בשבילי, מאהב מושלם זה חיבור של הנפש

כשאני חושקת בבן זוגי, האם האורגזמה ניצבת מול עיניי ומביאה אותי לבקש את ידו? הרי כל מה שאני רוצה זה שעה של אינטימיות, של עונג. של התלהטות יצר ורוח. שעה שתקרב אותנו. גוף ונפש, ללא הפרדת סמכויות. תגובה למגיבים

טוקבקיסטים מופלאים, בתגובות לרשימה הראשונה שלי, לא יודעת אם בעלי הוא מאהב מעולה או לא? ריגשתם אותי. הריאליות המפוכחת, ללא שמץ מרירות וסרקזם, תוך מתן כבוד ואובייקטיביות למקום ממנו אני כותבת, נכנסו לי עמוק לנשמה ללב ולמוח.

 

וכן, רציתי להבהיר שאני דתיה. לא, לא דתיה. אני חרדית. הכי חרדית שיכול להיות. השתמשתי במילה דתיה כי זה יותר פוטוגני, ובעיקר כי זה יותר קל לעיכול.

 

מה שהפליא אותי ביותר היה שכל התגובות התייחסו בעיקר לפסקה האחרונה, שתמהה על יחסי המין שלנו, ולביטוי "מאהב מושלם". משום מה, כשאני כתבתי "מאהב מופלא" לא חשבתי בכלל על הפועל "לגמור", בעוד שנראה שאצל רוב האנשים המשוואה היא: מאהב מושלם = אורגזמה.

 

האם זה המדד למאהב?

 

כשאני חושקת בבן זוגי, האם האורגזמה ניצבת מול עיניי ומביאה אותי לבקש את ידו? הרי כל מה שאני רוצה זה שעה של אינטימיות, של עונג. של התלהטות יצר ורוח. שעה שתקרב אותנו. גוף ונפש, ללא הפרדת סמכויות.

 

האם רק ההתפרקות הכימית מביאה אל פסגות התחושה?

 

ולפני שכולם ממלמלים לעצמם "נו, רואים שהיא מעולם לא חוותה זאת, אחרת היא לא היתה מדברת על זה כמשהו נוסף, אלא היתה מבינה מיד למה כולם חותרים לשם", אז למען הסר ספק - אני יודעת מהי התחושה של "לגמור", או להגיע לשיא. אבל כשאני מדמיינת את ההגדרה מאהב מושלם אני מתכונת למבע, למגע, למה שזה נוגע בתוכי פנימה. וזה נוצר רק בחיבור של הנפש. יכול להיות שזו רק אחיזת עיניים, אבל עדיין החיבור משחק תפקיד מהותי.

 

ועל אף שאני מתירנית מושבעת - דבר שלא יכול לבוא לידי ביטוי בחיי החרדיים – עד שהפמיניסטית האדוקה ביותר לא תבין מהיכן ההשקפות הפורצות כל גדר ורסן אצלי, אני בעד סקס למען סקס למען סקס. ועדיין אני חושבת שמה שעושה סקס לדבר שבו כולנו חושקות זה החיבור ההדדי. כי אחרת למה לא כולנו מסתפקות וגם מסתפקים, כמו אחת ההצעות, בקנית ויברטור משוכלל שלעולם לא יאכזב? (בטריות תמיד אפשר להחליף)

 

 

אני לעולם לא אסתפק בהרגשה לוהטת אך קפואה כל כך של אורגזמה שהתקבלה על ידי צד מנוכר ולא מרגיש. כי ההתפרקות המבוקשת היא גם נפשית ורגשית.

 

הרי סטוץ מתפקד כוויברטור, לא?

וכאן מגיעה השאלה המתאימה ביותר, אם זה כך, כיצד את חושבת שסטוצים יכולים למלא חסר זה? הרי סטוץ מתפקד כוויברטור, לא?

 

אז זהו, אמנם לא התנסיתי בכך, אבל נראה לי שגם בסטוץ יש את המרכיב האנושי שכולנו כמהים וכמהות אליו. אני אלך עם מישהו הביתה בגלל הסך הכללי, ולא רק בגלל הבטריה האולטימטיבית. וגם אם נראה שזה לא נוגע לי בנשמה, המגע כן מצליח לחדור פנימה ולעשות את הכל שונה ואנושי.

 

בימים הכי רעים שלנו, כשדמיונותיי הוליכו אותי החוצה, היכן שהיה נדמה לי שנשמתי התאומה מחכה לי, עדיין חשקתי בו מינית, עד שהוא היה נפגע וטוען שרק גופו מעניין אותי. שכן המגע הזה של גוף בגוף, של שפתיים עם שפתיים, של ידיים רכות שמלטפות פנים וחוץ, הכמיהה לאיחוד עמוק ואמיתי, הרגשות הטעונים שצפים ומוחלקים למגע ידו - את התחושה הזו אי אפשר לכמת במספרים של גמרתי, וכמה פעמים. הרי לא רק הגוף רוצה מגע, גם הפנים חושק, לא רק חושק אלא נואש למגע.

 

כי המין, או האהבה, במילה היותר עמוקה שלה, זה הדבר שבסופו של יום את מבינה שיש כאן עוד בן אדם, שיש רקדן נוסף על הבמה שרצית שהאיר רק עלייך, ובלעדיו המופע לא יכול להחזיק. את צריכה אותו, את נשמתו ואהבתו.

 

ולכל המגיבים,

כמו שכתבתי למעלה, התגובות שלכם ריגשו אותי ונגעו בי מאוד. הבאתם אותי לחשוב מחדש על כל התהיות שהעליתי ועל מה שקורה מאחורי המסך. הארתם באור חזק את האמת הנחשקת. ואם אכן זו רוח לבכם הנושבת בין המילים, איך זה שהכל כל כך הזדהם?

 

האימייל של אפרת