני גר קרוב, ואם בא לו להצטרף. הוא מחייך אליי, נפרד מחבריו ואנחנו יוצאים לדרך.

 

נורא קל להתאהב בתיירים, לא?

אני עוצר במכולת, לקנות כמה מצרכים אנחנו מגיעים לדירה, "מכירים לעומק", אוכלים, הולכים לנוח. חוזה קם והולך ומציע לי להצטרף למסיבה באומן 17. אני לא ממש מתלהב ללכת ומשלח אותו לדרכו.

 

משהו בתוכי אומר לי שהבן אדם הזה מיוחד, אבל הוא תייר, נורא קל להתאהב בתיירים, לא? ובכל זאת אני מוצא את עצמי באומן 17 עם חוזה קרלוס. חברים, היה לי את הערב הכי מיוחד, וכן, שתיתי קצת, אבל אז מה?

 

מיותר לציין שחוזה בא אליי אחר כך, בעצם עבר לגור אצלי. חבריי אמרו לי "מה אתה עושה הוא נוסע עוד שבועיים", אבל בשבת התחלנו לדבר על החיים וגיליתי בחור עם נשמה ענקית. ידעתי שאני מכניס את עצמי למקום הזה, אבל לא היה לי אכפת. התחלנו לבלות כל שנייה ביחד, לקחתי אותו ליד ושם, לכותל, לויה דולורוזה, לארוחות, הראיתי לו את תל אביב מכל פינה אפשרית, ממש מדריך. הוא גם הספיק לפגוש את ההורים שלי, את כל החברים שלי, עשינו קניות ביחד, ניקיון בית, בעצם עשינו הכל.

 

הלב שלי פתוח ומוכן לאהוב מחדש

תראו, די ברורות לי הסיבות למה חוזה קרלוס נשלח אליי. האחת היא להראות לי שהלב שלי פתוח ומוכן לאהוב מחדש. השנייה היא שיש אנשים שההתאמה שלהם יותר נכונה ואמיתית. השלישית היא להסביר לחוזה קרלוס מה זו התאהבות (הוא לא היה מאוהב בחיים). והרביעית, שהתאהבות יכולה לקרות בן רגע, או לקחת יותר זמן, הכל תלוי בנו.

 

ובכלל, אני לא חושב שצריך להסביר מה זה "מאהב לטיני", אין דברים כאלה! חום ונתינה אינסופית, והספרדית - אפשר לגמור רק מלהקשיב לשפה הזו.

 

חברים, חוזה קרלוס עזב, ואין לי איך אלא להודות לו על שפתח את ליבו בפניי וגרם לי להרגיש משהו שלא הרגשתי המון זמן. אנחנו נהיה בקשר, ומי יודע מה יוליד יום. הוא מתחיל ללמוד עברית, ואני אנסה ללמוד ספרדית.

 

תודה למארגני המצעד ששלחו לי את חוזה קרלוס המלאך, ותודה לך שם למעלה, אני יודע שהכל חלק מהתוכנית שלך והאמת אני סומך עלייך יותר מאי פעם. עזרת לי מאוד. אני יודע שלמרות מה שהדתיים אומרים - אתה דואג ל-כ-ו-ל-ם!