מכבי תל אביב תארח אמנם את אולימפיה לובליאנה במשחק הפתיחה החגיגי של היורוליג, אבל נדמה שרגע השיא של האירוע יירשם בטקס המיוחד המתוכנן בין הצגת השחקנים לבין הג'אמפ הראשון. את פיני גרשון, שנראה השבוע מדושן עונג, זה לא אמור לעניין. הוא זקוק לניצחון הבכורה. הוא כנראה ישיג אותו.
הקבוצה שבנו גרשון ושרון דרוקר אינה מושלמת וכלל לא בטוח שהיא שווה פיינל פור, לאור התחמשותן של ברצלונה וריאל מדריד ועל רקע חוזקן המרשים של פנאתינייקוס, אולימפיאקוס וסיינה. אלא שבניגוד לסגלים משנים עברו, היא לפחות 'נבנתה' במלוא מובן המילה. פחות מרבע גמר יהווה כישלון מהדהד. ומשם? אלוהים גדול. וגם ההגרלה.
אלילת המזל, כך נראה, שוב התייצבה לצד מאמן מכבי. קבוצתו יכולה לסמן את שלושת חודשי השלב הראשון כזמן נוח להתחברות ולבנייה. בניגוד גמור אליה, יריבותיה על ראשות בית ג' נמצאות בירידה: צסק"א מוסקבה סובלת מקו
קדמי אפור, דליל ורעוע - ובכלל, נדמה שכל העסק קצת גדול על יבגני פשוטין; באסקוניה איבדה כוכבי על, הביאה תחליפים חלקיים בלבד וסובלת מבעיה לא פעוטה בקו האחורי.
והאחרות? וירטוס רומא השמיעה לא מעט קולות של ייאוש, אחרי שתקוות העונה שעברה התנפצו בטופ 16 וברבע גמר הפלייאוף האיטלקי; לובליאנה לא עברה שלב ביורוליג בחמש השנים האחרונות; מארוסי, לעומת זאת, משכה רק 950 צופים למשחקה הביתי במוקדמות. כדי להגיע לכמות האוהדים הקבועה של אלבה ברלין בערב אחד, יידרשו לה שנתיים וחצי.

1. תחת מגבלות החוק הרוסי, החליטו הצהובים לוותר על הגבוה השני בהפסד להפועל ירושלים ולשחק עם גיא פניני כפאוור פורוורד. אלא שבפועל, הם ויתרו גם על שחקן הפנים הראשון: דיאור פישר, סטפן לאזמה ומאצ'יי לאמפה חלקו 50 דקות בגמר ועלו בהן לשש זריקות בלבד (כולן של פישר). מעט מדי ומתברר שגם מאוחר מדי.
2. אלן אנדרסון הוא סקורר בחסד, אבל מסוגל לתרום באספקטים רבים על המגרש - מהגנה אישית רצחנית, דרך עזרה משמעותית בריבאונדים ועד חלוקת אסיסטים לא מבוטלת. הוא ימשיך להיות המוציא העיקרי לפועל, אך התלות האובססיבית בו נגד ירושלים היתה מוגזמת והזכירה כי יש סיבה לכך שקבוצות הנשענות על כוכב אחד קרויות לרוב 'קטנות'.
3. שאלת הרכז תישאר פתוחה גם אחרי הערב. אנדרו וויזנייבסקי, דורון פרקינס, גל מקל וגם רביב לימונד מסוגלים לאחוז בעמדה הזו ולנהל את המשחק. אלא שאת השורה התחתונה של מכבי יקבע בעיקר הצמד 'איידרסון'. צ'אק היה שחקן מצוין גם כסמול פורוורד, אבל לגדולתו הגיע דווקא כרכזה של לייטובוס ריטאס וילנה. במוקדם או במאוחר, מספר 13 יהיה הפליימייקר האמיתי בהיכל.

אוהדי מכבי בקבלת פנים מקורית ללובליאנה (מתוך maccabifans.co.il)
אולימפיה יכולה לסמן את הטופ 16 כיעד אפשרי. סאני בצ'ירוביץ' היה ה-MVP של השלב הראשון רק לפני שנה, אך יסמין רפשה התיש אותו עם 80 דקות בשבוע ברומא והרגליים המועדות לפציעות לא עמדו במעמסה. כדור השלג התגלגל והכוכב הסלובני חזר הביתה בעבור חוזה של חצי מיליון יורו - אבל סכום גדול בהרבה תלוי בשאלת בריאותו. מאט וולש, סאשו אוז'בולט וגם ולאדו אילייבסקי הפצוע (שלא הגיע לישראל) משלימים קו אחורי אינטליגנטי ובעל פוטנציאל נפיץ.
מתחת לסל דאגו הסלובנים לחמש עצמם באורוש סלוקאר ובגאשפר וידמאר המקומיים, אבל כדאי לשים לב בעיקר לצמד הסרבים: ולדימיר גולובוביץ' אמור להפגין יותר מניצוצות אחרי לכתו של מירזה בגיץ' לז'לגיריס; ובעתיד יגיע גם זמנו של נמאניה אלכסנדרוב, שנחשב לעוד ייצוא מוצלח מבית היוצר של ז'לז'ניק.

בצ'ירוביץ'. הכוכב חזר הביתה (צילום: אלי אלגרט)
שמו של יורי זדובץ' עדיין גורם ליושבי ההיכל הוותיקים לקום באמצע הלילה שטופי זיעה קרה. מאמן לובליאנה זכור להם בעיקר הודות לסל הניצחון שנעץ
שם במדי קנור בולוניה, ב-1992. אלא שאלופת סלובניה עצמה לקחה מעט רחוק מדי את המונח 'ניצחון חוץ'. הפעם היחידה בה גברה על מכבי בישראל היתה במגרש הפתוח בחולון, לפני 47 שנים.
ההיסטוריה שולחת את מיטב כוחותיה לעבר ניצחון צהוב. 11 שנים חלפו מאז שמכבי הפסידה במשחקה הביתי הראשון, בעוד אולימפיה לא הצליחה לנצח במחזור הפתיחה מזה חמש עונות. הוסיפו לכך את העובדה שזרי מכבי הנוכחית לא ממש חוששים מפרמיירות, והנה המתכון להימור בטוח.