קצב השינויים, התקנות והחוקים שמוביל משרד האוצר בשנים האחרונות בענף הפנסיוני הוא מהיר מאוד. גם ותיקים ומנוסים בתחום מתקשים לעכל באופן מושכל את מכלול השינויים ולגבש מתוכם "משנה סדורה", בבואם להציע שירות לחוסך.
אכן, מטרת השינויים, כפי שמציג אותה האוצר, היא להגן על כספי החוסכים ולאפשר להם מחיה בכבוד בעת פרישתם, אך יש להקדיש תשומת לב רבה לקצב השינויים, וכמובן לכיוונם. במיוחד יש לשים לב להשפעות הרוחביות שלהם על אוכלוסיות קצה. לא אחת נמצא, כי בשל שינוי מסוים, שהוא נכון כשלעצמו, נפגעת דווקא האוכלוסייה שמבקשים להגן עליה.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הרפורמה המשמעותית, המחברת בין שני תיקונים שנעשו בשנת 2008: צו הרחבה לפנסיה חובה ו"תיקון 3", הקובע כי כל ההפרשות הפנסיוניות מיועדות מעתה ואילך לקבלת קצבה (חודשית) ולא להון (סכום חד פעמי שיוענק בעת הפרישה).
תיקונים אלה, על פניהם, הם עדות לקידומו של "חזון האוצר" ולמימושה של הראייה הסוציאלית המתקדמת, הדואגת לכך שלכל עובד תהיה פנסיה בקצבה חודשית בעת זקנתו. בד בבד, הסכנה היא, ש"שופכים את התינוק עם המים".
השינוי הראשון הוא במקרה של מות עמית בקופה הונית (שנועדה לשלם סכום חד פעמי בעת הפרישה). בעבר, יכלו המוטבים (יורשי העמית בקופה) להעביר את הקופה על שמם. בדרך זו היא היתה הופכת לנזילה ופטורה ממס וניתן היה לבצע משיכות בכל עת. כיום, בעקבות התיקון, ננעלה אופציה זו. בפועל, העברת הכספים לבעלותו של המוטב נרשמת כהפקדה חדשה, כך שהכספים סגורים עד לגיל פרישתו של המוטב.
יוצא מכך, שעל מנת להותיר את הכספים נזילים (לשימוש יומיומי למחייתו של המוטב), נאלצים המוטבים למשוך את הכספים ולהפקידם באלטרנטיבות השקעה אחרות - שאינן תוכניות פנסיוניות - עם כל הסכנות הכרוכות בכך. זו פגיעה ניכרת ברעיון פנסיית השארים. שכן, אם המוטב זקוק לכסף למחייתו, הרי שבכל משיכה מאפיק החיסכון החדש הוא ישלם מס רווחי הון. זו הרעה מהותית ביחס לפנסיית שארים מקרן פנסיה, שממנה יהיה זכאי להכנסה חודשית פטורה ממס.
כיום, כספי פיצויים פטורים ממס, הנותרים בתוכנית הפנסיונית לאחר עזיבת העבודה, הופכים לכספים קצבתיים וננעלים לגיל פרישה - כך שכל משיכה שלא על פי התקנות (דהיינו: קצבה בגיל פרישה אלא אם מתקיימת קצבת מינימום) מחויבת במס. בעקבות זאת, מבוטח החושב כי יצטרך את הכסף בשלב מאוחר יותר, ממהר למשוך את כספי הפיצויים הפטורים ונפגע פעמיים: הוא גם מעביר את כספי הפיצויים הפטורים לתוכנית חיסכון חייבת במס רווחי הון (במקרה הטוב), או לצריכה (במקרה הפחות מוצלח), והוא גם מקטין את הזכויות הפנסיוניות שלו.
שינוי זה מרע את תנאיהם של המבוטחים ופוגם בפועל בזכויות הפנסיוניות העתידיות שלהם. הדבר בולט בעיקר לנוכח העובדה, שכספי הפיצויים מהווים יותר מ-50% מהזכויות הפנסיוניות.
כל היבט שמרע את מצבו של המבוטח ו/או מוטביו יגרור משיכת כספים ויזיק לעיקרי הביטוח הפנסיוני. על משרד האוצר להגמיש התנאים, כך שהציבור יחפוץ להותיר הכספים בתוכנית הפנסיונית לשימוש אמיתי בעת הצורך. בכך יימנעו משיכות מיותרות, רק בשל החשש של המבוטח/המוטב, כי בעתיד יהיה יקר יותר להוציא את הכספים.
חשוב לזכור, כי עולם הביטוח הפנסיוני סבוך ומקשה על העושים במלאכה, כולל במשרד האוצר. משום כך, חשוב כי יתקיימו דיונים רחבים, בהשתתפות האוצר, היצרנים, היועצים והמשווקים ומתוך ראייה מערכתית, כדי שניתן יהיה למנוע ולו חלק מן ההחלטות שפוגעות במטרות החיסכון הפנסיוני.
הכותבת היא בעלת חברה לייעוץ אסטרטגי בתחום הפנסיוני ומנהלת מכללת "עדיף"