מדינת ישראל מטילה מצור חברתי על האזרחים הערבים - והפערים בין יהודים לערבים גדלים מדי שנה. כך טוענים ארגונים חברתיים וחבר כנסת ערבי, בעקבות פרסום נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המלמדים שוב כי הפער בין ערבים ליהודים בכל התחומים הולך וגדל.
לפי הדו"ח, שכותרתו "פני החברה: מדדים אובייקטיביים והסובייקטיביים של עוני והדרה חברתית", שלושה רבעים מהילדים הערבים נמצאים בסיכון לעוני, ו-50 אחוז מהאזרחים הערבים דיווחו כי הם מוותרים על מזון. יו"ר מפלגת חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, אומר כי זו לא תקלה, אלא תולדה של מדיניות מכוונת ארוכת שנים. "אנחנו חיים כאן בשתי מדינות, וזהו פרי מעשי ידיהן של ממשלות ישראל לדורותיהן", הוא אומר.
"הנתונים מדברים בעד עצמם", ממשיך ח"כ ברכה. "זו מדיניות שרוצה להטיל מצור חברתי על האזרחים הערבים, וזה בא לידי ביטוי בעוני, בחינוך, בתשתיות, ביצירת מקורות
הכנסה לרשויות המקומיות ובהקמת אזורי תעשייה. לצערי ישנה קריסה קולוסאלית בכול מה שקשור לאחריות המדינה כלפי האזרחים הערבים. הדיכוי הלאומי מתבצע באמצעים חברתיים מעמדיים, והדיכוי המעמדי מתבצע בכלים גזעניים".
לדברי ח"כ ברכה, צמצום הפערים יוכל להתבצע רק באמצעות עבודה מאומצת מצד המדינה: "אם רוצים לסגור את הפערים האלה, יש קודם כל להציב יעד של שיוויון בחינוך ולהקים אזורי תעשייה ופרויקטים מניבי עבודה".
ברכה מוסיף כי תחום החינוך הוא אחד המוזנחים ביותר. לטענתו, בדיקה שערך העלתה כי אם משרד החינוך יבקש לנסות ולהדביק את הפער הקיים במספר כיתות הלימוד בין בתי ספר במגזר היהודי למגזר הערבי על-ידי קצב בניית הכיתות כיום, הפער יצטמצם רק בעוד 53 שנה.
הוא מזהיר מפני פעולות למראית עין בלבד, שלא יסייעו לשיקום החברה הערבית. "צריך לתת לכך מענה - אך לא על ידי צדקה חד פעמית. הייתי מקבל את זה אם מדינת ישראל היתה באה ואומרת כי היא מבקשת להקים צוות מקצועי בתחומים שונים, שיערוך סקר צרכים על מנת לסגור את הפערים, ולאחר מכן הממשלה תבנה תוכנית ארוכת טווח, אבל חשוב שבסופם נדע שהאפליה תסתיים".
מנכ"ל מרכז "מוסוא" לזכויות האזרחים הערבים בישראל, ג'עפר פרח, מראה שחוסר ההשקעה בחינוך פוגע לא רק באזרחים הערבים עצמם, אלא גם במדינה. "הנתונים חוזרים מדי שנה וזה נע בין מדיניות לעיוורון", הוא אומר. "אם לדוגמא, המועצה להשכלה גבוהה מסרבת מאז שנת 1981 להקים אוניברסיטה ערבית בגליל, אז בשלבים מסוימים זו הייתה מדיניות, אבל כאשר 7,000 סטונדטים ערבים עוברים ללמוד בירדן ומכניסים לכלכלה הירדנית 300 מיליון שקל, זה כבר לא מדיניות - זו טיפשות".
פרח, בדומה לח"כ ברכה, מדגיש את החשיבות של תוכנית עבודה ארוכת טווח: "במצב שבו האוכלוסייה הערבית מהווה 18 אחוז מכלל אזרחי המדינה והיא תורמת שמונה אחוז בלבד מהתל"ג בישראל,
אז הפוטנציאל שלה להגיע ל-18 אחוז אינו ממומש. וזה מתחיל במדיניות שמפלה את האזרחים ונגמר בהפסד למשק. השקעה בילד בחינוך היא השקעה בתוצר הלאומי, ומי שלא בונה בתי ספר יבנה בסוף בתי כלא".
ב"מוסאוא" מגישים מדי שנה למשרדי הממשלה ולכנסת אומדן צרכים של האוכלוסייה הערבית בתנאי פיתוח שונים, אך לדברי מנכ"ל המרכז, מדי שנה מתעלמים מהדו"ח. "לאיש אין כוונה לסגור את הפערים, ואני חוזר ומתרה: אם הממשלה מקצה רק חמישה אחוז מתקציב הפיתוח ל-18 אחוז מאזרחיה אז לא רק שהפער לא ייסגר, הוא גם ילך ויתרחב".