"למה מי את שתגידי לי לא?" - המחזר הנעלב שב

אני לא ביצ'ית כמו שזה משתמע, והבחור באמת היה מקסים, אבל פשוט לא לטעמי. למרות זאת, עטיתי על עצמי את הלוק הכי מתעניין, בתקווה שאולי יהיה פה איזה ספין דרמטי, והעברנו שעה חביבה לגמרי. סיפור על דייט בניחוחות של שמפו

לפני כמה ימים חששתי מהמחסום כתיבה שעובר עליי, אבל תמיד אני נוטה לנחם את עצמי, כי הרי אין באמת טעם להרגיש זיפת עם עצמך, אלא אם כן קמת ל-Bad Hair day. אבל אז הגיע א', שבזכותו נפרץ לי סכר הכתיבה והמילים יוצאות ממני עכשיו מהלב, לראש, לפרקי האצבעות, למקלדת ולמסך במין מסלול חלק ומלא זרימה שכזה.

 

את א' הכרתי אחרי שהסיפור הראשון שלי על פיני פורסם כאן. הוא שלח לי מייל: "אני רוצה להכיר אותך!!!" את כתביי אני מפרסמת כי אהבתי הגדולה היא כתיבה, אבל אם על הדרך נפתחת לי דלת שתוביל אותי לאהבה ה-גדולה שלי, אז חבר'ה - אני נכנסת באם-אמא שלה. וכך, אחרי חקירת פרופיל הפייס של א', כמה שיחות צ'ט ושיחת טלפון שבה הפגין קול סקסי-משהו ומשפטים שמרמזים על בחור לעניין, קבענו להיפגש.

 

זה היה ביום שני. עטיתי על עצמי את מחלצותיי הנאות, עליתי על גבוה, התבשמתי קלות וירדתי למטה בדיוק אחרי שסימס לי "אני כאן". האמת, מעט התרגשתי, אולי אפילו הייתי קצת ב"היי". דייטים ראשונים בדרך כלל מרגשים אותי. הם קצת כמו כרטיס ללונה פארק: או שבא לך לעלות על המתקן הכי מפחיד, או שבא לך להסתכל עליו מהצד. נכנסתי לרכב, סגרתי את הדלת, חייכתי לא' והתחלנו לנסוע. בא לי להסתכל על המתקן מהצד. לא "היי" ולא "וואי", האמת? בא לי יותר על "ביי".

 

הוא נורא רצה להכיר "הארד קור" תל-אביבית

ישבנו באיזה בית קפה. א' הזמין סיידר חם כי כאב לו הגרון מהריסוס של הג'וקים שבדיוק עשה (נשבעת לכם), ואני הזמנתי יין אדום כי זה המשקה שדופק לי את הראש הכי מהר וזה היה הכרחי בהתחשב בנסיבות. אני לא ביצ'ית כמו שזה משתמע, והבחור באמת היה מקסים, אבל פשוט לא לטעמי. למרות זאת, עטיתי על עצמי את הלוק הכי מתעניין, בתקווה שאולי יהיה פה איזה ספין דרמטי, והעברנו שעה חביבה לגמרי. הוא סיפר לי שבשמפו ובמשחות שיניים יש רכיב מסרטן שנקרא אס אל אס ומשתמשים בו כי הוא זול ועושה קצף, אבל בתכל'ס זה דטרגנט חזק מאוד, שמשתמשים בו לניקוי רצפות (נשבעת לכם). תתפלאו, אבל באותו הרגע התרחבו אישוניי לנוכח המידע הזה, שכן אני חובבת ידועה של ידע. לרגע הרגשתי כמו בתוכנית הבריאות של אפרת אנזל, וא' הבטיח לי שהוא יישלח לי את שם השמפו אובליפיחה (אובליפיחה, כן?), שבו אין את הרכיב הזה. שמחתי נורא, ולמרות הנושא החביב, ניסיתי לנתב את השיחה למחוזות קצת יותר, איך נקרא לזה, כן... מעניינים. שאלתי אותו מה הביא אותו להתחיל איתי דרך הסיפור שפירסמתי. א' ענה שהוא נורא רצה להכיר "הארד קור" תל-אביבית. זה הצחיק אותי, בהתחשב בעובדה שאני בכלל מהצפון, גרה בתל אביב בקושי שנה וחצי, ומה זה לעזעאל הארד קור תל- אביבית? אה כן, וזה גם זירז אותי לקרוא למלצרית ולבקש חשבון.

 

ביום למחרת חיכה לי מייל המפרט את ההשפעות המסוכנות של הרכיב המסוכן, לינק לאותו שמפו ולתכשירים בריאותיים נוספים. השבתי בתודה רבה ומיד העברתי את המייל ל"שמורים". כמו שאמרתי, אני חובבת ידועה של ידע, ובעיקר כזה שיכול להאריך לי חיים. לא שמעתי מא' עד היום, והיום יום חמישי. לא שנשארתי דרוכה, אבל משחקי ה"אני לא מתקשר אחרי יום כדי שלא תתלהבי" הם נורא לא מגניבים בעיניי. א' הביע עניין להיפגש שוב, ואני השבתי בשלילה בשיא הנימוס והעדינות.

 

לאחר כחצי שעה קיבלתי את הסמס שלהלן: "את יודעת המשפט הזה: 'אתה נורא חמוד והכול אבל תשמע נראה לי שזה לא יילך ביננו' שמעתי תמיד רק מתל אביביות. אז כנראה שאת דווקא כן בהגדרה 'הארד קור' תל אביבית. ואני לא חמוד, למעשה אני דיי מאניק ואני מודה, מההתחלה לא היו לי כוונות רציניות לגבייך. רציתי רק סקס. לא נורא התפספס. ערב טוב".

 

אל תשפשפו את העיניים. הטקסט אמיתי לחלוטין. מה שנקרא, "לא נגענו".

 

אני מודה שהייתי די המומה. בכזו תגובה עוד לא נתקלתי. כאילו מה נסגר איתך, בן אדם? אי אפשר כבר להגיד "לא"? פלא שאתה נמנע מדטרגנטים? נראה לי שתית ליטר אקונומיקה והתחמצן לך השכל. לא הגבתי לטקסט נוטף המרגליות הזה. אולי הארד קור תל אביבית היתה מגיבה. בעיניי, זה בזבוז אנרגיות, שכן הרי ברור שמדובר באגו גברי פגוע, שכנראה ספג באחרונה כמה דחיות לא נעימות. להיות בעולם הדייטינג זה לא פשוט, ויכול להוציא, מסתבר, ארס לא קטן מהדייטיסט השחוק, אבל למה להפיל את זה עליי? לך תעשה איזו אמבטיית קצף נטולת אס אל אסים, תדליק נרות ארומטיים בניחוח פצ'ולי ותתאזן על עצמך, גבר, כי אם "קמת על הצד המבאס של הבוקר אז זה לא ענייני, זה לא עניינה וזה לא עניינינו".

 

חברתי הטובה, נ', דווקא לא היתה כל כך סבלנית ואמרה לי שככה עונים לאחד כזה: "תשמור את הסמס הזה טוב טוב, כדי שיזכיר לך תמיד למה בחורות מטיסות אותך אחרי דייט אחד. אתה חמור, אבל הארד קור חמור! ועם כזאת התנהגות של חוסר ביטחון בטח יש לך זין בגודל של סוללת אצבע!"

 

למען הסר ספק, חברתי היא לא הארד קור תל אביבית, היא בכלל מהדרום, אבל אין ספק שהיא תיארה מצויין את מה שהתפתיתי להשיב.

 

ביום למחרת חיכה לי מייל התנצלות מא', שבו הוא מבקש שאקבל את סליחתו. הפעם השבתי בחיוב לבקשתו. אני לא רואה מה הטעם לא לקבל את התנצלותו או ללמד אותו לקח קטן. אולי דווקא כך הוא יילמד איך כן מתנהגים. חוץ מזה, באופן מפתיע אני לא כועסת כמו חברתי היקרה, האמת זה בקושי דיגדג לי. זה רק הזכיר שאני צריכה לצאת יותר לדייטים, כי פאק איט - יצא לי אחלה טור.

 

אז לא' - המון תודה. ואגב, השמפו סוף! No more bad hair days ! (-;

 

האימייל של לימור