אהרון הכהן

אמרו שזה מוקדם מדי, ששני אלבומים זה לא מספיק בשביל היכל התרבות בת"א. אבל דודו אהרון הפגין כישרון עצום במופע הראשון שלו במקום והוכיח שזו רק תחילתה של קריירה ארוכה

15 דקות נסיעה בלבד מפרידות בין אצטדיון רמת גן, מקום הופעתו של לאונרד כהן, לבין היכל התרבות בתל אביב, בו הופיע באותו זמן הזמר דודו אהרון. אך בעוד שלראשון זהו המופע שחותם את סיבוב ההופעות העולמי, הרי שבמקרה של אהרון זו היתה יריית הפתיחה הראשונה של יוצר מקומי צעיר. אבל עם סיום הערב, לאחר התצוגה המוזיקלית שהוא העניק, דבר אחד אפשר כבר לקבוע: אהרון אולי עדיין רחוק מלהיות בר השוואה באיזה שהוא אופן ללאונרד כהן, אבל הוא בהחלט קנה מקום של כבוד בעולם המוזיקה הישראלי.

אהרון על הבמה. יש כבוד (צילומים: דודו אזולאי)

 

שבועות טרום המופע, רבים תהו האם אהרון יצליח למלא את היכל התרבות אחרי שני אלבומים בלבד. התשובה התקבלה כבר בכניסה לאולם. מסת המוזמנים האדירה שקיבלה כרטיסים חינם היתה יוצאת דופן בהיקפה, ונדמה שאהרון נאלץ להזמין את מכריו וחבריו על מנת למלא את שורות המקום. אבל מהרגע בו הבמה התרוממה מהמרתף אל תוך האולם כשהוא עומד עליה וצלילי השיר "הכל זה מלמעלה" החלו להתנגן, זה כבר לא היה רלוונטי. הקהל שמילא את האולם, בין אם הוא שילם מחיר מלא או קיבל כרטיס במתנה, העניק לו כמות אינסופית של אהבה ופרגון שכל אמן היה מייחל לקבל.

העיקר שיש קהל

 

אפילו דקה אחת של התרווחות על הכיסאות אהרון לא הרשה לקהל. כבר מהשיר הראשון הוא העמיד אותו על הרגליים לחפלה בלתי נגמרת שנמשכה יותר משעתיים וחצי, במהלכן הקהל מחא כפיים בהתלהבות ורקד ללא הפסקה. התמסרותו של הקהל לא היתה בולטת רק כשאהרון שר את להיטיו הגדולים כמו "היחידה שלי", "אלייך", "כמו נוצה ברוח", "יש לי רק אותך" ו"ילדה מבית טוב", אלא גם בשיריו הפחות מוכרים, אלו שלא יצאו כסינגלים.

חפלה בלתי נגמרת

 

אלמלא ידעתי אחרת, לעולם לא הייתי מנחש שזוהי הופעתו הראשונה על גבי במה בסדר גודל כזה. נראה שהשנים בהן שימש כזמר הבית של מועדון ה"הדום 6" היו בית ספר מוצלח, שכן הוא הפגין בטחון עצמי עז והשפריץ כריזמה שלא הייתה מביישת גם את האמן הוותיק ביותר.

 

יש ממי ללמוד

שלושה רגעים מרגשים היו במופע שבלטו מעל כל השאר. הראשון היה כשאהרון הודה לזמר משה פרץ, שותפו ליצירת לא מעט להיטים משותפים ואף הצביע על מיקומו באולם, דבר שגרם לצרחות מצד המין הנשי והצריך תגבור האבטחה סביב מקום מושבו של פרץ. השני היה ביצוע מאכזב יחסית ללהיט החסידי "עלה קטן שלי" של אברהם פריד, אך ההקדשה המרגשת לגלעד שליט, ערב יום הכיפורים, גרמה לצמרמורת אמיתית בקרב הנוכחים. הרגע שלישי לעומת זאת הצליח לחולל מהפך אמיתי באולם, והוא התרחש כשאהרון הזמין לבמה את זהבה בן לביצוע הדואט "פעם בחיים" ובתמורה היא הצליחה לגנוב את ההצגה ולהעניק תחושה כי עד עכשיו אהרון היה למעשה מופע החימום שלה.

עם זהבה בן. הקהל הזיל דמעה

 

לבושה בחליפה לבנה שיצרה סביבה הילה, רזה מתמיד, העניקה בן לאהרון שיעור מהחיים שכותרתו "איך מנצלים את הבמה הקצרה שמקבלים ושואבים ממנה כל דקה שרק אפשר". זהבה שנאלצה לשכוח את ההרגשה של הופעה על גבי במה בסדר גודל כזה ומול אולם מלא עד אפס מקום התרגשה, ולא הסתירה זאת מהקהל.

כאן בשביל להישאר

 

דווקא האותנטיות שהפגינה מהעדנה לה זכתה, גרמה לחלק גדול מהאנשים להזיל דמעה של התרגשות יחד איתה. עם קול צלול מאי פעם שרק חיכה להזדמנות להוכיח מה הוא מסוגל לעשות, היא פינקה את הקהל בביצועים סוחפים

לכמה מלהיטיה הגדולים כמו "חיים שלי", "משגע", "מלך אמיתי", "חיה בשבילך" והסינגל החדש "אהוב שלי", שבתמורה החזיר לה את מלוא האהבה לו היא ראויה.

 

אחריה חזר אהרון לבמה והמשיך לשיר עוד כמה משיריו וחתם את הערב עם ביצוע חוזר לשיר הפתיחה ושמו של המופע, "הכל זה מלמעלה". הוא הוכיח כי למרות שספג אינספור ביקורות על ההגעה המהירה מדי להיכל התרבות, יש בו כשרון עצום וזוהי רק סנונית ראשונה ממה שמצטיירת כקריירה ארוכת טווח.